רע"א 8313/09 הילה זנגי (קטינה) באמצעות הוריה ואפוטרופסיה נ. מרכז רפואי מ.

1.

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ו' מרוז) במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לתקן את כתב תביעתם, באופן שלכתב התביעה תתווסף נתבעת נוספת – מדינת ישראל באמצעות משרד הבריאות, וכן יתווספו בהתאמה העובדות והעילות המיוחסות לנתבעת זו.

המבקשת 1, קטינה ילידת 1996, נולדה עם סינדרום הכולל פיגור שכלי ומומים מרובים במערכת השלד. המבקשים 2 ו-3 בהתאמה, הם אמה ואביה של המבקשת 1 ואפוטרופסיה הטבעיים (להלן ביחד: המבקשים ). המשיבה 1 היא הבעלים והמפעילה של מרכז רפואי, במסגרתו בוצעו סקירות המערכות במהלך הריונה של המבקשת 2. המשיב 2 הוא מומחה באולטרסאונד גניקולוגי, שערך את סקירות המערכות האמורות.

2.

ביום 27.4.04 הגישו המבקשים את תביעתם. בכתב התביעה המקורי טענו המבקשים כי המבקשת 1 נולדה פגועה ונכה בשל רשלנותם הרפואית של המשיבים. לטענתם, המשיב 2 במחדלו, לא אבחן במועד חסר מלא או חלקי של איבר במוחה של המבקשת 1 (להלן: קורפוס קלוסום ) במסגרת סקירת מערכות שביצע באמצעות אולטרסאונד לאם המבקשת 1 (היא המבקשת 2) בעת הריונה, כמו גם לא המליץ על ביצוע בדיקת MRI , שבאמצעותה ניתן היה לבחון ברמת וודאות גבוהה את שאלת קיומו או היעדרו של הקורפוס קלוסום. כתב התביעה נסמך על חוות דעתו של פרופ' שיינפלד.

בכתב ההגנה שהגישו המשיבים טענו הם, בין היתר, כי אף אם יש יסוד לטענה לפיה ניתן היה לאבחן את היעדר הקורפוס קלוסום במהלך ההריון, הרי שהאחריות לגילויו רובצת לפיתחו של בית החולים אסף הרופא, במסגרת בדיקות ומעקבים שביצע לאם, שאושפזה בו מספר פעמים במהלך הריונה. בשל טענה זו, עתרו המבקשים למתן ארכה, לצורך שקילת הגשת הודעת צד ג' נגד בית החולים "אסף הרופא", אולם לבסוף בחרו שלא לעשות כן.

3.

ביום 2.7.09, כחמש שנים לאחר מועד הגשת התביעה ולמעלה משנה לאחר תחילת שמיעת ההוכחות, הגישו המבקשים לבית המשפט בקשה לתיקון כתב התביעה ולצירוף צד – בית חולים אסף הרופא (באמצעות מדינת ישראל, משרד הבריאות). הבקשה נתמכה בחוות דעת של ד"ר ברגר, מומחה ליילוד ורפואת נשים, התומכת בנטען בכתב התביעה המתוקן ומצביעה על כשלים לכאורה בהתנהלותו של בית החולים "אסף הרופא", המהווים רשלנות רפואית.

המבקשים טענו בבקשתם כי לנוכח תשובותיו של פרופ' שיינפלד בחקירתו הנגדית, התעורר הצורך לבחון את שאלת אחריותו של בית החולים "אסף הרופא" לנזקי המבקשת 1 ולאחר בדיקה ובחינה אין מנוס מהמסקנה כי בית החולים "אסף הרופא", באמצעות המדינה, הוא נתבע חיוני ונחוץ לתביעה. עוד טענו המבקשים כי התיקון המבוקש ייעל את ההליך ויגבש את כל השאלות השנויות במחלוקת.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט עמד על כך שפרשת התביעה נדונה במשך למעלה משנה והחלק הארי של עדי התביעה נשמעו, לרבות המבקשים 2 ו-3, עובדת סוציאלית וכן פרופ' שיינפלד, שנחקר שעות ארוכות לאורך שתי ישיבות. בסך הכל, נערמו קרוב ל-500 עמודי פרוטוקול. המבקשים בחרו לדבוק בכתב תביעתם המקורי, חרף הטענות שהעלו המשיבים בכתב הגנתם בדבר אחריות של בית החולים "אסף הרופא", ואף לאחר שבחקירתה הנגדית של המבקשת 2 עלתה סוגיית אחריות של בית החולים במלוא כובדה. במהלך החקירות הנגדיות, כך ציין בית המשפט, הופנו לפרופ' שיינפלד שאלות רבות שהפנו אצבע מאשימה כלפי רופאי בית החולים "אסף הרופא", ואולם רק לאחר חקירתו השניה הוגשה הבקשה הנדונה.

