רע"א 5841/12 יהלומי מרדכי מוטי נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 25.7.2012, שניתנה בתיק פש"ר 36256-07-12 על-ידי כב' השופטת ו' פלאוט . בהחלטה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לעיכוב הליכי פינויו ופינוי בני משפחתו מדירת מגוריהם (להלן: הדירה ), הליכים המתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לסעד זמני – עיכוב ביצוע הליכי הפינוי.

2.

המשיב 2 (להלן: הבנק ) הוא נושה מובטח של המבקש ורעייתו (להלן: הלווים ) בגין הסכם משכנתא משנת 2005. להבטחת התחייבויות הלווים, שועבדו זכויותיהם בדירה והמשכון נרשם אצל רשם המשכונות. ביום 31.3.2011 הגיש הבנק ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכון, זאת לאחר שהלווים לא עמדו בתשלומי ההלוואה כסדרם ולאחר שעל זכויותיהם בדירה נרשמו עיקולים לטובת צדדים שלישיים. ביום 23.11.2011 התמנה עו"ד מאיר לפלר, בא כוח הבנק, ככונס נכסים על זכויות הלווים בנכס. תחילה נקבע מועד לפינוי הדירה ליום 26.2.2012, אך מועד זה נדחה, בין היתר כדי לאפשר למבקש להגיע להסדר עם נושיו, או מי מהם, שהטילו עיקולים על הדירה. הניסיונות האמורים לא עלו יפה ונקבע מועד חדש לביצוע הפינוי – 8.8.2012.

להשלמת התמונה יצוין, כי על-פי נתוני הבנק, נכון ליום 16.7.2012 חוב הפיגורים עמד על סך 17,271 ש"ח והיתרה לסילוק ההלוואה עמדה על סך 562,932 ש"ח (שני הסכומים אינם כוללים הוצאות משפטיות ושכר טרחת עורך-דין). לטענת המבקש הוא נדרש לשלם סכום של למעלה מ- 30,000 ש"ח כשכר טרחת כונס הנכסים אשר מונה מטעם הבנק למימוש הדירה. לשיטתו, שווי הדירה כ- 1.5 מיליון ש"ח.

3.

ביום 18.7.2012 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה למתן צו כינוס ולהכרזה על פשיטת רגל". על-פי בקשה זו, סך כל חובות המבקש לנושיו (כולל החוב לבנק) עומד על 1,427,159 ש"ח. החוב לנושה הגדול והעיקרי, טמפו משקאות בע"מ (להלן: טמפו ), עומד על כ- 1,100,000 ש"ח. בבקשה הנ"ל עדיין לא ניתנו החלטות.

במקביל, הגיש המבקש, במסגרת תיק פשיטת הרגל שזה עתה נפתח על ידו, "בקשה בהולה ביותר לעיכוב הליך הפינוי". לאחר שנתקבלו תשובות המשיבים לבקשה זו, ובמידה רבה בהסתמך על העמדה שהוצגה על-ידי המשיב 2 (הכנ"ר), החליט בית המשפט לדחות את הבקשה. ביסוד ההחלטה עמדה הקביעה, שלפיה המבקש אינו עומד בתנאי סעיף 22(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), כך ש"למעשה, בשלב זה אין למבקש מעמד בהליכי פשיטת רגל, לפיכך מקומה של בקשה זו להתברר בלשכת ההוצאה לפועל". כאמור על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, ועימה בקשה לסעד זמני (עיכוב הפינוי) לתקופת הערעור.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים, ולפיכך גם תידחה הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי.

5.

טענתו העיקרית של המבקש היא, שיש מקום שהליכי מימוש המשכון בהוצאה לפועל ייעשו על-ידי המנהל המיוחד שאמור להתמנות בגדר הליכי פשיטת הרגל אותם יזם; כשיש להניח, לשיטת המבקש, שיינתן בגדרם צו כינוס; זאת נוכח העובדה שסכום החוב לנושה המובטח (הבנק) נמוך עשרות מונים מסך כל החובות לנושים הרגילים. במצב כזה אין לבנק כל אינטרס להשיא את התמורה שתתקבל ממכירת הדירה, ויש להחיל את מה שהמבקש מכנה " הלכת

גרבש ": החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (מפי כב' השופטת ו' אלשיך ) בפש"ר 466/93 (בש"א 26205/00) גרבש נ' עו"ד שלף (לא פורסם, 24.12.00). לפי ההחלטה בענין גרבש הנ"ל, כאשר שווי הבטוחה עולה על סכום החוב לנושה המובטח, קיים חשש שהנושה המובטח יעדיף קונה מהיר על פני קונה במחיר ראוי, ולפיכך נוצרת "חזקה" לפיה ישנה מחלוקת בין הנושה המובטח לבין הנאמן והכנ"ר באשר לאופן מימוש הנכס. במצבים כאלה יש צורך בפיקוח בית משפט של פשיטת רגל על אופן מימוש הנכס. השופטת אלשיך הוסיפה, עם זאת, שרק לעיתים נדירות יתחייב "פיקוח צמוד" של בית משפט של פשיטת רגל ולרוב ניתן יהיה להסתפק בפיקוח של הנאמן ושל הכנ"ר על הליכי המימוש שיתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל. כדי להבטיח כל זאת, על הנושה המובטח להגיש לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה להמשיך בהליכי המימוש.

נמצא, כי המבקש מעוניין להגן על האינטרסים של כלל נושיו, כשברור שיש לו-עצמו אינטרס לעכב את הפינוי. המבקש אף מלין על סכום ההוצאות המשפטיות בו הוא מחויב.

6.

כאמור, אין מקום ליתן למבקש רשות ערעור. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הליכי פשיטת הרגל עדיין לא הגיעו לשלב שיחייב (או יצדיק) עיכוב הליכים נגד המבקש, שכן עדיין לא ניתן צו כינוס (סעיפים 20(א) ו- 22(א) לפקודה). המבקש יוצא מההנחה שצו כינוס אכן יינתן, אך נכון לעכשיו הדבר עדיין לא נעשה.

מעבר לכך, גם אם יינתן צו כינוס, כיוון שהבנק הוא נושה מובטח, הרי שבעקרון אין בכוח הצו למנוע ממנו להמשיך בהליכי המימוש (סעיפים 20(ב) ו- 22(ד)(2) לפקודה).

באשר לטענה כי יש להחיל על המימוש את " הלכת

גרבש " – ראשית יצוין כי טמפו , הנושה העיקרי של המבקש, שאינו נושה מובטח, הביע במפורש את רצונו שהליכי הפינוי והמימוש הננקטים על-ידי הבנק יימשכו (נספח 13 לתגובת הבנק שהוגשה לבית משפט קמא). בנוסף, גם בהקשר זה יש משקל לעובדה שעדיין לא ניתן צו כינוס ולא מונה מנהל מיוחד לנכסי המבקש. לא זו אף זו – גם במקרה שבו כבר מונה מנהל מיוחד במסגרת הליכי פשיטת רגל לא קיבל בית משפט זה את הטענה שיש לעכב, במסגרת הליכי פשיטת רגל , הליכי פינוי המתנהלים בהוצאה לפועל. בהחלטה ברע"א 8122/08 ישראלי נ' עו"ד סלמן (לא פורסם, 17.10.2008) פסק השופט ח' מלצר כדלהלן:

"... מובן שכאשר הליכי מימוש השעבוד על-ידי הנושה המובטח החלו לפני זמן רב באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, ניסיונות לעיכוב ההליכים בנתיב זה לא צלחו, והחייב אך זה מקרוב יזם הליכי פשיטת רגל בניסיון לעכב את הליכי המימוש והפינוי, הרי שהפיקוח שיפעיל בית המשפט של פשיטת הרגל על הליכי המימוש יהא לרוב מצומצם בהיקפו. ודאי שבית המשפט לא ייטה להתערב תדיר בשאלת מועד פינוי הנכס, שנידונה כבר בהליכי ההוצאה לפועל" (פסקה 5 להחלטה).

דברים אלה, שנאמרו תוך אימוץ "הלכת גרבש ", כאילו שנכתבו לצורך הבקשה דנא. בעניין ישראלי הנ"ל התקדמו הליכי פשיטת הרגל, ועל אף זאת סירב בית משפט זה להתערב בהחלטת בית המשפט של פשיטת הרגל, אשר דחה בקשה לעיכוב הליכי פינוי במסגרת ההליך שמתנהל לפניו וקבע שככל שיש בקשה לעיכוב הפינוי, עליה להתברר במסגרת ההוצאה לפועל. קל וחומר שכך הם פני הדברים במקרה דנן. בענין הנ"ל ניתן משקל לכך שהליכי המימוש כבר החלו שנה קודם לכן, לכך שבקשות קודמות לעיכוב הפינוי כבר נדחו בהליכי ההוצאה לפועל ולכך שמועד הפינוי כבר נדחה בעבר. גם בענייננו זה המצב.

7.

התוצאה היא, איפוא, שבהתחשב בשלב ההתחלתי-ראשוני של הליכי פשיטת הרגל ביחס לשלב המתקדם שבו מצויים הליכי ההוצאה לפועל, ובהתחשב בעמדתו של הנושה העיקרי שאינו מובטח ( טמפו ) שאינו מתנגד להליכי המימוש בהוצאה לפועל, אין מקום לקבוע שבית המשפט של הפירוק יידון בבקשה לעיכוב הליכי הפינוי. במילים אחרות – לפחות בשלב הנוכחי אין לומר שעומדת למבקש הזכות שעיכוב הפינוי ייעשה בגדרם של הליכי פשיטת הרגל אותם יזם רק לאחרונה.

יוער, כי כונס הנכסים שמונה על נכסי הלווים במסגרת מימוש הבטוחה של הבנק, מודע עתה לקיומו של ההליך בו נקט המבקש בבית משפט של פשיטת רגל, וחזקה עליו שיפעל כמתחייב מהוראות הדין (לרבות הפסיקה) הרלוונטיות למצב בו מתנהל הליך פשיטת רגל (ובהתחשב בשלב שאליו הגיע ההליך), ובמסגרת חובות הזהירות והנאמנות המוגברות החלות עליו גם לטובת מעורבים אחרים ולא רק כלפי הנושה המובטח שהוא פועל מטעמו (ראו, למשל, פש"ר 1062/01 (בש"א 16165/03) צמח נ' עו"ד ויצמן (לא פורסם, 17.12.2003)). כל זאת – במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

8.

בנסיבות אלה לא ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור והבקשה נדחית. משנדחתה בקשת רשות הערעור, ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הפינוי.

משלא

התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.