רע"א 6603/13 ליאנה ויסברד נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ת' אברהמי ) בפש"ר 30106-02-13 מיום 12.7.2013 במסגרתה ניתן היתר לנושה המובטח להמשיך בהליכי מימוש דירת המגורים של המבקשת.

2.

בעקבות קריסתה הכלכלית של המבקשת , נפתחו נגדה 24 תיקי הוצאה לפועל, ובכלל זאת תיק הוצאה לפועל מס' 01-77611-12-2 שנפתח על-ידי הנושה המובטח ביום 2.9.2012 ועניינו במימוש המשכנתא על דירת מגוריה של המבקשת הידועה כגוש 7110, חלקה 221, תת חלקה 31. ביום 3.12.2012 התמנה בא כוחו של הנושה המובטח ככונס נכסים על זכויות המבקשת בדירה הנ"ל. ביום 17.2.2013 הגישה המבקשת בקשה להכרזתה כפושטת רגל. ביום 10.3.2013 ניתן צו הכינוס המבוקש. ביום 2.4.2013 עוכבו הליכי הפינוי מהדירה, ורשם ההוצאה לפועל הורה לנושה המובטח לפעול על-פי החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת

ו' אלשיך ) מיום 24.12.2000 בעניין גרבש (פש"ר 466/93), ולהגיש לבית המשפט המחוזי בקשה מתאימה למימוש הדירה. ביום 4.4.2013 הגיש הנושה המובטח לבית המשפט המחוזי בקשה מטעמו להמשך הליך מימוש הדירה. ביום 19.5.2013 הגיש המנהל המיוחד את תגובתו התומכת בבקשה מטעמו של הנושה המובטח. ביום 12.7.2013 ניתנה ההחלטה נושא הבקשה שלפנַי, בגדרה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת הנושה המובטח, וקבע כך: "הליכי פשיטת רגל אינם גורעים מזכותו של נושה מובטח לממש את בטוחתו... ככלל, כל שמבוצע הוא פיקוח בהתאם להלכת 'גרבש' (פש"ר 466/93) וזו הסוגיה שהועמדה לפתחו של בית משפט זה. הדבר אינו משתנה רק משום שהחייבת מצאה לנכון לפנות להליכי פש"ר חודשים לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ ולאחר שמונה כונס נכסים בתיק ההוצל"פ. הטענות שמעלה החייבת בתגובתה אינן רלוונטיות לסוגיה נשוא הלכת 'גרבש'... בענין נשוא הבקשה שלפני ובכל הנוגע להליך פשיטת הרגל, לאחר עיון בחומר שהוגש ובשים לב בפרט לעמדת המנהל המיוחד... ניתן בזאת לנושה המובטח היתר להמשיך בהליכי מימוש הבטוחה כאשר – בהינתן העובדה ששווי הנכס המשועבד עולה לכאורה על שווי החיוב המובטח על ידו לבנק, והיתרה צפויה לעבור לקופת הכינוס לתועלת הנושים האחרים – על הנושה המובטח לעדכן את המנהל המיוחד והכנ"ר מראש במהלכים בענין המימוש. בפרט יהא צורך לקבל את עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר קודם למכירת הנכס בפועל, בלוח זמנים שיאפשר להם... לפנות להוצל"פ או לבית המשפט" .

3.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתגובות לה, בעקבות בחינת החלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר שקילת הטענות מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות. מבלי שיש צורך להידרש לפנַי ולפנים לכל נימוקי הבקשה שלגוף העניין, שוכנעתי כי בנסיבות העניין דנן באות לידי ביטוי הוראות סעיפים 20(ב) ו- 22(ד)(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. זאת ועוד, "מובן שכאשר הליכי מימוש השעבוד על-ידי הנושה המובטח החלו לפני זמן רב באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, ניסיונות לעיכוב ההליכים בנתיב זה לא צלחו, והחייב אך זה מקרוב יזם הליכי פשיטת רגל בניסיון לעכב את הליכי המימוש והפינוי, הרי שהפיקוח שיפעיל בית המשפט של פשיטת הרגל על הליכי המימוש יהא לרוב מצומצם בהיקפו. ודאי שבית המשפט לא ייטה להתערב תדיר בשאלת מועד פינוי הנכס, שנידונה כבר בהליכי ההוצאה לפועל" (ראו סיפא לפסקה 5 להחלטת השופט ח' מלצר ברע"א 8122/08 ישראלי נ' עו"ד פביאן סלמן – המנהל המיוחד

(17.10.2008); ראו גם פסקה 6 להחלטת השופט צ' זילברטל ברע"א 5841/12 יהלומי נ' כונס הנכסים הרשמי (1.8.2012)). כך הוא מצב הדברים גם בענייננו. אין חולק כי הנושה המובטח פתח בהליכי המימוש ביום 2.9.2012, וכי צו הכינוס על נכסי המבקשת ניתן ביום 10.3.2013. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי בצדק הורה בית המשפט המחוזי ליתן היתר לנושה המובטח להמשיך בהליכי מימוש נכס המגורים של המבקשת במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ובפיקוח של המנהל המיוחד והכנ"ר.

4.

עם כל הרגישות למצבה הרפואי של המבקשת ונסיבותיה האישיות, דירת המגורים אינה מוחרגת מרשימת הנכסים המשועבדים. הנושה המובטח יִשא בשווי הדיור החלוף בסך של 45,000 ₪ כאמור בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 17.10.2013.

5.

בקשת הרשות לערער נדחית. משנדחתה הבקשה, ממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת. בשולי הדברים אעיר כי הבקשה לעיון מחדש "עקב שינוי נסיבות" מיום 24.11.2013 אשר מתייחסת להודעת הפינוי מיום 1.11.2013, הוגשה באיחור וללא נימוק מתאים. המשיבים רשאים כמובן, לפנים משורת הדין, לשקול דחייה קצרה במועד שנקבע לפינוי המבקשת על מנת לאפשר מציאת דירת מגורים חלופית המתאימה לצרכיה בסד זמנים הולם. אך במה שנוגע לשורת הדין, הבקשה כאמור נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.