בית המשפט קבע כי על אף ההלכה לפיה בית המשפט לא יקפוץ ידו בבקשות שעניינן תיקון כתבי טענות, הרי שבמקרה הנדון, הרחיקו המבקשים לכת כאשר הגישו את בקשתם באיחור רב, לקראת סיום פרשת התביעה ולאחר שחקירת המומחה, פרופ' שיינפלד, המהווה נדבך מרכזי בתביעה, הסתיימה. "תיקון כתב התביעה בנסיבות המתוארות" – כך נפסק – " לא ייעל את הדיון. נהפוך הוא; התיקון עלול לסרבל את הדיון ולהאריכו. כאשר מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2004, יש לנקוט צעדים לסיימה במהירות וביעילות האפשרית. אין חולק, כי התיקון המבוקש יאריך את הדיון בפרק זמן ניכר ולו מהטעם שיתווספו כתבי טענות, יתווספו חוות דעת מומחים ולא מן הנמנע, שחלק מהעדים שסיימו את עדויותיהם יתבקשו לשוב לדוכן העדים. מנגד, דחיית הבקשה לא תחסום את דרכם של המבקשים להגיש תביעה נפרדת נגד בית חולים "אסף הרופא", באמצעות משרד הבריאות, בגין עילה חדשה".

5.

המבקשים אינם משלימים עם ההחלטה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקשים שבים ועומדים על חשיבות תיקון כתב התביעה וצירוף בית החולים כנתבע נוסף. לשיטתם, ניהול התביעות נגד המשיבים ונגד בית החולים בנפרד, עלול ליצור מצב בלתי נסבל של הכרעות עובדתיות סותרות. כן סבורים הם כי התיקון המבוקש יועיל לגיבושן של כל השאלות השנויות במחלוקת, ויביא, בסופו של דבר, לייעול ההליך המשפטי המתנהל. לגופו של עניין מדגישים המבקשים כי בקשתם לא הוגשה באיחור, אלא מיד כשהתעורר הצורך לבחון את אחריות בית החולים, לאחר חקירתו של המומחה מטעמם. כן סבורים הם כי התיק מצוי רק בתחילת פרשת התביעה ולפני פרשת ההגנה, ומציינים כי לא יוכלו לעמוד בהוצאות ניהול הליך משפטי נוסף.

המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי מן הטעמים שפורטו בה. כך, הם מדגישים את העובדה ששאלת צירופה של המדינה כנתבעת נוספת עלתה כבר מראשית ההליך ועל כן הבקשה הוגשה באיחור רב, כי הצירוף יסרבל את הדיון ויאריכו וכי יגרמו להם נזקים כתוצאה מכך. לחלופין, מבקשים המשיבים כי אם יותר התיקון, יותנה הוא בשורה של תנאים המפורטת בתשובתם.

6.

לאחר ששקלתי היטב את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור. כידוע, אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בנוגע לאופן ניהול ההליך התלוי ועומד בפניה. במקרה הנדון, הגיע בית המשפט להכרעה תוך שהוא מביא בחשבון את העובדה שסוגית אחריותו של בית החולים "אסף הרופא" עלתה למן ראשיתו של ההליך, את השלב המתקדם בו מצויה פרשת התביעה ואת העובדה שהתיקון המבוקש יאריך את הדיון שבפני באופן ניכר. בית המשפט המחוזי הדגיש כי דחיית הבקשה אינה חוסמת את דרכם של המבקשים להגיש תביעה נפרדת נגד בית חולים "אסף הרופא" בגין עילה חדשה. ואכן, יש להניח שבית המשפט הדן בתיק זה ממילא לא יקבע ממצאים הנוגעים לאחריות בית החולים, וכי שאלות אלה יוכלו להתברר לגופן בתביעה החדשה, אם תוגש כזו.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח.