רע"א 5820/17 יצחק פרנקו נ. רחמים דאר

1.

המבקשים והמשיב הם בעלי דירות בבניין משותף. במסגרת שיפוץ שערכו בדירתם, הסירו המבקשים גדר ושער שהקיפו את הבניין (להלן: הגדר והשער ). המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים, לרבות בעניין הגדר והשער, וביום 26.4.2004 קבעה המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב-יפו (כב' המפקחת מ' אריאלי , כתוארה במועד ההחלטה דאז; להלן: המפקחת ) כי על המבקשים, "להחזיר את הגדר הישנה שהקיפה את הבית והשער שהיה בה למקומם" (להלן: פסק הדין הראשון ). כמו כן, הורתה המפקחת על רישום הערה על זכויות המבקשים בחלקתם, שתפנה לפסק דינה. המבקשים לא הקימו את הגדר והשער כאמור בפסק הדין הראשון, והמשיב פנה, עקב כך, לבית המשפט השלום בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. ביום 27.7.2005 קבע בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ד"ר א' סטולר ) כי הגם שנקבע שעל המבקשים להקים מחדש את הגדר והשער, קיימת אי בהירות בנוגע למיקומם; כי היה על המשיב לפנות בשאלת הבהרה למפקחת בעניין זה; וכי משפנייה כזו לא נעשתה על ידו – לא ניתן לקבוע ממצאים בשאלה אם בוצעו הוראותיה של המפקחת אם לאו (להלן:

פסק הדין בהליך הבזיון ). המשיב הגיש בקשת רשות לערער על פסק דין זה, ובסופו של יום – לאחר מספר גלגולים של הבקשה שאינם מענייננו כאן – החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן ) ביום 20.7.2015 לדחות את בקשתו של המשיב למתן רשות לערער. בפרט לעניין השער והגדר, נקבע כי אין מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט השלום שמצא כי מיקומם לא הובהר דיו בפסק הדין הראשון.

2.

בהמשך להליכים אלה, פנה המשיב אל המפקחת בבקשה להבהרת פסק דינה משנת 2004. בהחלטה מיום 11.9.2016 קבעה המפקחת כי לא ניתן להבהיר את פסק הדין הראשון, מכיוון שלא ניתן למצוא במסמכי התיק ראיה על מיקום הגדר והשער (להלן: החלטת המפקחת ). כן נקבע כי יש להסיר את ההערה שנרשמה בעקבות פסק הדין הראשון. ערעורו של המשיב על החלטה זו של המפקחת התקבל על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק ), שקבע כי ההחלטה יצרה מצב שבו המבקשים, שלא קיימו את פסק הדין הראשון, יצאו נשכרים. בית המשפט עמד על כך שהמבקשים הסירו את הגדר והשער, לפני למעלה מעשור, שלא כדין; על כך שהמפקחת הורתה להם בפסק הדין הראשון להקימם מחדש; ועל כך שלמרות שלא הגישו ערעור על פסק דינה זה, המבקשים לא פעלו כדי לקיימו. נוכח כל האמור, בית המשפט הורה כי הדיון יוחזר למפקחת בכדי שתקבע היכן יש להקים את הגדר והשער; כי במידה שלא ניתן יהיה לשחזר באופן מדויק את מיקומה של הגדר והשער, תוכל המפקחת להורות על הקמתם מחדש בדרך של "ביצוע בקירוב" של פסק דינה הראשון; וכי מחיקת ההערה על חלקת המבקשים במסגרת החלטת המפקחת מבוטלת.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים, בתמצית, כי קביעתו של בית משפט השלום, שלפיה היה על המשיב לפנות למפקחת בכדי שתבהיר את מיקום הגדר והשער נותרה בעינה ויוצרת מעשה בית דין, כך שאין לאפשר למשיב לפנות בשנית למפקחת לאחר שלא ערער על פסק הדין הראשון במועד. לשיטת המבקשים, הקביעות בפסק הדין בהליך הבזיון הן קביעות חלוטות, ועל כן פסק הדין של בית המשפט המחוזי מנוגד לעיקרון סופיות הדיון וניתן בחוסר סמכות. עוד מלינים המבקשים על סכום ההוצאות שנפסק להם בגין אי הציות לפסק הדין הראשון, שכן לטענתם, לא היו יכולים לקיים אותו בהיעדר החלטה בנוגע למיקום השער והגדר. ביום 25.9.2017 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בהליך דנא, שבה טענו כי ההערה שעל רישומה הורה בית המשפט המחוזי עלולה למנוע מהם את האפשרות למכור את הנכס שבבעלותם. כן נטען כי המשיב הוא אדם מבוגר, וייתכנו קשיים בגביית כספי ההוצאות ממנו בחזרה אם תתקבלנה טענות המבקשים בבקשת הרשות לערער.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, כאשר הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982)). כלל זה כוחו יפה אף בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין (רע"א 552/16 אלעד נ' ברסלב

(9.2.2016)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדרי אמת המידה האמורה. בית המשפט המחוזי בחן אם יש מקום, על בסיס נסיבות המקרה שהוצגו לפניו, להחזיר את הדיון למפקחת כדי שתקבע הוראות לביצוע פסק דינה הראשון, שלא בוצע על ידי המבקשים למרות שאלה לא ערערו עליו. מסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, כמו גם השגות המבקשים בבקשה דנא, אינן מגלות עילה למתן רשות לערער לבית משפט זה לפי אמת המידה האמורה.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.