רע"א 4741/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי ) בת"א 22232-07-16 מיום 12.6.2019, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות לצירוף חוות דעת של המומחה מטעמן בשלמותה.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 11.7.2016 הוגשה על-ידי המשיב 3, הלוקה במחלה הגנטית Cystic Fibrosis

(להלן: המשיב ) והוריו, המשיבים 2-1 (להלן יחד: התובעים ) תביעה בגין רשלנות רפואית בעילה של הולדה בעוולה בשל כך שהמשיב נולד. התביעה הוגשה נגד הסתדרות מדיצינית הדסה והיועצת הגנטית אשר טיפלה במשיבים 2-1, הן המבקשות, ונגד שירותי בריאות כללית וההסתדרות הרפואית בישראל, הם המשיבים 5-4. הצדדים תמכו טענותיהם באמצעות צירוף חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם.

בהחלטה מיום 11.3.2018 הורה בית המשפט המחוזי על מינויו של פרופ' אורי אפרתי כמומחה מטעם בית המשפט, וזאת על-מנת לקבוע ממצאים לגבי מצבו הרפואי של המשיב, ובפרט בשאלת הנזק.

3.

ביום 24.10.2018 הגישו התובעים בקשה להתיר להם להעביר לעיונו של פרופ' אפרתי תוצאות בדיקה אשר נערכה למשיב בבלגיה לשם בחינת התאמה של טיפול תרופתי מסוים עבורו (להלן: תוצאות הבדיקה ). המבקשות התנגדו לבקשה וטענו כי מדובר בבדיקה ניסיונית בלבד. בהמשך להתנגדותן, עתרו המבקשות לאפשר להן להגיש חוות דעת מומחה מטעמן באשר למהות הבדיקה, מגבלותיה ומשמעותה לעניין התאמת הטיפול התרופתי עבור המשיב.

בתגובתם לתשובת המבקשות, טענו התובעים כי ככל שיותר למבקשות להגיש חוות דעת מטעמן בנוגע למהות הבדיקה ולמשמעותה ביחס למשיב הרי שיש לאפשר אף להם להגיש חוות דעת נוספת כאמור.

4.

בהחלטתו מיום 29.11.2018 קבע בית המשפט המחוזי כי יש לאפשר לתובעים להעביר לעיונו של פרופ' אפרתי את תוצאות הבדיקה. לצד זאת, נעתר בית המשפט המחוזי גם לבקשת המבקשות להגיש חוות דעת משלימה מטעמן אשר תתייחס "למסמכים הנוספים ולטענה בדבר התאמת הטיפול בתרופה", וזאת מאחר שהבדיקה האמורה בוצעה אך לאחרונה, ותוצאותיה לא עמדו לנגד עיניהם של המומחים מטעם הצדדים. עוד נקבע כי משניתן למבקשות היתר להגיש חוות דעת כאמור, יש לאפשר אף לתובעים להגיש חוות דעת משלימה מטעמם. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי "בכדי לשמור על סדר הדיון, ראיתי להורות כי ככל שהצדדים מבקשים להגיש חוו"ד משלימות בעניין זה, יגישו בקשה מתאימה בצירוף חווה"ד המשלימה, כדלקמן: מטעם התובעים עד ליום 1.1.2019; מטעם הנתבעות [המבקשות] עד ליום 1.2.2019".

בהתאם להחלטה האמורה, הוגשה מטעם התובעים חוות דעת משלימה של פרופ' חנה בלאו וכן חוות דעת של ד"ר אורי ענבר, ולאחר מכן הוגשה מטעם המבקשות חוות דעת של פרופ' גארי קטינג.

5.

ביום 7.2.2019 הגישו התובעים בקשה להוצאת חוות הדעת של פרופ' קטינג מתיק בית המשפט, מאחר שחוות הדעת עוסקת ברובה בשאלת האחריות בכללותה ואך בשוליים מתייחסת גם לתוצאות הבדיקה ולהתאמת הטיפול התרופתי למשיב.

בהחלטה מיום 7.3.2019 התיר בית המשפט למבקשות להגיש לעיונו של פרופ' אפרתי את חוות הדעת של פרופ' קטינג אך בכל הנוגע לשאלת התאמת הטיפול התרופתי. בתוך כך, קבע בית המשפט כי ככל שברצונן של המבקשות להגיש את חוות הדעת של פרופ' קטינג בשלמותה – אף לעניין שאלת החבות – עליהן להגיש בקשה ערוכה כדין לתיקון כתב טענות.

6.

בהמשך לכך, ביום 22.3.2019, הגישו המבקשות בקשה לתקן את כתב הגנתן על-ידי צירוף חוות הדעת של פרופ' קטינג בשלמותה. במסגרת הבקשה, טענו המבקשות, בין היתר, כי ההתייחסות שבחוות הדעת של פרופ' קטינג לשאלת החבות אינה מהווה שינוי חזית, שכן אין מדובר בטענות הגנה חדשות אלא בתמיכה לסוגיות אשר נידונו במסגרת חוות הדעת שכבר הוגשו ואשר מהוות חלק בלתי נפרד מהגנתן של המבקשות.

