רע"פ 5823/99 רפי נעים נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע על ידי בית משפט השלום, על פי הודאתו, בשלוש עבירות של סחר בסם מסוכן. לאחר קבלת תסקיר קצין מבחן ושמיעת טענות באי כוח בעלי הדין לעונש, הטיל עליו בית משפט השלום מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים בתנאים אותם קבע. כן הורה על חילוט התחייבות בסך 3,500 ש"ח, שהוטלה על המבקש בתיק קודם. כמו כן, נקבע שהמבקש יעמוד לפיקוח קצין מבחן לתקופה של שנה.

המדינה הגישה ערעור על קולת העונש לבית המשפט המחוזי. ערעורה התקבל, והוטל על המבקש, בנוסף לעונש שהוטל עליו בבית משפט השלום, מאסר בפועל לתקופה של שנה אחת.

בקשה זו לרשות ערעור היא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.טעמיה העיקריים של הבקשה הם, שטעה בית המשפט המחוזי כשלא נעתר לבקשת המבקש לקבל תסקיר קצין מבחן משלים ביחס למבקש; וכן על כך שקבע בפסק דינו, שבגין עבירות סמים, כמו אלה שעבר המבקש, יש להטיל עונשי מאסר בפועל. לטענת המבקש, ניסוח הדברים על ידי בית המשפט המחוזי מלמד כאילו סבר בית המשפט המחוזי שאין לבית המשפט, בשום מקרה, שיקול דעת שלא להטיל מאסר בפועל במסגרת העונש על עבירות סחר בסמים מסוכנים.

3.דין הבקשה להדחות. ככלל, אין הצדקה למתן רשות ערעור לערכאת ערעור שניה, כשנושא הערעור הוא גובה העונש. המקרה הנדון אינו נמנה על החריגים המצדיקים סטיה מהכלל האמור. לכך נוסיף שתי הערות. ראשית, בית המשפט המחוזי לא היה חייב לקבל תסקיר משלים של קצין המבחן כבקשת המבקש. בלאו הכי, כפי שציין בית המשפט, אותן עובדות שביקש המבקש להביא בפני בית המשפט הובאו לידיעתו בחוות דעתה של העובדת הסוציאלית במחלקה לטיפול בנפגעי סמים באגף הרווחה בעירית נתניה, ובית המשפט התחשב באמור בחוות דעתה. שנית, בית המשפט המחוזי קבע שיש להטיל עונשי מאסר על סוחרי סמים, וזו אכן מדיניות הענישה הראויה. אין להבין את האמור בנימוקי בית המשפט, שכאילו בשום מקרה ובשום תנאי לא רשאי בית המשפט לחרוג ממדיניות ענישה זו. מכל מקום, וזה החשוב בענייננו, אם סבר בית המשפט המחוזי שאין הצדקה לחרוג ממדיניות זו בעונש שיוטל על המבקש, אין הצדקה להתערב בכך על ידי מתן רשות ערעור לערכאת ערעור שניה.

על סמך כל האמור לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית.