רע"א 5772/06 אליהו איצחייק נ. מוטי שטרית

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' אלון) בבר"ע 560/06 שלא ליתן למבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע (כב' השופט א' באומגרט) בת"ק 583/02 לדחות את בקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו.

1.בשנת 2002 הגיש המשיב לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה נגד המבקש בה עתר לחייב את המבקש לפצותו בגין נזקים שגרם לרכבו בתאונת דרכים שאירעה בשנת 2001. לאחר שחלו התפתחויות שונות בתובענה, נקבע מועד הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות לחודש פברואר 2006. מספר ימים עובר לדיון המתוכנן הגיש המבקש לבית המשפט בקשה לדחיית מועד הדיון בשל קשיים אישיים המונעים ממנו להתייצב לדיון. בית המשפט דחה את הבקשה. בסופו של דבר לא הופיע המבקש לדיון במועד שנקבע ובית המשפט דן בתביעה בהעדרו ופסק את הדין לזכות המשיב. בקשה שהגיש המבקש לביטולו של פסק הדין, בנימוק כי לא יכול היה להתייצב לדיון מסיבה רפואית, נדחתה על-ידי בית המשפט, אשר קבע כי אין באישור הרפואי שצורף לבקשה כדי ללמד על חוסר יכולתו של המבקש להתייצב לדיון.

2.על החלטה זו הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן רשות ערעור. בית המשפט המחוזי קיים דיון בבקשה, האזין לטענות הצדדים, ובסופו של דבר דחה את הבקשה. בית המשפט ציין כי עיון במסמך הרפואי שהגיש המבקש מעלה כי אין בו כדי ללמד על מניעה או הגבלה שהיתה בפני המבקש להתייצב לדיון, ומכאן כי למבקש היתה אפשרות להשמיע את טענותיו בפני בית המשפט והוא וויתר על מימושה של אפשרות זו. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, אין הצדקה לטרוניותיו באשר לקיום הדיון בהעדרו ולמתן פסק הדין כפי שניתן.

נוכח קביעתו כי היעדרות המבקש מבית משפט ביום הדיון היתה בלתי-מוצדקת בעליל, קבע בית המשפט כי אין הוא מוצא סיבה להתערב בהחלטות בית המשפט בעניין זה ובפסק הדין כפי שניתן.

3.על החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית. בבקשתו, מעלה המבקש שלל טענות שאלו הן המרכזיות מביניהן: ראשית, קובל המבקש על כך שבית המשפט לא דן בסיכויי הגנתו, אף שעל-פי ההלכה הפסוקה מהווה עניין זה שיקול מרכזי בהחלטה בבקשה לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדרו של אחד מבעלי הדין. שנית, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי במסקנתו כי למבקש לא היתה מניעה להתייצב לדיון, שכן במועד הדיון היה הוא בבדיקה רפואית ולא יכול היה לדעת אם מצבו יאפשר לו להופיע בדיון. שלישית, טוען המבקש כי עיקרון השיוויון חייב ביטולו של פסק הדין שניתן, וזאת בהינתן כי בעבר ביטל בית המשפט לתביעות קטנות פסק דין שניתן לטובתו על-סמך אישור מנהלי בלבד שהוצג על-ידי המשיב להסברת העדרו מן הדיון. רביעית, יוצא המבקש כנגד העובדה כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לעובדה כי המבקש הוזמן לדיון בשעה 09:30 ואילו פסק הדין ניתן בשעה 09:15, ומכאן כי חובת הצדק מחייבת ביטול פסק הדין. בנוסף, מפרט המבקש בבקשתו טענות הגנה שונות אשר בגינן ראוי היה לטעמו לדחות את תביעת המשיב.

4.עיינתי בטענות המבקש וכן בהחלטות הערכאות דלמטה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית המשפט העליון יעניק רשות לערער ב"גלגול שלישי" רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בפרט, כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על סירובו של בית משפט מחוזי להעניק רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, כבר נפסק כי רשות ערעור תינתן אך "במשורה שבמשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור 'רגילות', ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב , תק-על 2005(1) 3466, 3468). מקרה זה אינו בא בגדרן של קטגוריות אלו. מרבית טענותיו של המבקש הינן במישור העובדתי בלבד, ואף מקצת מן הטענות שהינן בעלות היבט משפטי לכאורה, נוגעות לאופן יישום הדין וההלכה הפסוקה על-ידי בית המשפט המחוזי ואינן מעוררות שאלה משפטית כלשהי, וודאי לא כזו החורגת מדלת אמותיה של המחלוקת הקונקרטית בין הצדדים.

למעלה מן הדרוש, אוסיף את ההערות הבאות: ראשית, אשר לטענת המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה במסקנתו כי לא היתה לו מניעה להתייצב לדיון: מממצאי הבדיקה הרפואית שנערכה למבקש עולה בבירור כי במועד הדיון לא סבל המבקש ממגבלה כלשהי בתנועותיו, ומשכך, המסקנה לפיה לא היתה לו מניעה של ממש להתייצב לדיון הינה בהחלט מתקבלת על הדעת. יתר על כן, אין בעובדה כי ממצאים אלו הובאו בפני בית המשפט לאחר מועד הדיון, כדי ללמד כי בית המשפט לא יכול היה להסתמך עליהם בדונו בבקשת המבקש לביטולו של פסק הדין. שנית, אשר לטענת המבקש כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לסיכויי הגנתו, אף אם ראוי היה שהערכאות דלמטה אכן יתייחסו לעניין זה בהחלטותיהן, לא שוכנעתי כי היה בכך כדי לשנות את תוצאת ההליכים, ומכל מקום, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לבסוף, אשר לטענת המבקש לפיה פסק הדין ניתן עובר למועד שבו הוזמן לדיון, וככל שאין מדובר בטעות סופר גרידא בפסק הדין: עיון בבקשה שהגיש המבקש לביטול פסק הדין מעלה כי טענה זו לא הועלתה במסגרת הבקשה האמורה, ומשכך, אפילו מסיבה זו בלבד אין מקום לקבלה כעת.

הבקשה נדחית, איפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיב - אין צו להוצאות.