פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4229/17
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1.
חגית מנדלביץ
2. יוסף מנדלביץ
נ ג ד
המשיבה:
נציגות הבית המשותף ברחוב בילטמור 4 בתל אביב
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק) בעש"א
56894-01-17 מיום 23.4.2017.
בשם המבקשים: עו"ד עפר
שחל
החלטה
לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק ) מיום 23.4.2017, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק הדין של המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב-יפו (כב' המפקחת הבכירה מ' אריאלי ; להלן: המפקחת ).
1.
המשיבה, נציגות הבית המשותף ברחוב בילטמור 4 בתל אביב-יפו (להלן: הבית המשותף ) , הגישה תביעה כספית למפקחת נגד המבקשים, בעלי דירה בבית המשותף, בגין אי תשלום מלֹא חלקם בהוצאות החזקת הרכוש המשותף. הצדדים לא היו חלוקים על כך שהמבקשים שילמו את חלקם בהוצאות האמורות, למעט סכום מסוים שהפחיתו מן התשלום – דמי ניהול לחברת הניהול של הבית המשותף (להלן: החברה ). המבקשים טענו מצדם כי החברה הגישה התפטרותה ביום 5.12.2013 ובהמשך חודשה ההתקשרות עמה במהלך ינואר 2014 שלא כדין ועל כן, אין לחייבם בתשלום הרכיב האמור. ביום 8.12.2016 קיבלה המפקחת את תביעת המשיבה, בקבעה כי החברה הועסקה כדין בבית המשותף. זאת, בין היתר, בעקבות העדפת גרסתו העובדתית של נציג המשיבה שלפיה החברה נתנה שירותיה לבית המשותף במהלך השנים 2014-2010 באופן רציף, על אף שהמבקשת 1 מסרה לחברה הודעה על הפסקת ההתקשרות עמה שלא כדין. לפיכך חויבו המבקשים בסכום התביעה – 1,717 ש"ח.
2.
המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה ביום 23.4.2017. בית המשפט אימץ את קביעת המפקחת שלפיה ההתקשרות עם החברה הייתה רציפה, והבהיר שמשכך ובהתאם להוראות סעיף 71 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ) ניתן היה לקבל את ההחלטה על התקשרות עם החברה "בידי בעלי הדירות שיותר ממחצית הרכוש המשותף צמוד לדירותיהם". לפיכך נקבע כי ההתקשרות עם המשיבה בוצעה כדין.
מכאן הבקשה שלפניי.
3.
לטענת המבקשים המקרה דנא מעורר שתי סוגיות עקרוניות וכלליות, המצדיקות התערבות של בית משפט זה. האחת , קיומו של "רוב אוטומטי" בבית משותף, השפעתו על קבלת החלטות בנושאים שונים והאופן בו יש להגן על המיעוט. בהקשר זה נטען, כי מחצית מהדירות בבית המשותף נרכשו על ידי אדם אחד, באופן שמונע מהמבקשים לממש את זכויותיהם כדיירים. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לסוגיה זו, ודי בכך כדי להצדיק מתן רשות לערער. השנייה , מהו הרוב הנדרש, לפי סעיף 71 לחוק המקרקעין, לסיום התקשרות עם מתחזק ולמינוי מתחזק מחדש, בהעדר רצף התקשרות. לטענת המבקשים החוק והפסיקה אינם מספקים מענה לסוגיה זו, ועל כן על בית משפט זה להסדירה.
4.
כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" נשקלת מקום בו מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,
פ"ד לו(3) 123 (1982)). הלכה זו וטעמיה יפים גם מקום בו ראשיתו של ההליך בפסק ד ין של המפקחת על רישום מקרקעין ( ראו למשל רע"א 552/16 אלעד נ' ברסלב
(9.2.2016)). בהינתן אמות המידה האמורות מצאתי כי דין הבקשה להידחות. תחילה ייאמר, המבקשים טוענים כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית כביכול הנוגעת לרוב הדרוש לקבלת החלטה בעניין מינוי מתחזק לבית משותף, מקום בו לא מתקיים רצף התקשרויות עם מתחזק כזה או אחר. ואולם, בענייננו קבעה המפקחת קביעה עובדתית ברורה, אשר אומצה בהמשך על ידי בית המשפט המחוזי, שלפיה ההתקשרות עם החברה הייתה רציפה. במצב דברים מעין זה, פשיטא כי השאלה הכללית שהציגו המבקשים בבקשתם כלל אינה רלבנטית לנסיבות המקרה דנא. סוגיה נוספת המצדיקה מתן רשות לערער לגישת המבקשים נוגעת לאופן בו יש להתמודד עם מצבים שבהם ישנו רוב קשיח בבית משותף על מנת להבטיח הגנה על זכויות המיעוט. חרף הניסיון לשוות נופך עקרוני לטענה, זו תלויה בבחינה פרטנית של נסיבות כל מקרה לגופו, והכל בהינתן שככלל מצופה מהצדדים לנהוג בסבירות ובתום לב (רע"א 9645/16
עילית נ' משה , פסקה ח (10.1.2017)). בענייננו, אין בטענה לקיפוח המיעוט על ידי הרוב בבית המשותף כדי להקים עילה להתערבות בית משפט זה בהכרעות הקודמות הנטועות בעובדות המקרה.
הבקשה נדחית אפוא, משלא נתבקשה תשובה – לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ב' באב התשע"ז (25.7.2017).
ש
ו פ ט