רע"א 5837/02 מאיר פרץ נ. הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים

1.בבית המשפט המחוזי בירושלים התנהל הליך שעניינו הפקעת מקרקעין השייכים למבקש. במסגרת ההליך נשמעו במאוחד המרצת פתיחה שהגישה המשיבה לפינוי המבקש מן הנכס, והמרצת פתיחה מטעם המבקש שעניינה קביעת סכום הפיצויים המגיעים למבקש בגין ההפקעה. הצדדים הגישו לבית המשפט הסדר פשרה, לפיו ימסור המבקש למשיבה את החזקה בנכס המופקע כנגד תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת. כן התבקש בית המשפט למנות שמאי מכריע שישום את שווי זכויותיו של המבקש בנכס. בית המשפט נתן להסדר הפשרה תוקף של פסק-דין, ומינה שמאית על-פי המבוקש בהסדר. המבקש ביקש להשיג על חוות-הדעת של השמאית ולחקור אותה על השומה.

2.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי אחד מרכיבי הסכם הפשרה, לו ניתן תוקף של פסק-דין, הוא מינוי שמאי מכריע לעניין שווי הנכס, שיקבע את הסכום שעל המשיבה לשלם בנוסף לסכום שאינו שנוי במחלוקת. משמונה השמאי ונתן חוות דעתו – כך קבע בית המשפט קמא – אין עוד מקום לדיון בבית המשפט. אם מי מהצדדים להסכם מבקש לתקוף את הכרעת השמאי" – כך קבע בית המשפט – "אין לעשות זאת בדרך של תקיפת פסק הדין שניתן על-פי ההסכמה, אלא בדרך של תקיפת ההסכם במישרין בדרך של תובענה נפרדת". המבקש שב ופנה לבית המשפט בבקשה נוספת, והפעם טען כי פסק-הדין ניתן אך ורק ביחס להמרצת הפתיחה שהגישה המשיבה, ואילו זו שהגיש הוא – טרם נסתיים הדיון בה. בית המשפט המחוזי דחה גם את הבקשה הזו, בקבעו כי הסדר הפשרה, ופסק-הדין שבא בעקבותיו, חלים על שתי הבקשות גם יחד.

3.כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור. המבקש סבור כי בחוות-הדעת של השמאית חסרים פרטים, וכי חקירת השמאית היא הכרחית. לטענת המבקש, כוונת הצדדים היתה כי ההכרעה לגבי גובה הפיצוי תיעשה לאחר קבלת חוות-הדעת של השמאי המכריע. גם אם סבר בית המשפט כי אין מקום לדיון נוסף, למצער היה עליו, כך טוען המבקש, לקבוע מהו סכום הפיצוי לאור חוות-הדעת. המבקש מלין על כך שבשלב הנוכחי, אין בפועל הכרעה בשאלת הפיצוי.

4.דין הבקשה להידחות. עיון בהסכם הפשרה, בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין של בית המשפט קמא, מעלה בבירור, כי בפסק-הדין נסתם הגולל על שתי המרצות הפתיחה, שהדיון בהן אוחד כאמור. על-פי הסכמת הצדדים, מונה שמאי מכריע לצורך שומת שווי זכויותיו של המבקש בנכס. אולם לא נקבע בהסכם, כי הצדדים יהיו רשאים לשוב לבית המשפט על-מנת שיתן פסק דין לעניין הסכום אותו יש לשלם, או כי בית המשפט ימשיך ויפקח על ביצוע הפשרה. (ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, תשנ"ה) 550; ע"א 420/54 אריאל נ' ליבוביץ , פ"ד ט 1337).

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בשכר-טרחת עורך-הדין של המשיבה, בסכום של 5,000 ₪.