רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. מגן דוד אדום לישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ד' קרת-מאיר), בה התקבלה בקשה של המשיב לתקן את כתב התביעה אשר הוגש על ידו נגד המבקשת.

2.ביום 11.9.00 הגיש המשיב (להלן - מד"א) לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה כספית נגד המבקשת (להלן - אליהו). במסגרת כתב התביעה נטען, כי אליהו מחויבת לשפות את מד"א בגין הוצאות שנגרמו לו עת פינה, באמצעות אמבולנסים וניידות טיפול נמרץ, נפגעי תאונות דרכים אשר בוטחו על ידי אליהו (להלן - נפגעים מבוטחים). זאת, בין היתר, מכוח הוראותיו של חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964. התובענה התייחסה לפינויים אשר אירעו מהרבעון האחרון של שנת 1993 ועד לשנת 1997. כתב התביעה אשר הוגש על ידי מד"א לא כלל פירוט לגבי פינויו של כל אחד ואחד מן הנפגעים המבוטחים. תחת זאת, התבסס סכום התביעה על ההוצאה הכוללת של מד"א בגין פינוי נפגעי תאונות דרכים (בניכוי סכומים שונים אשר אין צורך לפרטם), תוך ייחוס חלק מסכום זה לאליהו על פי חלקה היחסי בשוק ביטוחי החובה לרכב. במילים אחרות, הסכום הנתבע נקבע על פי חישוב סטטיסטי המבוסס על פילוח שוק ביטוחי החובה לרכב, ולא על פי העלות הפרטנית של פינוי הנפגעים המבוטחים. במסגרת כתב הגנתה טענה אליהו, בין היתר, כי אין בכוחו של אופן החישוב האמור כדי לבסס כדבעי את חבותה, וכי על מנת לזכות בתביעתו נדרש מד"א להוכיח באופן פרטני כל מקרה ומקרה בו פינה מבוטח שלה אשר נפגע בתאונת דרכים. יצוין, כי בעקבות דרישת שיפוי דומה אשר הפנה מד"א ליתר הגופים הביטוחיים, הושג בחודש אפריל 1999 הסכם פשרה (להלן - הסכם הפשרה) לעניין סכום השיפוי אשר ישולם למד"א (להלן - סכום השיפוי הכולל). ההסכם נכרת בין מד"א, אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן - אבנר) וחלק הארי של חברות הביטוח. אליהו הצטרפה להסכם הפשרה באופן חלקי, אך לגבי התקופה שמיום 1.1.99 ואילך. במסגרת ההסכם, חילקו ביניהן חברות הביטוח באופן מסוים את החבות בגין סכום השיפוי הכולל אשר שולם למד"א.

3.במסגרת שלב ההוכחות, זימן מד"א לעדות מטעמו נציג של אבנר, הוא צורי שמר מחפוד (להלן - מחפוד). עדותו של מחפוד נשמעה ביום 30.1.05. בעדותו מסר מחפוד, כי סכום השיפוי הכולל חולק בין חברות הביטוח השותפות להסכם הפשרה בהתאם לחלקן היחסי בשיעור התביעות בגין ביטוחי חובה לרכב. ביום 13.4.05, לקראת סיומו של שלב ההוכחות, הגיש מד"א בקשה לתיקון כתב תביעתו (להלן - בקשת התיקון). במסגרת בקשת התיקון עתר מד"א, כי תחת קביעתו של הסכום הנתבע על פי חלקה היחסי של אליהו בשוק ביטוחי החובה לרכב , יבוסס סכום זה על חלקה היחסי של אליהו בשיעור התביעות בגין ביטוחי חובה לרכב . משמע, הסכום הנתבע ייקבע בהתאם לדרך חישוב סטטיסטית השונה מדרך החישוב הסטטיסטית אשר נזכרה במסגרת כתב התביעה המקורי. יצוין, כי סכום החבות הנטענת של אליהו על פי דרך החישוב החדשה, קטן מן הסכום בו חבה היא, על פי הנטען, בהתאם לדרך החישוב המקורית. עוד ביקש מד"א להגיש חוות דעת מומחה העוסקת במידת תקפותו של אופן החישוב הנזכר במסגרת בקשת התיקון. בבקשת התיקון צוין, כי עובר לעדותו של מחפוד סבר מד"א ששיעור ההשתתפות של חברות הביטוח השותפות להסכם הפשרה בסכום השיפוי הכולל, נקבע בהתאם לחלקן היחסי בשוק ביטוחי החובה לרכב. מד"א אף ביקש כי נציג מטעם אבנר ימסור תצהיר עדות ראשית המאמת עובדה זו, אך מנהלי אבנר סירבו לבקשה. אי לכך, נאלץ מד"א לזמן את מחפוד לעדות. אליהו התנגדה לבקשת התיקון. ביום 30.10.05 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) את בקשת התיקון. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.במסגרת בקשת רשות הערעור טוענת אליהו, כי כתב התביעה המתוקן מקים עילת תביעה חדשה ושונה מזו אשר הופיעה בכתב התביעה המקורי. לשיטתה, העובדה שעל פי כתב התביעה המקורי נובעת חבותה מחלקה היחסי בשוק ביטוחי החובה לרכב, בעוד שלפי כתב התביעה המתוקן מבוססת החבות על חלקה היחסי בשיעור התביעות בגין ביטוחי חובה לרכב, מצביעה על כך שמדובר בשתי עילות תביעה נפרדות. אליהו ממשיכה וטוענת, כי מאחר שבקשת התיקון הוגשה בשנת 2005, הרי שבעת הגשתה התיישנה עילת התביעה החדשה. ממילא, כך על פי עמדתה, לא היה מקום לאשר את תיקון כתב התביעה. דינה של הטענה האמורה להידחות. אכן, בית המשפט לא יתיר לתובע לתקן את כתב תביעתו על דרך הוספת עילת תביעה חדשה (בין במקום העילה המקורית ובין בנוסף אליה), שעה שבעת הגשתה של הבקשה התיישנה עילה זו. הטעם לכך הוא, שרשות כאמור תפגע בנתבע, באשר תישלל ממנו האפשרות להעלות טענת התיישנות כנגד העילה החדשה (ראו, י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) (להלן - זוסמן ), עמ' 352-350). השאלה אימתי יש לראות את עילת התביעה עליה מבוסס כתב התביעה המתוקן כזהה לעילה עליה נסמך כתב התביעה המקורי, ואימתי ראוי לקבוע כי מדובר בעילה חדשה אשר התיישנה טרם הגשתה של הבקשה לתיקון כתב התביעה, איננה תמיד כה פשוטה (לעניין זה ראו, ע"א 203/63 עזבון המנוח אברהם בורנשטיין נ' "עורות" בית חרושת לעורות בע"מ , פ"ד יח(1) 306 (להלן - פרשת בורנשטיין ); ע"א 728/79 קירור - אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד , פ"ד לד(4) 126; ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש , פ"ד מד(1) 160; ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי , פ"ד מו(3) 214; עוד השוו, ע"א 498/83 אמישרגז החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' מלבין , פ"ד מב(4) 269). התשובה לשאלה האמורה נגזרת מן האופן שבו יפורש המונח "עילת תביעה" לצורך הסוגיה של תיקון כתב תביעה, וכן מרמת ההפשטה בה ייבחן העניין. ברי, כי לענייננו אין לראות את עילת התביעה כמסכת העובדות שיש בהן כדי לזַכּות את התובע בסעד. על פי פרשנות זו, כל שינוי בעובדות הכלולות בכתב התביעה יהווה שינוי עילה. ממילא, תוביל גישה זו לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, לפיה עם חלוף תקופת ההתיישנות יפקע כוחו של בית המשפט להתיר תיקון כלשהו של העובדות הנזכרות בכתב התביעה (פרשת בורנשטיין ; זוסמן , עמ' 346-345, עמ' 352 ה"ש 51).

5.בין אם הפרשנות הראויה למונח "עילת תביעה" לצורך הסוגיה שלפנינו הינה העסקה או המעשה המובאים לדיון, ובין אם מדובר בזכות שנתבעה, סבורני כי במקרה דנא יש לקבוע שכתב התביעה המתוקן נסמך על עילה זהה לזו אשר בכתב התביעה המקורי. הן עובר לתיקון כתב התביעה והן לאחריו, מבוססת חבותה הנטענת של אליהו על פינוי נפגעים מבוטחים במהלך תקופת זמן מסוימת, באמצעות אמבולנסים וניידות טיפול נמרץ של מד"א. כתב התביעה המקורי אינו כולל פירוט לגבי זהותו ועלות פינויו של כל אחד ואחד מן הנפגעים המבוטחים, אלא מבסס את סכום התביעה על דרך חישוב סטטיסטית מסוימת אשר נזכרה לעיל. השוני בין כתב התביעה המקורי לזה המתוקן נוגע אך לדרך החישוב הסטטיסטית של עלות פינוי הנפגעים המבוטחים במהלך התקופה הרלוונטית. יודגש, כי אין בבקשת התיקון כדי לשנות את זהותם של הנפגעים המבוטחים אשר בגינם נתבע השיפוי. דרך החישוב הסטטיסטית שנכללה בכתב התביעה המקורי, כמו גם דרך החישוב הסטטיסטית הנזכרת בבקשת התיקון, נועדו ליתן ביטוי לעלות הפינוי של כלל הנפגעים המבוטחים במהלך התקופה הרלוונטית. לאור האמור, דומה כי אין בבקשת התיקון כדי לשנות את המעשים אשר עומדים במרכז תביעתו של מד"א, ואף לא את הזכות עליה מבוססת תביעה זו.

