רע"א 5815/98 עתון כלבו בע"מ נ. צפורה נתיב

1.עניינה על בקשת רשות ערעור זו הוא החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' שאנן) שלא לדחות, דחייה נוספת, ישיבת הוכחות לצורך הזמנת עדה שלא הופיעה לדיון. החלטה זו ניתנה במסגרת תביעת לשון הרע אותה הגישה המשיבה כנגד המבקשים (ת.א. 3103/95). ההחלטה התקבלה לאחר שבישיבה קודמת, בה לא התייצבה העדה על אף שהוזמנה, הורה בית המשפט על הזמנת העדה על ידי המזכירות בצו הבאה. בית המשפט הוסיף וקבע כי:

"ב"כ הנתבעת [המבקשים כאן] תפעל כדי שניתן יהיה, להשלים את הדיון בישיבה הבאה. בין השאר תדאג לוודא, ביזמתה, שהבקשה להזמנת עדים נענתה, שההזמנות נשלחו ליעדיהן ונמסרו לעדים. עוד תצטייד מראש, במספרי הטלפונים של העדים, בביתם ובמקום עבודתם, תיצור עמם קשר טלפוני, לא יאוחר מ72- שעות לפני הדיון ותוודא, שברורים להם המקום והשעה להתייצבותם והמסמכים או המידע, בהם עליהם להצטייד. ... לא תינתן דחייה, אלא אם אשוכנע, שמבקש הדחייה פעל כנדרש ושהדבר נחוץ למניעת עוול".

2.העדה לא התייצבה לדיון ונקבע כי ספק אם זומנה. בית המשפט סרב לדחות את הדיון פעם נוספת. בית המשפט ציין כי החלטתו, המטילה על המבקשים את האחריות לוודא כי העדים זומנו ויתייצבו לדיון, לא מולאה כנדרש. הודגש, כי פניית המבקשים אל העדים לא נעשתה במועד שנקבע, וגם משהתברר כי אין בכוונת העדה להתייצב לדיון, לא נעשה דבר. בית המשפט קבע, כי זכותו של בעל דין להביא את מלוא ראיותיו כפופה לחובה לאפשר את סיומו של ההליך בפרק זמן סביר. בשולי החלטתו ציין בית המשפט כי לו סבר שדחיית הדיון חיונית להוכחת נושא בעל חשיבות, ייתכן והיה נענה לבקשה. אולם, הודגש כי טענה כזו כלל לא נטענה על יד המבקשים.

3.בקשת רשות ערעור (בר"ע 1551/98), שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' ברלינר), נדחתה בלי נימוקים.

4.בפני בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים המופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי. בבקשתם טוענים המבקשים כי בהחלטות בתי המשפט קמא יש כדי לשלול את זכותם לזמן כל עד ובכך להבטיח לעצמם הגנה ראויה. נטען, כי צו ההבאה שהוצא על ידי בית המשפט הטיל את האחריות להבאת העדה על מזכירות בית המשפט והפקיע אותה מידי המבקשים. עוד נטען, כי העדה האמורה היא עדה מרכזית במשפט ולכן נודעת לעדותה חשיבות רבה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בקשתם מצדיקה מתן רשות ערעור בשל הסוגיות העקרוניות העולות ממנה: סוגיית "זכותו היסודית של בעל דין לזמן לעדות מטעמו עדים להוכחת טענותיו", וכן סוגיית חובת ההנמקה ומטרתה. סוגיה אחרונה זו נוגעת להעדר נימוקים בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים עוד, כי השארת ההחלטות של הערכאות קמא על כנן תביא לסרבול הדיון בתיק, שכן במועד הערעור לא יהיה מנוס מהחזרת התיק לערכאה הראשונה לשמיעת העדה המדוברת.

5.המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור וטוענת כי אין בבקשה כל שאלה המצדיקה דיון בערכאה שלישית. המשיבה מציינת בתשובתה כי בית משפט השלום הבהיר בהחלטתו שאין בצו ההבאה כדי לפטור את המבקשים מהחובה לדאוג שהעדה אכן תזומן. המבקשים, כך נטען, הפרו חובה זו. הם נמנעו מליצור קשר עם העדים במועד שנקבע, ונמנעו מלפעול כשהובהר להם שאין בכוונת העדה להתייצב לדיון. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הטענה בדבר חשיבותה של העדה לא נטענה על ידי המבקשים כפי שעולה מהחלטת הערכאה הראשונה. לבסוף, טוענים המבקשים כי אין פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי הרשאי, מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, לאמץ את נימוקיה של הערכאה הראשונה.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה שבפני ואת טענות הצדדים נחה דעתי כי דינה להדחות. בית משפט זה חזר וקבע לא פעם כי רשות ערעור לא תינתן אלא במקרים נדירים. מקרים אלה הם אותם מקרים המעלים שאלה בעלת השלכות רחבות - חוקתיות, ציבוריות או משפטיות - החורגות מנסיבותיו של המקרה הבודד (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). למרות ניסיונם של המבקשים להציג את עניינם ככזה המצדיק דיון בערכאה שלישית לא מצאתי בבקשתם את אותה שאלה רחבה הדרושה לצורך מתן רשות ערעור. הערכאה הראשונה נתנה דעתה לחשיבותה של הזכות לזמן עדים ואף דחתה את הדיון לצורך זה וקבעה כי יינתן צו הבאה. עם זאת, נקבע במפורש כי על המבקשים לדאוג כי העדים אכן יזומנו כפי שנקבע. בנסיבות אלה, קבעה הערכאה הראשונה כי המבקשים לא מילאו את חובתם וכי אין לדחות את המשך הדיון. לא מצאתי כל הצדקה להתערב בשיקול דעתן ובהחלטותיהן של הערכאות קמא ולהעניק למבקשים רשות ערעור. גם בטענתם של המבקשים כנגד החלטת בית המשפט המחוזי אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי:

"על אחת כמה וכמה יקפוץ את ידו בית המשפט כאשר מדובר בבקשה הנוגעת להחלטת ביניים של בית המשפט הדן בתביעה העיקרית. במקרה זה, שיקול הדעת נתון לערכאה בפניה מתנהל ההליך ... ניתן יהיה לברר טענות אלו בערעור אשר יוגש, אם יוגש, על ההחלטה הסופית" (רע"א 7095/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מרק יצחק עזרא , (טרם פורסם)).

הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בסך 10,000 ש"ח.