רע"א 5749/21 Lewis C.Pell נ. גורניצקי ושות',עו"ד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 15.8.2021 ומיום 16.8.2021, בת"א 7871-05-18 (השופט ע' ניר נאוי ), במסגרתן נדחתה בקשה לדחיית מועד הדיון, שבו צפויה להישמע עדות המבקש.

2.

בבית המשפט המחוזי מתבררת תביעה שהוגשה נגד המבקש, לואיס פל, וכן תביעה שכנגד שהוגשה על-ידו. ביום 6.7.2021 הגיש לואיס, המתגורר בארצות-הברית, "בקשה דחופה מטעם הנתבע והתובע שכנגד לקיום עדותו בהיוועדות חזותית" . בבקשה נטען, כי נוכח התפרצותו המחודשת של נגיף הקורונה, ובהתחשב בגילו המתקדם, ומצבו הבריאותי, יש לאפשר ללואיס להעיד באמצעות "היוועדות חזותית" , כמצוות תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. עוד נטען, כי אף אם תידחה בקשתו להעיד בהיוועדות חזותית, יש להורות לחלופין על דחיית מועד הדיון, עד להתבהרות מצב העניינים. המשיבות התנגדו לבקשה. לטענתן, "[לואיס] מנסה לגייס לצדו את מגפת הקורונה, על מנת לסכל את בירור המשפט, ועל מנת להימנע מעדות פיזית בבית המשפט" .

3.

ביום 8.7.2021 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, שבגדרה נקבע כי בהתחשב בהיקף ובמורכבות התביעה, מן הראוי שעדותו של לואיס תישמע באופן פרונטלי; לא בהיוועדות חזותית. יחד עם זאת, בהתחשב בגילו ובמצבו הבריאותי של לואיס, ובהתחשב בכך שדחיית הדיון לא צפויה להוביל לעיכוב משמעותי, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו החלופית של לואיס, לדחיית מועד הדיון, וקבע כי עדותו של לואיס תישמע באופן פרונטלי ביום 12.9.2021, ולמחרת ביום 13.9.2021. לואיס בחר שלא להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו.

4.

ביום 5.8.2021 הגיש לואיס בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, תחת הכותרת "פנייה לשינוי מועד הדיון" . בבקשה נטען כי "לאור מצב גל תחלואת הקורונה הנוכחי [...] קיים סיכוי גבוה כי [לואיס] ייאלץ לשהות בבידוד בתקופת החגים" . עוד נטען כי "קיים סיכוי גבוה כי לא יתאפשר לו להתכונן לעדותו בצוותא עם עורכי דינו" , וכן כי "קיים קושי ביורוקרטי לעמוד בדרישות הסף [...] לקבלת היתר כניסת זרים מחוסנים לישראל" . המשיבות התנגדו אף בפעם הזו לבקשה, מנימוקים דומים.

5.

ביום 15.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. תחילה חודדה הנפקות המעשית של דחיית הדיון שנקבע: "ביטולם של שני ימי ההוכחות, משמעה דחייה לחודש פברואר 2022 ואילך" . בהמשך, נימק בית המשפט את דחיית הבקשה: צוין, כי "קיימת חשיבות רבה לקיים את העדויות ברצף, ולסיים את ההליכים" . עוד צוין, כי "מועדי שמיעת עדותו של [לואיס] [...] נקבעו בשים לב לבקשתו הקודמת [...] לו סבר [לואיס] כי מיקומם של מועדים אלה הוא 'לחוץ' [...] הרי שהיה עליו להודיע על כך מיד בסמוך להחלטה" . באשר לטענת לואיס כי יקשה עליו להתכונן לדיון בצוותא עם באי-כוחו, נקבע, כי ניתן יהיה להתכונן לדיון באמצעות היוועדות חזותית. עם זאת – ועל אף האמור בהחלטה מיום 8.7.2021 – הבהיר בית המשפט כי ככל והגעתו של לואיס לא תתאפשר מטעמים 'אובייקטיביים', שאינם בשליטתו, הדיון יתקיים אמנם במועד שנקבע, אך באמצעות היוועדות חזותית.

6.

בקשתו של לואיס "לעיון מחדש" – נדחתה אף היא, בהחלטה מיום 16.8.2021. הוטעם, כי כלל הנימוקים שפורטו בבקשה לעיון מחדש, עמדו לפני בית המשפט המחוזי, עת ניתנה ההחלטה הראשונה, ואין מקום לעיון מחדש בהחלטה. ההחלטה מיום 15.8.2021, נותרה אם כן על כנה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

7.

בבקשתו, עותר לואיס לביטול החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא חוזר על הנימוקים שהושמעו לפני בית המשפט המחוזי.

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה הרבים, ובהחלטות בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות על הסף. בבקשת רשות הערעור, מבוקשים שני סעדים: "להורות כי עדותו של המבקש תישמע בהיוועדות חזותית" , וכן "לחילופין [...] להורות על ביטול הדיונים הקבועים [...] ולקבוע מועדים אחרים" . לשניהם לא אוכל להעתר; כל אחד, ונימוקיו.

9.

ראשה הראשון של הבקשה עניינה – קיום הדיון בהיוועדות חזותית. אלא מאי? עיון בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מלמד כי "פנים חדשות באו לכאן" (בבלי, עירובין כד, ע"א). בבקשה שהגיש לואיס לבית המשפט המחוזי ביום 5.8.2021 אין זכר לסעד המבוקש כעת – קיום הדיון בהיוועדות חזותית. ד' אמותיה של בקשת רשות הערעור שלפני נתחמו להשגה על החלטות בית המשפט המחוזי שניתנו ביום 15.8.2021 וביום 16.8.2021, החלטות שדחו את בקשתו של לואיס "לשינוי מועד הדיון" , הא ותו לא. אין מקום אפוא למתן סעד שלא נתבקש בבית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור כשמה כן היא: ערכאה המבררת השגות על הערכאה הדיונית; לא 'מקצה שיפורים'.

10.

דין ראשה השני של הבקשה להידחות אף הוא: סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, קובע כי "לא תינתן רשות ערעור על [...] החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון" . לואיס טוען כי על אף הוראות הצו יש מקום לבחון את עניינו משום שהפגיעה בו היא "פגיעה ממשית" אשר "השגה עליה לאחר מתן פסק הדין תהיה בלתי אפקטיבית" . על כך יש להשיב, כי "הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם?" (רע"א 3099/18 אברהם נ' קרן קיימת לישראל- מרחב מרכז (אזור מנשה) , פסקה 3 (21.5.2018)).

11.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור – נדחית על הסף.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.