6.בקשת התיקון הוגשה ביום 13.4.05, כארבע שנים וחצי לאחר הגשת התביעה ולקראת סיומו של שלב ההוכחות. בתיקון כתב התביעה בשלב כה מאוחר של ההליך יש כדי לסרבל את הדיון ולהאריכו, ועל כן אין מקום כי בית המשפט יתיר תיקון שכזה כדבר שבשגרה. עם זאת, דומה כי הנסיבות בענייננו מצדיקות מתן רשות לתיקון כתב התביעה על אף השלב בו הוגשה בקשת התיקון. כאמור, סירבה אבנר לדרישתו של מד"א כי יינתן תצהיר עדות ראשית מטעמה לעניין אופן קביעת שיעור ההשתתפות של חברות הביטוח השותפות להסכם הפשרה בסכום השיפוי הכולל. בעקבות הסירוב, נאלץ מד"א לזמן לעדות נציג מטעם אבנר. רק בעקבות עדות זו, אשר ניתנה ביום 30.1.05, נודעה למד"א לראשונה שיטת החישוב אשר אומצה על ידי חברות הביטוח במסגרת הסכם הפשרה. ממילא לא היה באפשרותו להגיש את בקשת התיקון עובר למועד האמור. בהקשר זה טוענת אליהו, כי לשיטת החישוב אשר נבחרה כחלק מהליך הפשרה אין כל השלכה על הדרך הראויה להוכחת חבותה במסגרת התביעה נגדה, ועל כן אין לאפשר תיקון כתב התביעה על דרך אימוצה של שיטת חישוב זו. אמנם, העובדה כי חברות הביטוח בחרו לאמץ דרך חישוב מסוימת לשם קביעת שיעור השתתפותן בסכום השיפוי הכולל, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי דרך חישוב זו אכן מבססת כדבעי את חבותה הנטענת של אליהו. עם זאת, נראה כי יש מקום לאפשר למד"א לבסס את תביעתה על דרך החישוב האמורה.

7.יודגש, כי בהחלטה להתיר את תיקון כתב התביעה אין כדי להביע עמדה כלשהי ביחס למידת תקפותה של דרך החישוב הנזכרת בבקשת התיקון. במסגרת ההליך המתנהל בפני הערכאה הדיונית תוכל אליהו לטעון כנגד חיובה על בסיס דרך החישוב הנזכרת. זאת, בין מאחר שדרך חישוב זו אינה משקפת כראוי את עלות פינוים של הנפגעים המבוטחים, בין מכיוון שאין מקום להעניק סעד על בסיס חישוב סטטיסטי של הנזק ובין מכל טעם אחר. נוסיף עוד, כי אין ממש בטענת אליהו לפיה יש בתיקון כתב התביעה כדי לגרום לה לנזק ראייתי. כאמור, הן כתב התביעה המקורי והן זה המתוקן מבססים את הסכום הנתבע על דרך חישוב סטטיסטית כזו או אחרת, ואינם כוללים פירוט לגבי זהותם ועלות פינוים של הנפגעים המבוטחים. משמע, אין בבקשת התיקון כדי להשליך על הנפקות שעשויה להיות לראיות הפרטניות ביחס לכל אחד ואחד מן הנתבעים המבוטחים. במילים אחרות, שמירת ראיות בדבר זהותם ועלות פינוים של הנפגעים המבוטחים מתחייבת, לשיטתה של אליהו, בין אם דרך החישוב הסטטיסטית הינה זו שבכתב התביעה המקורי או בזה המתוקן. יוער, כי הדעת נותנת שמרגע הגשתה של תובענה נגד נתבע, צפוי הוא לעשות מאמצים לאיתורן של הראיות הרלוונטיות ולשמירתן. זאת, אף במקרים בהם מבוסס הסכום הנתבע בגדר התובענה על דרך חישוב סטטיסטית ולא על ראיות פרטניות.

8.לאור כלל האמור, נדחית בקשת רשות הערעור בלא צורך בתשובה.