בתשובתם, התנגדו התובעים לבקשה וטענו, בין היתר, כי הגשת חוות הדעת האמורה במלואה, מבלי שניתן למבקשות היתר לכך, מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט. עוד טענו התובעים כי ככל שיותר למבקשות לתקן את כתב הגנתן באמצעות צירוף חוות הדעת של פרופ' קטינג במלואה, הרי שתעמוד להם זכות קנויה לתקן את כתב תביעתם בכל עניין – באופן שיוביל, הלכה למעשה, לפתיחה של ההליך כולו מחדש.

המבקשות בתגובתן טענו כי חוות דעתו של פרופ' קטינג הוגשה בתשובה לחוות הדעת אשר הוגשו מטעם התובעים, וכי בהתאם לתקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) ולפסיקתו של בית משפט זה ברע"א 3686/16 פלונית נ' מדינת ישראל – המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב) (26.7.2016) (להלן: עניין פלונית ) קמה להן הזכות לתקן את כתב טענותיהן, בין היתר על דרך של הוספת חוות דעת ללא כל הגבלה בעניין תוכנה.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בהחלטתו מיום 12.6.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשות לתיקון כתב ההגנה, בציינו כי הגשת חוות הדעת המשלימות בענייננו הותרה בהחלטה מיום 29.11.2018 – וזאת, כ היתר ספציפי לעניין שאלת התאמת הטיפול התרופתי בלבד, ולא כ היתר כללי לתיקון כתבי טענותיהם. על כן, נקבע כי משחוות דעתו של פרופ' קטינג חורגת מן ההיתר הספציפי שניתן להגשת חוות הדעת המשלימות, ובשים לב לכך שלא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, אין לקבל את טענות המבקשות לפיה קמה להן זכות קנויה לתקן את כתב הגנתן ללא כל הגבלה.

בית המשפט המחוזי קבע עוד כי מתן היתר למבקשות לתקן את כתב הגנתן על דרך של הגשת חוות הדעת של פרופ' קטינג במלואה, יוביל לפתיחת ההליך מחדש בכל הנוגע לשאלת החבות ויביא לעיכוב ההליך ללא הצדקה.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

8.

בבקשתן, שבות המבקשות על טענותיהן בבית המשפט המחוזי, וטוענות, בין היתר, כי בהתאם לקביעת בית משפט זה בעניין פלונית , הגשת חוות הדעת המשלימה מטעם התובעים לעניין תוצאות הבדיקה והתאמת הטיפול התרופתי היא בגדר תיקון כתב תביעה, ומשכך קמה למבקשות זכות לתקן את כתב הגנתן ללא כל הגבלה – לרבות בדרך של הגשת חוות דעתו של פרופ' קטינג בשלמותה.

בהקשר זה, מוסיפות המבקשות כי אמנם בהחלטה מיום 29.11.2018 הותר להן להגיש חוות דעת משלימה המתייחסת אך לתוצאות הבדיקה ולהתאמת הטיפול התרופתי , ואולם, משהגישו תחילה התובעים חוות דעת משלימה מטעמם, נפתחה בפני המבקשות האפשרות להגיש חוות דעת בכל עניין שבמחלוקת. עוד נטען כי צירוף חוות הדעת של פרופ' קטינג בשלמותה לא יפגע ביכולתם של התובעים להוכיח טענותיהם או יצריך הבאת ראיות נוספות מצדם, שכן זו אינה מהווה שינוי חזית או מעלה טענות הגנה חדשות.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל תשובה.

כידוע, ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות הנוגעות לתיקון כתבי טענות – שהן החלטות דיוניות הנוגעות במובהק לניהול ההליך, וזאת אלא במקרים חריגים שבהם ההחלטה שהתקבלה נוגדת את הוראות הדין, חורגת באופן קיצוני ממתחם שיקול הדעת הסביר או עלולה לגרום לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו והשוו: רע"א 8313/09 זנגי נ' מרכז רפואי מ.ר.ב בע"מ , פסקה 6 (31.1.2010); רע"א 5522/17 גוטמן נ' גולדשטיין , פסקה 8 (23.10.2017); רע"א 8861/18 ארמוזה אינטרנשיונל מדיה בע"מ נ' Creighton Online Media PTE Ltd. , פסקה 6 (1.1.2019); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 204-203 (מהדורה שלישית, 2012)). לא מצאתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי באה בגדרי מקרים חריגים אלה, כמפורט להלן.

תקנה 94 לתקנות – מהותה והיקפה

10.

ההוראה בעניין תיקונו של כתב טענות מצויה בתקנה 92 לתקנות, הקובעת כלהלן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

כמו כן, תקנה 127 לתקנות קובעת כי הוכחת עניין שברפואה לביסוס טענה שנטענה בכתב הטענות שהגיש בעל דין דורשת צירוף של חוות דעת מומחה לכתב הטענות. משכך, נקבע כי חוות דעת של מומחה אשר צורפה לכתב הטענות, נחשבת לחלק מכתב הטענות עצמו, ובהתאם לכך, כי הגשת חוות דעת רפואית משלימה היא בגדר תיקון כתב טענות, אשר חלות לגביו הוראות תקנה 92 לתקנות (ראו: תקנה 127 לתקנות; רע"א 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות , פ"ד מז(3) 651, 654 (1993); עניין פלונית , בפסקה 7).

