רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ. אסתר מונסונגו

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גנות), במסגרתה נעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה על דרך צירוף חוות דעת רפואית.

2.

המבקשת והמשיבים 3-2 (שצוינו כמשיבים פורמאליים) היו מעסיקיו של בעלה המנוח (להלן - המנוח ) של המשיבה 1 (להלן - המשיבה ). ביום 18.2.00 נפטר המנוח ממחלת סרטן הריאות. ביום 18.2.07 הגישו המשיבה ועזבון המנוח תביעה נגד המבקשת ונגד המשיבים הפורמאליים. לפי הנטען בכתב התביעה, נגרמה מחלת הסרטן של המנוח כתוצאה מעבודתו, במהלכה נחשף לחומרים מסוכנים כגון אסבסט. על אף הדרישה המופיעה בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות ), לא צורפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית. ביום 24.3.08 הגישה המשיבה בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית עד ליום 10.5.08. בית המשפט קיבל את הבקשה. אף על פי כן, חוות הדעת לא הוגשה במועד האמור. ביום 12.8.08 הגישה המבקשת בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות ומחמת אי צירוף חוות דעת רפואית. ביום 22.10.08 הכריע בית המשפט המחוזי בבקשה. בית המשפט קבע, כי יש לדחות על הסף את תביעת העזבון בשל התיישנותה. כן נקבע, כי יש לאפשר למשיבה להוסיף את חוות הדעת הרפואית בדרך של הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. ביום 9.11.08 הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב תביעה לצורך הוספת חוות הדעת. המבקשת התנגדה לתיקון בטענה שחלפה תקופת ההתיישנות. להשקפתה, אם יינתן היתר לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת חוות הדעת תישלל ממנה האפשרות להעלות טענת ההתיישנות וכך ייפגעו זכויותיה כנתבעת. ביום 2.4.09 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לתיקון כתב התביעה. בית המשפט מצא, כי למבקשת לא ייגרם כל נזק עקב היענות לבקשה. בית המשפט הוסיף, כי יש צורך בהתרת התיקון על מנת שדלתות בית המשפט לא ינעלו בפניי המשיבה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הבקשה שלפניי מעלה את השאלה האם רשאי בית משפט להתיר לתובע לתקן כתב טענות בדרך של הוספת חוות דעת רפואית, כאשר כתב התביעה המתוקן מוגש בחלוף תקופת ההתיישנות. החובה המוטלת על תובע לצרף חוות דעת רפואית בעת הגשת תביעה בגין נזק רפואי מעוגנת בתקנה 127 לתקנות. תקנה 137(א) לתקנות מוסיפה וקובעת, כי לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו של בעל דין שלא הגיש חוות דעת רפואית כאמור. הכלל הקבוע בתקנה 127 הוא חריג לתקנה 71(א) לתקנות לפיה: "כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן". עם זאת נציין, כי כיום (מאז פורסמו תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשס"ו-2006, ק"ת 6490, 834, 835 (14.6.2006)) דורשת תקנה 75 לתקנות, כי בעל דין יפרט בכתב הטענות או ברשימה מצורפת מהם המסמכים עליהם הוא מסתמך וחובה עליו אף לצרפם לכתב הטענות. יוער, כי הדרישה לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מעלה את הרף העומד בפני תובע המעוניין להגיש תביעה בגין נזק רפואי. חובה זו עלולה לפגוע בתובע המתקשה למצוא מומחה בתחום הרפואי הרלוונטי לתביעתו או בתובע הסובל מחסרון כיס ולפיכך מתקשה לממן את חוות הדעת הרפואית (ראו, דניאל מור "מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתביעות בגין תאונות רפואיות בישראל" משפט ועסקים ט 247, 261-254 (התשס"ח)). כדי להתמודד עם קשיים אלה, מאפשרת הסיפא לתקנה 127 לבית המשפט או לרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית מטעמים מיוחדים שירשמו. מקום בו רשאי בית המשפט לפטור את התובע מצירוף חוות הדעת, ודאי רשאי הוא לנקוט צעד מתון יותר של מתן אפשרות להגשת חוות הדעת על דרך בקשה לתיקון כתב התביעה. במקרה דנא, ציינה המשיבה כי חוות הדעת לא הוגשה במועד, בין היתר, בשל קשיים כלכליים במימונה. כמו כן נטען, כי העיכוב במתן חוות הדעת נגרם גם כתוצאה מאילוצים שונים של הרופא המומחה. לפיכך, על פני הדברים, קיימים טעמים המצדיקים את החלטת בית המשפט המחוזי להתיר את התיקון המבוקש. עם זאת, יש להמשיך ולבחון את השפעת סוגיית ההתיישנות על ההחלטה.

4.

תביעת המשיבה הוגשה ביום האחרון לתקופת ההתיישנות. במועד בו ביקשה היא לתקן את כתב התביעה על דרך הוספת חוות הדעת הרפואית חלפה תקופת ההתיישנות. המבקשת טוענת, כי נתון זה היה צריך להוביל את בית המשפט לאסור על התיקון המבוקש. זאת, לאור ההלכה לפיה בית המשפט לא יאפשר תיקון כתב תביעה אם יש בתיקון כדי לפגוע פגישה משמעותית בנתבע, שאינה ניתנת לפיצוי בדרך של פסיקת הוצאות. בהקשר זה נקבע, כי בית המשפט לא יאפשר לתובע להוסיף לתביעתו עילה שהתיישנה על דרך של תיקון כתב התביעה (ראו, ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד , פ"ד לד(4) 126 (1980); רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל (טרם פורסם, 21.3.06)). השאלה המתעוררת הינה, האם יש לראות בתיקון כתב התביעה בענייננו משום הוספה של עילת תביעה שנתיישנה.

5.

לטעמי, תיקון כתב התביעה במקרה זה בדרך של הוספת חוות דעת רפואית אינו מהווה משום הוספה של עילת תביעה. כאמור, החובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מעמידה דרישה לצירוף ראיה מסוג מסוים לכתב התביעה. ברור, שהדברים הכתובים בחוות הדעת אמורים לתמוך בעילת התביעה, המפורטת בכתב התביעה. כלומר, הוספה של חוות דעת רפואית לא אמורה להיות משום תיקון של עילת התביעה, אלא תמיכה בטענות העובדתיות המופיעות בכתב התביעה. היינו, בדרך כלל לא יהיה בתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות דעת רפואית משום שינוי או תיקון של עילת התביעה. עם זאת, מוכן אני להניח כי במקרים מסוימים ניתן לראות בחוות הדעת הרפואית מסמך המקים את עילת התביעה עצמה. כך למשל, במקרה בו המידע המתגלה בחוות הדעת הרפואית הינו כזה אשר מאפשר לתובע לבסס טענות שקודם לכן לא היה יכול להעלות (לדוגמה, ראו רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.7.2006)). בענייננו, עיון בכתב התביעה ובחוות הדעת מעלה, כי כתב התביעה המקורי כולל את מכלול העובדות והטענות המגבשות את עילת התביעה נגד המבקשת. חוות הדעת הרפואית אמנם מבססת את הטענות בדבר הקשר הסיבתי בין עבודתו של המנוח בחומרים מסוכנים לבין מחלתו. ואולם הטענות בדבר קשר סיבתי זה נזכרו באופן מפורש בכתב התביעה, ואף נתמכו בקביעות המוסד לביטוח לאומי. היינו, לא ניתן לומר שחוות הדעת הרפואית שצורפה שינתה את כתב התביעה באופן המקים למעשה את עילת התביעה (ראו, ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש , פ"ד מד(1) 160, 166-165 (1989)). לפיכך, אין בצירוף חוות הדעת משום פגיעה במבקשת ככל שמדובר בטענת ההתיישנות. מכאן, כי צדק בית המשפט קמא בקובעו שיש להתיר את התיקון ואין מקום להתערב בהחלטתו.

6.

הבקשה נדחית אפוא מבלי שנתבקשה תשובה.