רע"א 5840/95 אלי רון נ. אביבה אלעזרי

המבקש והמשיבה התגרשו ב1989- וערכו הסכם גרושין לקראת הגרושין שכלל נושאים רכושיים. בין השאר ניתנה למשיבה זכות המגורים בדירת בני הזוג לכל ימי חייה בכפוף לכך שלא יוכנס לדירה אדם זר ובכלל זה גבר שאינה נשואה לו. המשיבה נישאה בינתיים והיא ובעלה גרים בדירה. המבקש הגיש תביעות אחדות לבית משפט השלום, ביניהן תביעה לפרוק השתוף הדירה בטענה כי מגורי המשיבה בה אינה פוגעת בזכותו הקניינית.

בית משפט השלום דחה את התביעה על הסף ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור בהביעו דעתו לגופו של ענין. על כך בקשת רשות הערעור שבפנינו בה החליט המשנה לנשיא להעביר את הבקשה להרכב שידון במיוחד בשאלה "אם הסכם הגרושין מונע פרוק השתוף בכפוף לתנאיו".

אנו נענים לבקשת רשות הערעור רק בשאלה שהועלתה על-ידי המשנה לנשיא כאמור לעיל ודנים בבקשה כבערעור.

אנו מחליטים כדלקמן:

1.ההליכים בבית המשפט הרבני הסתיימו עם הגרושין וסכסוכי הרכוש הנובעים מהסכם הגרושין שבין הצדדים נתונים לסמכותם של בתי המשפט הכלליים. לפיכך מוסמך בית משפט השלום לדון בתביעה לפרוק שתוף.

2.המבקש לא ויתר - בהסכם הגרושין - על זכויותיו הקנייניות בדירה לפיכך זכאי הוא לדרוש פרוק שתוף.

3.עם זאת מובן הוא כי זכויותיו הקנייניות של המבקש כפופות להתחייבויותיו בהסכם הגרושין, דהיינו, לזכויות האשה בדירה על פי ההסכם.

בנסיבות אלה מבטלים אנו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ושל בית משפט השלום ומחזירים את התיק לבית משפט השלום על מנת שידון רק בנושא פרוק השתוף בדירה, בכפוף לתנאי הסכם הגרושין שבין הצדדים.

אין צו להוצאות.