רע"א 5778/14חיים נתנאל בע"מ נ. הכונס הרשמי מחוז חיפה והצפון

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי ) בפר"ק

26037-08-14 מיום 27.8.2014, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת, חברת חיים נתנאל בע"מ (להלן: המבקשת ), למנות את בא-כוחה כמפרק זמני למשיבה 2, חברת מחליפי חום לורדן (1983) בע"מ (להלן: המשיבה 2 או החברה ).

1.

המבקשת הגישה ביום 18.8.2014 בקשה לפירוקה של החברה. בבקשת הפירוק טענה המבקשת כי למיטב ידיעתה החברה חדלה מכל פעילות עסקית, כי היא אינה מעסיקה עובדים כלשהם, וכי קיים חוב של החברה לרשם החברות בגין אי-הגשת דוחות שנתיים משנת 2007. לנוכח האמור לעיל נטען כי החברה קיימת מזה מספר שנים רק "על הנייר" וכי הנכס היחיד של החברה הינו נכס מקרקעין המצוי באזור התעשיה באור-עקיבא (להלן: נכס המקרקעין ). המבקשת טענה כי ביום 18.11.2012 היא פתחה כנגד החברה תיק הוצאה לפועל על סך כ-1.4 מיליון ש"ח, מכוח פסק דין שניתן לטובתה בבית משפט השלום בשנת 2011, וכי יתרת החוב המעודכנת בתיק ההוצאה לפועל נכון למועד הגשת בקשת הפירוק עומדת על סך כ-2.4 מיליון ש"ח. בנוסף ציינה המבקשת כי לחברה חובות נוספים בתיקי הוצאה לפועל שונים, לרבות חובות לבנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: בנק מזרחי ) ולבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: בנק לאומי ), וכי על נכס המקרקעין רשומות שתי משכנתאות: משכנתא ראשונה ללא הגבלת סכום, על שם בנק לאומי, ומשכנתא שנייה, ללא הגבלת סכום, על שם בנק מזרחי. המבקשת הוסיפה וציינה, לשם שלמות התמונה, כי בשנת 2012 הוגשה בקשת פירוק קודמת כנגד החברה על ידי חברת מנורה מבטחים פנסיה בע"מ, וכי בסופו של יום הושגה פשרה בין הצדדים ובקשת הפירוק נמחקה בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.7.2012.

2.

המבקשת טענה בבקשת הפירוק כי הבנקים נמנעים מזה זמן רב מלממש את נכס המקרקעין ובכך מונעים ממנה את האפשרות להיפרע חובה מהחברה. לביסוס טענה זו הציגה המבקשת את השתלשלות העניינים בלשכת ההוצאה לפועל כדלקמן: צוין כי עוד ביום 9.4.2013 הגיש בנק מזרחי במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתח כנגד החברה בקשה למימוש ומכירה של נכס המקרקעין, באמצעות מינוי בא-כוחו ככונס נכסים. בקשה זו נדחתה בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 19.4.2013. עוד צוין כי בנק מזרחי הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום על החלטת רשם ההוצאה לפועל, וכי בית משפט שלום קיבל את הבקשה בפסק דין מיום 12.9.2013, והורה על ביטול החלטת רשם ההוצאה לפועל ועל מינוי בא-כוח הבנק ככונס נכסים על נכס המקרקעין. עוד צוין כי החברה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לעיכוב הליכי מינוי כונס הנכסים, במקביל להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום, וכי בקשה זו התקבלה בהחלטה מיום 22.10.2013. לבסוף צוין כי בפסק דין מיום 7.4.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום וקבע כי הנושא יוחזר ללשכת ההוצאה לפועל לבחינה מחדש. המבקשת טענה כי בית המשפט המחוזי העלה בפסק דינו "מספר תמיהות", ובהן מדוע בנק לאומי שהינו בעל המשכנתא הראשונה על נכס המקרקעין נמנע עד כה מלפעול למימושה. המבקשת טענה כי למיטב ידיעתה ההחלטה האחרונה שהתקבלה בתיק ההוצאה לפועל של הבנק הינה ההחלטה מיום 22.10.2013 וכי ממועד זה ואילך לא הוגשה בקשה כלשהי על ידי הבנק או על ידי החברה. לנוכח כל האמור לעיל טענה המבקשת כי שני הבנקים גילו דעתם כי הם מוותרים, למצער לעת עתה, על גביית החוב מהחברה או על נקיטת הליכים כלשהם לגביית חוב זה במסגרת תיק ההוצאה לפועל של הבנק. מנגד טענה המבקשת כי היא נקטה במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתחה כנגד החברה כמעט בכל הליך, פעולה ובקשה העומדים לרשותה על פי דין, לרבות הגשת בקשה למינוי בא-כוחה ככונס נכסים על נכס המקרקעין, אך עד עתה לא שילמה החברה "אף לא אגורה שחוקה אחת!".

