רע"א 5785/17 PRAXIS ENERGY AGENTS S.A נ. MV VICTORIA

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לימאות בחיפה (השופט ר' סוקול ) מיום 13.7.2017 בת"ח 12239-07-17, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע.

1.

המבקשת היא חברה שאליה הומחו, לפי הנטען, זכויות התביעה מחברת Praxis Energy Agents Gmbh (להלן: הספקית ). המשיבה היא אנייה בבעלותה של חברת Sam Dragon Inc (להלן: המשיבה

או האנייה ) . לפי הנטען, לפני למעלה מארבע שנים, בפברואר 2013, סיפקה הספקית דלקים לחברה בשם Denmar Chartering & Trading Gmbh אשר באותה עת חכרה את האנייה. הדלקים סופקו בנמל לאס פאלמאס שבספרד. החוכרת התחייבה לשלם בגין הדלקים סך של 375,718.98 דולר ארה"ב, אותם לא שילמה מעולם.

2.

האנייה הגיעה לנמל אשדוד ביום 7.7.2017, אולם עוד לפני כן פנתה המבקשת לבית המשפט לימאות בחיפה בבקשה למעצרה של האנייה, וביום 6.7.2017 אכן ניתן צו ארעי (שהותנה בהפקדת סך של 75,000 ש"ח) ונקבע דיון במעמד הצדדים. בקשת המעצר נסמכה על הטענה שעומדת למבקשת זכות לתביעת חפצא ימית ובנוסף נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, שכן אין כל דרך לגבות את החוב מבעלת האנייה, שהיא חברה זרה, ללא מעצרה, מה גם שהאנייה נעה ונדה בימים וללא שימת יד עליה לא ניתן יהיה לגבות את החוב.

3.

בית המשפט לימאות ציין כי לתובע בתביעת חפצא אין זכות קנויה למעצר וכי בבוא בית המשפט לשקול מתן צו מעצר לאנייה עליו לשקול את סיכויי הצלחת התביעה מצד אחד ושיקולי מאזן הנוחות מצד שני. בצד אלו ישקול בית המשפט גם שיקולי יושר כגון ניקיון כפיים, שיהוי וכדומה. בהקשר של כלי שיט, ציין בית המשפט קמא, כי אם לא יינתן צו למעצר של אנייה ובהעדר רכוש אחר של הבעלים, תצא האנייה למסעה ואין לדעת אם תשוב ומשמעות הדבר שדחיית בקשת המעצר עלולה להותיר את המבקש ללא אמצעי למימוש זכייתו (אם אכן יזכה). מנגד, מעצרה של אנייה עלול לגרום נזק עצום לבעליה.

במקרה דנן, החליט בית המשפט קמא לדחות את הבקשה לצו מעצר משלושה נימוקים עיקריים: ראשית, משום שהמבקשת לא השכילה להוכיח כי קיימת התחייבות חוזית של בעלת האנייה לשלם עבור אספקת הדלקים, ומכאן שאין למבקשת עילת תביעה לכאורית מספקת לשם מעצר האנייה; שנית, נוכח השיהוי בהגשת ההליך בעניין חוב שנוצר לפני למעלה מארבע שנים; שלישית, מכיוון שהמבקשת נקטה הליכים נגד האנייה ובעליה בעת שזו עגנה בניגריה. בעלת האנייה הפקידה ערבות כספית במסגרת ההליך הניגרי, אשר בסופו של דבר נמחק בשל מחדלים דיוניים של המבקשת. בית המשפט קמא זקף הליך זה לחובתה של המבקשת, אף שאינו יוצר השתק, משום שלדבריו אין מקום לאפשר הטרדת בעל דין שוב ושוב רק בשל מחדלים דיוניים של יריבו (ובמלים אחרות, בית המשפט סבר כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב). עוד ציין בית המשפט קמא כי המבקשת נמנעה מלצרף מסמכים בעלי חשיבות לבקשה (כגון הסכם החכירה; מסמכי התביעה בניגריה ועוד). עוד צויין, כי מעצרה של האנייה (ואפילו שחרורה לאחר הפקדת ערבות מתאימה), יגרמו לבעליה של האנייה ואולי גם לצדדים שלישיים נזק רב.

4.

המבקשת פנתה בבקשת רשות הערעור דנן ועמה בקשה לעיכוב ביצוע ואכן ביום 17.7.2017 הוריתי על צו מעצר ארעי של האנייה וכן ביקשתי את תגובתה תוך זמן קצר, וזו הוגשה היום.

5.

בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט כשקבע שהמבקשת לא הוכיחה עילה לתביעת חפצא ימית, שכן לדבריה, הדין האנגלי הרחיב את המונח "בעל האנייה" (בהקשר של הזכות להגיש תביעת חפצא) גם ל"חוכר". עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כשדחה את הבקשה על סמך שיהוי, שכן מטבע הדברים אנייה שטה בעולם ואין לדעת מתי תפקוד נמל זה או אחר, וכל עוד לא שולם החוב והחוב לא התיישן, הרי שבעלי האנייה חשופים לתביעה. לדברי המבקשת, יש לבחון אם המבקשת פעלה בשיהוי בתחומי מדינת ישראל, ולכך התשובה היא שלילית. עוד טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט כשקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הימנעות ממתן צו מעצר, זאת משום שניתן להמיר את המעצר בהפקדת כתב התחייבות או ערבות בנקאית.

