רע"א 5764/11 עזבון המנוח יוסף עאסלה ז"ל נ. ופיקה עאסלה

לפניי בקשה ל"החייאת" הליך.

בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 7.8.2011. הבקשה נסבה על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בנצרת, שדחה ערעור על החלטה של בית משפט השלום בקריית-שמונה. בית משפט השלום בהחלטתו דחה את תביעתם של המבקשים לביטול פסק-דין מיום 2.5.2004, אשר נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים בדבר התשלום שישולם למבקשים בגין אירוע תאונת דרכים. יצוין כי ביסוד התביעה לביטול פסק-הדין – תביעה שנדחתה כאמור – מונחת טענה בדבר נפקותו של פסק-הדין בע"א 140/00 עזבון אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ , פ"ד נח(4) 486 (2004)).

עם הגשת ההליך, קבעה המזכירה הראשית כי על המבקשים להפקיד עירבון בסך של 15,000 ש"ח. המבקשים לא הפקידו את העירבון, ועל כן שוגרה להם (ביום 7.9.2011) הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה. או-אז, ביום 15.9.2011, הגישו המבקשים בקשה לפטור מהפקדת עירבון ולהארכת המועד להפקדתו. בהחלטתי מיום 23.10.2011 קבעתי כי אין מקום למתן הפטור; עם זאת, הפחתתי את העירבון לסך של 10,000 ₪, ואפשרתי לבצע את ההפקדה תוך 21 ימים. העירבון לא הופקד במועד שנקבע בהחלטתי, ועל כן שוגרה – שוב – הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה. בהודעה נכתב כי ההליך נרשם לדחייה לפני רשם בית המשפט ביום 27.11.2011, וכי אם חפצים המבקשים להעלות טענה בעניין זה – עליהם להגיש בקשה לפני המועד האמור. משלא הוגשה כל בקשה, הוריתי ביום 6.12.2011 על דחיית ההליך בשל אי-הפקדת העירבון.

הבקשה שלפניי היא לביטול פסק-הדין ולהארכת המועד להפקדת העירבון – עד ליום 10.1.2012. בבקשה נטען כי המבקשים ממתינים להחזר סכום-כסף שהופקד כעירבון בבית המשפט המחוזי, וכי הימנעות מחידוש ההליך תגרום להם נזק בלתי-הפיך. עוד צוין בבקשה כי "באותו היום שבו ניתן פסק הדין, הגישו בקשה להארכת מועד הפקדת העירבון אשר משום מה לא הועברה ע"י המזכירות למתן החלטה". המשיבים מסרו תגובה שבה מתנגדים-הם לבקשה לחידוש ההליך.

לאחר בחינת הטענות שלפניי, החלטתי לדחות את הבקשה.

רשם בית המשפט מוסמך "להחיות" הליך שנדחה עקב אי-הפקדת עירבון, זאת בדרך של ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ראו בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם (טרם פורסם, 28.6.06)). ככלל, השימוש בסמכות לסלק הליך על-הסף בשל מחדלים דיוניים אינו נעשה בקלות ראש. עם זאת, במקום שבו מתאפיינת התנהלותו של בעל-הדין שיזם את ההליך בהתעלמות נמשכת מהחובה להפקיד עירבון ובחוסר התייחסות להחלטות בית המשפט ולהודעותיו, אין מנוס משימוש בסמכות של דחיית ההליך.

זה המצב בענייננו. לא זו בלבד שאת הבקשה לפטור מעירבון הגישו המבקשים באיחור – לאחר שיצאה ממזכירות בית המשפט הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה – אלא שגם לאחר שניתנה החלטה בבקשת הפטור, שבה הלכתי לקראתם, הפחתתי את סכום הערבון וקבעתי מועד חדש לביצוע ההפקדה – לא פעלו המבקשים בהתאם, ויותר מכך, אף לא הגישו מבעוד מועד בקשת ארכה. לאחר מכן שוגרה לבא-כוח המבקשים (ביום 20.11.2011) הודעה (נוספת) בדבר רישום ההליך לדחייה, אך גם מהודעה זו התעלמו ונמנעו מהגשת בקשה מתאימה במסגרת התקופה שנקצבה לכך (עד ליום 27.11.2011). משכך – ניתנה החלטה בדבר דחיית ההליך. בבקשה שלפניי נטען, כאמור, כי ביום שבו ניתן פסק-דיני, הוגשה בקשה להארכת מועד. אולם, כאמור, פסק-הדין ניתן ביום 6.12.2011 – זמן ניכר לאחר שחלף המועד שבו היה על המבקשים להסיר את מחדלם ולהגיש בקשה מתאימה. אוסיף ואציין, כי לבקשה שלפניי לא צורף עותק מהבקשה להארכת מועד (אף כי בבקשה נכתב שעותק מן הבקשה מצורף לה). פניתי למזכירות, וביקשתי כי הבקשה להארכת מועד תאותר ותובא לעיוני. מסתבר, כי הבקשה להארכת מועד התקבלה בפקס של בית המשפט רק ביום 11.12.2011 (ולא נתקבלה לרישום, משניתן בינתיים פסק-דין). גם אם נעשה ניסיון לשגר את הבקשה קודם לכן (ביום 6.12.2011) – הניסיון, כפי הנראה, לא צלח. מכל מקום, ברור כי המבקשים איחרו בהגשת הבקשה, ואין להן להלין אלא על עצמם.

ודוק: מדובר בהליך ב"גלגול שלישי" שהוגש ביום 7.8.2011, לאחר ששתי ערכאות נדרשו לעניין והוציאו מתחת ידן החלטות מנומקות; מטרת ההליך היא להביא לביטולו של פסק-דין שניתן על דרך הפשרה עוד בשנת 2004. והנה, עד היום – כארבעה חודשים ומחצה לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור – לא הושלמו הליכי הרישום, כאשר המבקשים, לא פעם ולא פעמיים , התעלמו מהמועדים שנקבעו על-ידי בית המשפט, ובכך עשו דין לעצמם. אדגיש כי המבקשים מיוצגים על-ידי עורך-דין, וכי אין בבקשה שלפניי כל הסבר, לא כל שכן הסבר המניח את הדעת, להתנהלות האמורה. יצוין כי גם בבקשה שלפניי ובבקשה להארכת מועד (שהוגשה לאחר חלוף המועד) לא ביקשו המבקשים לתקן באופן מיידי את המחדל של אי-הפקדת עירבון, אלא ביקשו ארכה נוספת, לפרק זמן לא מבוטל, עד שיוחזר להם סכום-כסף שהופקד כעירבון בבית המשפט המחוזי. ברור כי החובה להפקיד עירבון בבית משפט זה אינה "כפופה" להחזר עירבון שהופקד בערכאה הקודמת, והטענה הלאקונית – כי העירבון בערכאה הקודמת טרם הוחזר – אינה יכולה לשמש נימוק להתעלמות חוזרת ונשנית מהמועדים שנקבעו על-ידי בית משפט זה. לא ניתן גם, בוודאי בהיעדר הצדקה נאותה ומבוססת לכך, לעכב שוב ושוב את השלמת הפעולה המקדמית של הפקדת עירבון, הדרושה כדי להניע את ההליך. בסיום דבריי אציין כי לאחר עיון בתיק התרשמותי היא כי אין באי החייאת ההליך כדי לגרום עיוות דין.

אשר על כן, לא מצאתי בבקשה שלפניי טעם מספק לביטול פסק-הדין שניתן על-ידי ביום 6.12.2011. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אמנע ממתן צו להוצאות.