רע"א 552/16 אלי אלעד נ. ברסלב נאוה מלכה

המבקש והמשיבה שכנים הם, וביניהם ניטשת מחלוקת – בין היתר – בעניין שימוש למגורים שעושה המבקש במחסנים הצמודים לדירתו (להלן: המחסנים ) אשר לטענת המשיבה הוא שימוש חורג. על רקע זה הגישה המשיבה תביעה למפקחת על רישום מקרקעין. ביום 26.2.2015 קיבלה המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה (כב' המפקחת צ' פיגנבוים ) את התביעה בחלקה אך דחתה את טענות המשיבה בעניין המחסנים. בעניין זה נקבע כי השימוש החורג במחסנים נעשה "זה מכבר" אך צוין כי אין "בדחיית הסעד כשלעצמה כדי להקנות [למבקש] זכות לשנות תיאור ו/או ייעוד המחסנים בפנקס הבתים המשותפים".

על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 23.12.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר ז' הווארי , השופטת א' הלמן

והשופט ע' טאהא ) את הערעור. נקבע, בין היתר, כי עצם השימוש במחסנים למגורים אינו מקנה למבקש את הזכות לשימוש זה; כי השימוש נוגד את התוספת להסכם המצוי שהוא חלק מצו רישום הבית המשותף; וכי לא הוכח פרק הזמן שבו עשה המבקש שימוש זה במחסנים. לפיכך נתן בית המשפט צו האוסר על המבקש לעשות שימוש במחסן למטרות מגורים. בנוסף הושתו על המבקש הוצאות המשיבה בשתי הערכאות בסך של 20,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שלפניי. עיקר טענות המבקש הוא כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא דן בטענותיו לשיהוי והתיישנות בהגשת התביעה מצד המשיבה; ובכך שהשית על המבקש הוצאות בשתי הערכאות על אף שהמפקחת על רישום מקרקעין לא השיתה הוצאות על הצדדים.

דין הבקשה להידחות. כידוע, על המבקש לערער ב"גלגול שלישי", לרבות על החלטות של מפקחת על המקרקעין, להראות כי מעניינו עולה סוגיה עקרונית החורגת מנסיבות הסכסוך הפרטני (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 6395/11 וייץ נ' אברט-ששון , פסקה 5 (31.10.2011)). טענות המבקש נטועות בדל"ת אמות הסכסוך הפרטני ואינן מעלות כל סוגיה עקרונית או כללית. משכך, הבקשה אינה עומדת באמת המידה ליתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.