רע"א 5786/18 יאסין וסאם נ. חפצבה בלמס

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' מנדלבום ) מיום 24.7.2018 ברע"א 31234-12-17, בגדרו קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה לרשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (הרשמת הבכירה ל' דהן חיון ) מיום 21.11.2017 בת"ט

61105-11-16 ובת"ט 61702-06-17, דן בה כבערעור, וקיבל את הערעור.

2.

המשיבה חתמה כערבה לפירעונן של שתי המחאות: האחת, המחאה על סך 35,000 ₪ מיום 13.12.2016, שבגינה מנהלת המבקשת 2 הליכים נגד המשיבה במסגרת תיק הוצל"פ 508977-01-17 ;

והשנייה, המחאה על סך 77,000 ₪ מיום 28.9.2016, שבגינה מנהל המבקש 1 הליכים נגד המשיבה בתיק הוצל"פ 505247-07-16 (להלן: ההמחאות, תיקי ההוצל"פ ) . ההמחאות נמשכו מחשבונו של אבי המשיבה שהוא החייב העיקרי על פי הסכם ההלוואה שבמסגרתו המשיבה חתמה על המחאות אלו.

3.

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בקריות התנגדות לביצוע שטר במסגרת תיקי ההוצל"פ, ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 21.8.2017, הדיון בתובענות אוחד.

4.

בהחלטה מיום 21.11.2017 קבע בית משפט השלום כי נוכח דלות טענות ההגנה שפורטו על ידי המשיבה, תינתן לה רשות להתגונן, וזאת ככל שיופקד בגזברות בית המשפט מלוא סכום החוב בתיקי ההוצל"פ. בין היתר נקבע כי המשיבה חתמה על ההמחאות כערבה בערבות " אוואל " כהגדרתה בסעיף 57 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות ) , מתוך הבנה וידיעה שהיא חותמת ערבות עבור אביה. עוד נקבע כי יש לדחות את טענת המשיבה כי לא ניתן היה לפעול נגדה בטרם יפעלו המבקשים נגד אביה בשל היותה "ערב מוגן", וזאת לנוכח הקביעה כי לאור נוסח הערבות עליה חתמה המשיבה, חבותה על פי ההמחאות היא ביחד ולחוד עם אביה, כקבוע בסעיף 57(ג) לפקודת השטרות.

5.

על החלטה זו הגישה המשיבה בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 27.7.2018 קיבל בית המשפט את הבקשה לרשות ערעור, דן בה כבערעור, וקבע כי בשלב מקדמי זה, ובשים לב לטענות השונות שהעלתה המשיבה, לא היה מקום לחיובה בהפקדת ערובה כתנאי למתן אפשרות להבאת טענותיה בפני בית המשפט. הודגש כי אמנם אין מקום להתערבות בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום לפיה המשיבה חתמה כערבה בערבות " אוואל " על ההמחאות מתוך הבנה וידיעה שהיא חותמת ערבות עבור אביה, אך יחד עם זאת נקבע כי לא ניתן לקבוע שבשלב מקדמי זה אין למשיבה כל הגנה בפני תביעות המבקשים, כפי שנקבע בהחלטת בית משפט השלום. בין היתר נקבע כי קביעתו של בית משפט השלום לענין טענת המשיבה בדבר היותה "ערב מוגן" מתעלמת מהוראת סעיף 31 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, הקובע כי הוראות הפרק בחוק זה העוסק במעמדו של "ערב מוגן" יחולו על אף האמור בסעיף 57 לפקודת השטרות, ולכן בנסיבות אלו קיים הכרח לדון במעמד המשיבה כ"ערב מוגן". על כן, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול החלטתו של בית משפט השלום, וניתנה למשיבה רשות בלתי מותנית להתגונן בתביעות שאוחדו בעניינה.

6.

על פסק דין זה הגישו המבקשים את הבקשה לרשות ערעור שלפני, בה טוענים המבקשים נגד קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי.

7.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

8.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשים למשיבה, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. מסקנותיו של בית המשפט המחוזי מנומקות ומופרטות כדבעי, וממילא לא ראיתי טעם להתערב בהן. לפיכך, טענות המבקשים אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ואינן מצביעות על עיוות דין שנגרם.

9.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.