רע"א 5792/17 פלוני נ. פלוני

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפנינו בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (39484-10-16, כב' סגן הנשיא י' שנלר ), לפיה נדחו שתי בקשות למתן רשות ערעור על פסק בוררות, שניתן על ידי כב' הבורר השופט (בדימ') י' שנהב . בפסק הבוררות נדחתה תובענת המבקשות להדיר מנוחה, שעזבונה הוא משיב 1, מעזבונו של אביהן – בן זוגה של המנוחה.

2.

מקובלת עלינו עמדת בית המשפט המחוזי, כי אין להתערב בממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו.

לטענת המבקשות בכתב ובפנינו, יש מקום להעניק רשות ערעור ולהתערב בהכרעה, הואיל וקמה עילה לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. על פי הנטען, הבורר הביע עמדה משפטית מוטעית ביחס לפרשנות סעיף 5(א)(2) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ונכון לקבוע הלכה בעניין על ידי בית משפט זה.

דא עקא, שני הצדדים בחרו במסלול הבוררות. מסלול זה – יתרונות וחסרונות לצידו. אכן, במקום שבו, בין היתר, נפלה בהכרעת הבורר טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוותו –

הצדדים עשויים להיות רשאים לערער על פסק הבוררות. אלא שבענייננו ציין הבורר כי אין הלכה מחייבת בסוגיה מושא המחלוקת, וכי קיימות עמדות שונות בפסיקת בית המשפט המחוזי. אם כך המצב, לא נפלה טעות יסודית ביישום הדין בפסק הבורר, שהעדיף גישה אחת על פני רעותה. קביעה זו אין פירושה כי אנו מאשרים גישה זו או שוללים אותה, אלא שהבורר עשה את מלאכתו על פי המסגרת הדיונית שלפיה הוגש אליו ההליך.

יוצא כי הבקשה למתן רשות ערעור אינה אלא נסיון לקבל הכרעה משפטית מחייבת על ידי בית משפט זה, בסוגיה שטרם הוכרעה. בהעדר הלכה מחייבת על ידי בית משפט זה, ולנוכח האפשרויות השונות לפרשנות הסעיף, עולה כי לא נפלה בפסק הבורר כל טעות המקימה עילת ביטול. בכך, כאמור, אנו מסכימים להכרעתו של בית המשפט המחוזי. נראה כי כל החלטה אחרת כמוה כהתעלמות מבחירת הצדדים, המחייבת אותם לצעוד במסלול הדיוני של בוררות. אגב, זו הייתה התוצאה גם לו היה הבורר דוגל במסקנה אחרת לעניין פרשנות סעיף 5(א)(2) לחוק הירושה, והצד שכנגד היה הגורם המשיג על כך.

3.

המסקנה היא שהעניין אינו מצדיק מתן רשות ערעור ודינה להידחות. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורכי דינם בסך כולל של 7,500 ש"ח.