3.

לנוכח האמור לעיל טענה המבקשת כי בנסיבות העניין קיימת הצדקה למתן צו פירוק ולמינוי בא-כוחה כמפרק שיפעל בהקדם למימוש נכס המקרקעין, שהינו הנכס היחיד שנותר בידי החברה. נטען כי קיים חשש שהחברה תפעל לסכל את בקשת הפירוק, "אם בדרך של העברת הנכס מבעלותה, רשותה והחזקתה לאחרים, ואם בכל דרך אחרת".

4.

לצד בקשת הפירוק הגישה המבקשת "בקשה דחופה למינוי מפרק זמני (במעמד צד אחד)", במסגרתה נטען כי קיים צורך דחוף במינוי מפרק זמני "לשם הגנת המבקשת מפני שינוי מצבה לרעה וגם/או לשם הגנת נכסי החברה, מפני כל ניסיון להברחת נכסים אלה, בכל דרך שהיא וגם/או מפני כלל ניסיון לעשות שימוש בנכסי החברה לטובת מי מבעלי חברה זו וגם/או מי מנושאי המשרה בחברה זו". עוד נטען כי מינוי מפרק זמני הינו "דחוף והכרחי לשם מכירת נכסי החברה לצדדים שלישיים, בתוך פרק זמן קצר יחסית ובעד התמורה המקסימאלית".

5.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה מיום 18.8.2014 כי אין מקום ליתן החלטה בבקשה למינוי מפרק זמני במעמד צד אחד והורה על קיום דיון במעמד הצדדים ביום 27.8.2014. בנוסף הורה בית המשפט למבקשת להמציא את הבקשה ואת ההחלטה לחברה ולידיעת הבנקים הנושים המובטחים. ביום 27.8.2014 התקיים דיון בבית המשפט במעמד באי-כוח המבקשת, החברה, בנק מזרחי וכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ). באת-כוח החברה התנגדה לבקשה וטענה כי אין כל דחיפות וכי החברה מנסה להגיע להסדר פשרה עם נושיה . בא-כוח בנק מזרחי התנגד אף הוא לבקשה וטען כי אין כל הצדקה או דחיפות במינוי מפרק זמני, בהינתן שמדובר בחברה שאינה פעילה מזה שנים רבות, וכי אין חשש להברחת נכסים כיוון שעל נכס המקרקעין רשומות שתי משכנתאות וגם מוטלים עיקולים (לרבות עיקול לטובת המבקשת עצמה). עוד טען בא-כוח בנק מזרחי כי נראה שכל רצונה של המבקשת הינו "לעקוף את התור ואת הנושים המובטחים ולשלוט בהליך המימוש וליהנות משכה"ט ". בא-כוח בנק מזרחי הציע "הצעה פרקטית", לפיה לאחר שיינתן צו פירוק, בכפוף לביצוע פרסומים בהתאם לדין, יבוצע הליך מימוש נכס המקרקעין על ידי כונס נכסים מטעם הבנק, אך הדבר ייעשה במסגרת הליך חדלות הפירעון הקולקטיבי ובפיקוח המפרק והכנ"ר , בהתאם למתווה המקובל בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, שאושרה לאחרונה גם בבית המשפט העליון. באת-כוח הכנ"ר