11.

משהותר לבעל דין לתקן כתב טענותיו לפי תקנה 92 לתקנות, לרבות על דרך של הגשת חוות דעת, קמה לבעל הדין שכנגד זכות להגיש כתב טענות מתוקן מטעמו, אף ללא צורך בנטילת רשות לכך, וזאת בהתאם לתקנה 94 לתקנות המורה כדלקמן:

"הגיש בעל דין כתב טענות מתוקן, ישיב עליו בעל הדין שכנגד, או יתקן בלי נטילת רשות, את כתב טענותיו הוא, תוך הזמן העומד לרשותו אותה שעה להגשת כתב טענותיו או תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצא לו כתב הטענות המתוקן, הכל לפי התאריך המאוחר יותר, אם לא קבע בית המשפט או הרשם מועד אחר. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות. "

בית משפט זה קבע לא אחת כי לפי תקנה 94 לתקנות, זכותו האמורה של בעל הדין שכנגד לתקן את כתב טענותיו אינה מוגבלת אך לעניינים הנובעים מהתיקון אשר קדם לו והותר לפי תקנה 92 לתקנות, והוא רשאי לכלול בו אף טענות חדשות שאינן בגדר תגובה לכתב הטענות המתוקן (ראו: רע"א 507/97 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' סביון , פ"ד נא(2) 656, 658 (1997) (להלן: עניין שיכון ופיתוח ); רע"א 5042/00

מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' משה בס ובניו מוסך עלית (1985) בע"מ , פסקה 4 (13.11.2000); עניין פלונית , בפסקה 8; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי , 364-363 (מהדורה שביעית, 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 334-333 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)).

12.

עוד הוסבר, כי פרשנות רחבה זו לתקנה 94 לתקנות מייצרת "אפקט מצנן" לבעל דין אשר שוקל להגיש בקשה לתיקון כתב טענותיו, שכן עליו לקחת בחשבון כי אם אכן יותר לו לתקן את כתב טענותיו כאמור, תקום לבעל הדין שכנגד זכות אוטומטית ורחבה לתיקון כתב הטענות מטעמו. משכך, הוטעם כי בעל הדין המבקש לתקן את כתב טענותיו "יקדים לשקול את הצורך והחיוניות שבפעולה זו, לנוכח התוצאות המשפטיות הקשורות בכך" (ראו: גורן , בעמוד 333; וכן, ראו גם: עניין שיכון ופיתוח , בעמוד 660; יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי , 483-482 (2015)).

מן הכלל אל הפרט

13.

הנסיבות שבענייננו יצרו בלבול מסוים, שכן בעלות הדין שביקשו להגיש חוות דעת משלימה מטעמן בנוגע למהות הבדיקה ומשמעותה (ובכך לתקן את כתב טענותיהן, כאמור בתקנה 92 לתקנות) הן המבקשות , ואילו בעלי הדין שכנגד אשר היו זכאים לתקן את כתב טענותיהם בתגובה לפי תקנה 94 לתקנות היו התובעים . אלא שבשל קביעת סדר הגשת חוות הדעת שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, התבלבלו היוצרות, ונקבע כי התובעים הם אלה שיגישו ראשונים את חוות הדעת המשלימה מטעמם והמבקשות יגישו במועד מאוחר יותר את חוות הדעת המשלימה מטעמן.

אמנם כן, מהלך הדברים לא הומשג באופן זה על-ידי הצדדים או על-ידי בית המשפט המחוזי, ואולם מבחינה מהותית , ועל-אף הסדר שנקבע להגשת חוות הדעת (שצריך היה להיות הפוך), המבקשות הן אלו שהיו רשאיות לתקן את כתב הגנתן לפי תקנה 92 לתקנות, ואילו התובעים הם אשר היו רשאים לתקן את כתב תביעתם בתגובה בהתאם לתקנה 94 לתקנות.

14.

מן האמור עולה כי אם למי מהצדדים עמדה הזכות לפעול לפי תקנה 94 לתקנות ולתקן את כתב טענותיו באופן רחב כאמור בעניין פלונית , הרי שאלו דווקא התובעים (שנמנעו מלנצל את זכותם זו, ובכך ככל הנראה חסכו בזבוז של משאבים ופתיחה של הדיון כולו מחדש). המבקשות, לעומת זאת, אשר צריכות היו לפעול בהתאם להוראת תקנה 92 לתקנות, הוגבלו להיקף התיקון אשר הותר להן בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.11.2018 – דהיינו: להתייחסות לעניין תוצאות הבדיקה ולהתאמת הטיפול התרופתי עבור המשיב בלבד.

15.

לנוכח האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי לפיה לא קמה ל מבקשות זכות לפעול מכוח תקנה 94 לתקנות ולתקן את כתב הגנתן באמצעות צירוף חוות דעתו של פרופ' קטינג במלואה.

16.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.