6.

בתגובתה, מבקשת המשיבה לאפשר מיד את שחרורה של האנייה כדי למנוע הצטברות נזקים הנגרמים בשל מעצרה. לגישת המשיבה, ההחלטה של בית המשפט קמא נכונה וצודקת והיא מדגישה את ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות שעניינן סעד זמני, למעט במקרים חריגים. לטענת המשיבה, למבקשת אין שום זכות קנויה לעצור את האנייה כ"בטוחה" לביצוע פסק הדין – אם וכאשר יינתן לזכותה, לא כל שכן כאשר תביעתה מבוססת על מחדל של צד ג' ולא של בעלי האנייה עצמם. לדבריה, ההחלטה שלא להורות על מעצר האנייה אינה סוגרת את שערי בית המשפט בפני המבקשת שהרי תביעתה תמשיך להתברר במסגרת התיק העיקרי. המשיבה מדגישה בתגובתה את העובדה שהדלקים סופקו לחוכרת האנייה והיא היחידה שנהנתה מהם, בעוד המבקשת מעולם לא דרשה או קיבלה בטוחה כלשהי מהחוכרת, תוך נטילת סיכון כי התמורה לא תשולם. לדברי המשיבה, תביעת חפצא היא כלי דיוני שמטרתו לאכוף על בעלי האנייה להתייצב למשפט ולקיים חבות כלשהי, באופן שבו ניתן יהיה להיפרע ישירות מהאנייה עצמה אם בעליה לא יכבדו חבות המוטלת עליהם. אולם בלא חבות של בעל האנייה אין עילת תביעה. במקרה דנן, כך לשיטת המשיבה, בצדק קבע בית המשפט קמא כי יש להטיל ספק רב בקיומה של עילת תביעה נגד בעלת האנייה.

נימוקים נוספים שהעלתה המשיבה המצדיקים לדעתה את דחיית הבקשה למעצר הם: הטענה שאין להטריד את בעלי האנייה במעצר נוסף, הפעם בישראל (לאחר הפסקת ההליכים בניגריה), המהווה Forum Shopping "מכוער"; השיהוי בו נגועה הבקשה, אשר עניינה חוב מלפני כארבע שנים, כשהמבקשת לא פעלה לגביית החוב כלל; הציפייה הלגיטימית של המשיבה לפיה אין עוד חשש כי תיעצר, לאחר כישלון ההליך בניגריה והיעדר פעולות גבייה נוספות מצד המבקשת. המשיבה מדגישה עוד את הנזק העצום שייגרם לה אם תיעצר האנייה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת של המעצר, ומנגד את היעדר הפגיעה במבקשת (כך לטענת המשיבה).

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור ולבטל את צו המעצר הארעי שניתן. הלכה היא, כי ככלל בית המשפט שלערעור לא יתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים [רע"א 7482/16 Praxis Energy Agents Gmbh

נ' האניה M/V Captain Harry , פסקה 7 (22.11.2016)]. המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

8.

אף לגופו של עניין, איני סבור כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. הטעם המרכזי לכך, הוא הספק המתעורר בעניין עילת התביעה הלכאורית של המבקשת. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, שעה שאין חולק כי החוכרת היא זו שהתחייבה בתשלום בגין הדלקים, ולא בעלת האנייה, הרי שעילת התביעה לכאורה היא נגד החוכרת ונגדה בלבד. כבר נפסק, כי עילתה של תביעת חפצא לפי סעיף 6 לחוק בית המשפט לאדמירליות מ-1861 (הסעיף עליו מתבססת המבקשת בבקשה דנן) חייבת להיות מבוססת

על חבותו של בעל האנייה [ע"א 362/83 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר" , פ"ד לח(2) 505, 512 (1984); רע"א 851/99 הנאמנים בפשיטת רגל של ABC Containerline N.V. נ' Depypere , פ"ד נז(1) 800, 808 (2003)]. שעה שקיים ספק בדבר עצם החבות של בעלת האנייה כלפי המבקשת, הרי שלכאורה נשמט היסוד תחת תביעת החפצא ועמו העילה למתן צו מעצר נגד האנייה. לאלה יש להוסיף את הנזק הרב אשר אין חולק כי ייגרם למשיבה כתוצאה ממעצרה, דבר אשר בנסיבות העניין מטה את מאזן הנוחות לטובתה (מה גם שהמבקשת לא ביססה מדוע לא תוכל להיפרע מהחוכרת או אף מהמשיבה אם תתקבל תביעתה).

9.

משסיכויי התביעה ומאזן הנוחות אינם נוטים לטובתה של המבקשת, איני רואה מקום להתייחס לשאלה אם נפל שיהוי בהתנהלות המבקשת אשר הצדיק את דחיית הבקשה או האם נקיטת הליכים קודמים בניגריה מצביעים על "ציד ערכאות" וחוסר תום לב מצד המבקשת. כאמור, צדק בית המשפט קמא בדחותו את בקשת המעצר. אשר על כן, כאמור, הבקשה נדחית ועמה מבוטל צו המעצר.

10.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ש"ח.