הצטרפה לטענות בא-כוח הבנק וסברה כי אין צורך דחוף במינוי מפרק זמני, בציינה כי מדובר בחברה לא פעילה שנכס המקרקעין שבבעלותה כפוף למשכנתאות ועיקולים. עוד צוין כי גם אם ימונה מפרק זמני הרי שמינויו לא יחול על נכס שמשועבד בשעבוד ספציפי לבנקים, ומשכך ספק אם תהיה תרומה ממשית במינוי כזה. באת-כוח הכנ"ר

ציינה כי אין לה התנגדות למתווה שהוצע על ידי בא-כוח הבנק, לפיו המימוש יבוצע על ידי כונס נכסים מטעם הבנק תוך פיקוח של המפרק והכנ"ר , "כך שלמבקשת תהיה אפשרות להיות מיודעת על כל ההליכים ולטעון כפי שתמצא לנכון".

6.

בתום הדיון מיום 27.8.2014 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת למינוי מפרק זמני. בית המשפט ציין כי מינוי מפרק זמני בהתאם לסעיף 300(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ), הוא אמצעי הנותן בידי בית המשפט את האפשרות למנוע מצב שבו התבקש פירוק של חברה ובתקופת הביניים שבין מועד הגשת הבקשה לבין מתן צו הפירוק מבוצעות פעולות של הברחת נכסים תוך פגיעה בנושי החברה. בית המשפט קבע כי במקרה דנן – כשמדובר בחברה שאינה פעילה מזה זמן רב והנכס היחיד שלה הוא נכס מקרקעין המשועבד לבנקים – "לא מתקיים התנאי ההכרחי, גם אם לא מספיק, למינוי מפרק זמני לחברה, שכן, מנימוקי הבקשה עצמה עולה שהחשש "להברחת" נכסי מקרקעין, גם אם הוא קיים, אינו ממשי".

7.

מכאן הבקשה שלפנַי, שבמסגרתה שבה המבקשת על כל טענותיה לעניין הצורך הדחוף הקיים לטענתה במינוי מפרק זמני.

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ובהחלטתו בתום הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

9.

נושה המבקש לפתוח בהליכי פירוק כנגד חברה נדרש להגיש בקשת פירוק, ובמסגרתה להצביע על קיומה של עילה לפירוק בהתאם לסעיפים 258-257 לפקודת החברות. לאחר הגשת בקשת הפירוק נדרש הנושה מגיש הבקשה לפעול בפרוצדורה הקבועה בתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 (להלן: תקנות הפירוק ), לרבות המצאת הבקשה לחברה שפירוקה מתבקש וביצוע פרסומים ברשומות ובעיתונות בדבר הגשת הבקשה ובדבר מועד הדיון בה (ראו סעיפים 6-5 לתקנות הפירוק). לאחר שננקטו כל הפעולות המקדימות, נערך דיון במעמד הצדדים , לרבות נציגי החברה ונושים אחרים שלה, ולאחר מכן ניתנת החלטת בית המשפט בבקשת הפירוק. זוהי דרך המלך בהליכי פירוק. עם זאת, בית המשפט המחוזי רשאי "לאחר שהוגשה בקשת הפירוק ולפני שניתן צו פירוק למנות את הכונס הרשמי או אדם מתאים אחר להיות מפרק זמני" (סעיף 300(ב) לפקודת החברות. ראו גם: סעיפים 17-12 לתקנות הפירוק). בקשה למינוי מפרק זמני הינה במהותה בקשה למתן סעד זמני בטרם החל ההליך העיקרי, ומשכך חלים עליה – בשינויים המחויבים – הכללים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) לעניין סעדים זמניים, לצד הכללים הספציפיים הנוגעים לפירוק חברות [ראו: רע"א 4290/12 עמותת מוסדות חזון ישעיה נ' רשם העמותות (4.7.2012) בפסקאות 8-5 להחלטת השופט נ' הנדל ]. במילים אחרות, הנושה המבקש למנות מפרק זמני צריך להוכיח קיומה של עילת פירוק ולהוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ולטובת יתר הנושים) ולא לטובת החברה. ראוי להזכיר בנקודה זו כי כל סעד זמני הינו בעל פוטנציאל לגרום לנזק לבעל הדין שכנגדו מתבקש הסעד, ולכן בתי המשפט נזהרים בהענקת סעדים כאלו ובוחנים היטב את התשתית העובדתית המונחת ביסוד הבקשות להענקתם. הדברים נכונים מכוח קל וחומר כשמדובר בסעד של מינוי מפרק זמני לחברה, שמשמעותו "הפקעה" זמנית של החברה מידי בעלי מניותיה, תוך פגיעה בזכויותיהם הקנייניות, ושהשלכותיו עשויות להיות קשות במיוחד. יתרה מכך, אין להתעלם מכך שמינוי מפרק זמני עלול במקרים רבים לגרום ל"תגובת שרשרת" מצד נושים נוספים של החברה שימהרו לנקוט בהליכים משפטיים כנגדה או שיירתעו מהמשך ההתקשרות עימה , ובכך לדון את החברה לכיליון עוד בטרם התקיים דיון מסודר בבקשת הפירוק. לפיכך ראוי שבית המשפט יעשה שימוש זהיר ומדוד בסמכותו למנות מפרק זמני. זאת ועוד, ראוי לזכור כי הדיון בבקשה למינוי מפרק זמני לא נועד לשמש תחליף לדיון בבקשת הפירוק, ואין לעשות בבקשה למינוי מפרק זמני שימוש "טקטי" שכל מטרתו להקדים את הדיון בבקשת הפירוק.

10.

לנוכח כל האמור לעיל, על בית המשפט להידרש לבקשת פירוק זמני רק אם מגיש הבקשה מציג תשתית ראייתית המבססת חשש כי בתקופת הביניים שבין מועד הגשת בקשת הפירוק לבין מועד הדיון שנקבע בה עלול המשך ניהול החברה על ידי נושאי המשרה בה והמשך החזקתה על ידי בעלי מניותיה לגרום לנזקים נוספים ובלתי הפיכים לנושיה , ולחלופין כי קיים חשש שהחברה ובעלי מניותיה ינצלו את תקופת הביניים האמורה להברחת נכסים או כספים מידי נושיה . אם הוצגה תשתית ראייתית המבססת חשש שכזה, על בית המשפט לשקול מינוי מפרק זמני, שתפקידו בנסיבות כאלה יהיה, ככלל, לשמור על רכוש החברה ועל שוויה בתקופת הביניים עד לדיון בבקשת הפירוק. ודוק, גם אם הוצגה תשתית ראייתית המבססת חשש כזה, על בית המשפט לבחון האם ניתן להסתפק בסעד זמני מתון יותר ממינוי מפרק זמני, כגון הטלת עיקול או צו מניעה על נכס מסוים של החברה או על כלל נכסיה, שיספק פתרון מידתי יותר לתקופת הביניים. רק אם הגיע בית המשפט למסקנה כי קיים יסוד לחשוש שבתקופת הביניים ייעשו פעולות ברכוש החברה שיגרמו נזקים קשים לנושיה וכי אין בנמצא סעד זמני מתון יותר ממינוי מפרק זמני שישמור על רכוש החברה ועל שוויה עד לדיון בבקשת הפירוק, עליו להיעתר לבקשה למינוי מפרק זמני.

11.

לסיכום נקודה זו ראוי להביא מקצת מדבריה של המלומדת צפורה כהן בסוגיה זו:

" מטרת המינוי של מפרק זמני היא להגן על מבקשי הפירוק מפני שינוי לרעה של מצבם. שינוי כזה יכול להיגרם הן בעקבות הברחת נכסים על ידי נושאי המשרה בחברה ועל ידי שימוש בכספי החברה וברכושה לטובתם ולטובת אלה, שהם חפצים ביקרם, והן על ידי המשך הניהול הכושל על ידי בעלי השליטה, שדירדרו את החברה עד למצב של פירוק...

כאשר מתבקש בית המשפט למנות מפרק זמני לאחר הגשת הבקשה לפירוק ולפני הדיון בבקשה לגופה, עליו לאזן בין אינטרסים מתנגשים: מצד אחד, רצונו של מבקש הפירוק להגן על רכוש החברה, כדי שיהיה לו ממה להיפרע לאחר מתן צו הפירוק, ומהצד האחר, האינטרס של החברה להמשיך את ניהול עסקיה באמצעות האורגנים המוסמכים שלה. הפקעת ניהול העסקים מידי האורגנים המוסמכים והעברתם לידי המפרק, יש בה פגיעה בזכותם של אלה, שבידיהם היו מופקדות סמכויות הניהול... על-כן על בית המשפט לנהוג בזהירות

בשוקלו , אם להיעתר לבקשה למינוי מפרק זמני והוא לא יורה על מינוי כזה, מקום שהוא יכול להבטיח את זכויותיו של המבקש בדרך שונה, כגון על ידי הטלת עיקולים, צווי מניעה או מינוי כונס נכסים זמני ".

[צפורה כהן פירוק חברות 234-233 (2000) (ההדגשות הוספו – י.ד.). להרחבה בסוגיה זו ראו הדיון שם בעמ' 238-232].

12.

מן הכלל אל הפרט. בשים לב לאמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי במקרה דנן לדחות את בקשת המבקשת למינוי מפרק זמני. כבית המשפט המחוזי גם אני סבור כי לא הייתה שום הצדקה להגיש בקשה למינוי מפרק זמני במקרה דנן, ועל אחת כמה וכמה לא הייתה הצדקה להגישה במעמד צד אחד. כפי שצוין לעיל, מדובר בחברה שאינה פעילה מזה מספר שנים, שהמבקשת ונושים נוספים מנהלים נגדה הליכי הוצאה לפועל, ושעל הנכס היחיד שנותר בבעלותה (נכס המקרקעין נשוא המחלוקת) רשומות שתי משכנתאות לטובת בנקים ומספר עיקולים נוספים (ובהם עיקול לטובת המבקשת עצמה!). בנסיבות אלה, ניתן רק לתמוה מה הדחיפות והאם יש בסיס כלשהו לחששה הנטען של המבקשת מפני הברחת נכסים או מפני ביצוע פעולות בלתי הפיכות על ידי החברה או על ידי בעלי מניותיה בתקופת הביניים. בנקודה זו ראוי להדגיש כי טענת המבקשת בנוגע להתנהלות האיטית והבלתי סבירה של הנושים המובטחים (בנק מזרחי ובנק לאומי) במימוש נכס המקרקעין נשוא המחלוקת אינה טענה המצדיקה כשלעצמה מינוי מפרק זמני. טענה זו יכולה אולי – ומובן כי איני קובע כל מסמרות בשלב זה במקרה דנן – לשמש את המבקשת כבסיס לבקשה עתידית מבית המשפט לאפשר למפרק לפקח על הליכי המימוש, ואולי אפילו " להפקיעם " מידי הנושים המובטחים [ראו: ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ (13.2.2014)], אך ספק אם היא רלוונטית לשלב הנוכחי של הליכי הפירוק.

13.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.