רע"א 5847/99 מועלם מרדכי נ. אבינועם ניסתני

בין המבקש (להלן: המוכר) ובין המשיבים 1 ו2- (להלן: הקונים) נערך הסכם למכירת דירה בכפר-סבא. לאחר שהקונים נמנעו מתשלום שיעור מהתמורה, הודיע להם המוכר על ביטול ההסכם.

הקונים תבעו את המוכר בבית-משפט השלום בכפר-סבא לפיצויים בגין נזקים אשר נגרמו להם, לטענתם, בשל הפרת הסכם המכר על-ידי המוכר. בית-משפט השלום דחה את תביעת המשיבים, ולצורך ההכרעה קבע, אגב-אורחא, כי הסכם המכר בוטל על-ידי המוכר כדין.

הקונים ערערו על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וזה דחה את ערעורם. בנימוקי הדחייה הפך בית-המשפט המחוזי את הקביעה של בית-משפט השלום בעניין תוקפו של הסכם המכר, בקובעו כי ביטול ההסכם על-ידי המוכר נעשה שלא כדין.

הקונים הגישו תביעה חדשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לאכיפת הסכם המכר. המוכר טען לדחיית התביעה על-הסף, שכן, לטענתו, קביעת בית-משפט השלום, לפיה ההסכם בוטל כדין, יוצרת מעשה-בית-דין המשתיק את הקונים מלתבוע את אכיפת ההסכם. בית-המשפט המחוזי (השופט ד"ר עדי אזר) קבע בהחלטתו שקביעת בית-משפט השלום אינה מהווה מעשה-בית-דין, שכן בית-המשפט המחוזי הפך אותה בערעור, ובכך איין אותה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערער, בגדרה חזר המוכר וטען, כי קביעת בית-משפט השלום בדבר תוקפו של הסכם המכר יצרה מעשה-בית-דין. לטענתו, דחיית הערעור על-ידי בית-המשפט המחוזי מותירה את פסק-הדין של בית-משפט השלום על כנו, על כל ממצאיו וקביעותיו.

דין הבקשה להידחות.

קביעותיו של בית-משפט של ערעור מבטלות מניה וביה את קביעות הערכאה הראשונה באותו עניין, בין אם התקבל הערעור ובין אם נדחה. לקביעת בית-משפט השלום בעניין תוקף ההסכם, אשר בוטלה בהחלטת בית-המשפט המחוזי, אין עוד קיום, ובוודאי שאין היא יכולה להוות מעשה-בית-דין. ראו לעניין זה ד"ר נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (רמות, 1991) בע' 252.

זאת ועוד: קביעתו של בית-משפט השלום נעשתה בדרך-אגב בלבד, כאמור, מכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. סעיף זה מתיר לבית-משפט להכריע בשאלה שהתעוררה בדרך-אגב, כאשר הכרעתה דרושה לצורך בירור העניין שבפניו, וזאת אף אם השאלה שהתעוררה נמצאת בסמכותו הייחודית של בית-משפט אחר. אולם, במקרה כזה תהיה הקביעה טובה לצורך אותו עניין שמתברר, ולצורך עניין זה בלבד.

ההכרעה באותה שאלת-אגב אף היא הכרעת-אגב בלבד, לאמור, כוחה יפה רק לצורך אותו עניין שלשמו נעשתה. כאשר יחזור ויעלה העניין שבשאלה לפני בית-משפט שלו הסמכות הייחודית לדון בו, כעניין שהובא לפניו במישרין,

לא יהיה בית-המשפט קשור בהכרעה שניתנה בדרך-אגב, והכרעתו היא זו שתחייב כמעשה-בית-דין.

( נ' זלצמן , שם, בע' 230-229, ההדגשה הוספה).

מכאן, שקביעת בית-משפט השלום, אף אם לא היתה נהפכת בבית-המשפט המחוזי, לא יכולה היתה ליצור מעשה-בית-דין בין הצדדים, ולהשתיק מי מהם מלהעלות טענותיו בשנית בפני בית-המשפט המחוזי, במסגרת התביעה לאכיפת הסכם המכר.

לאור כל האמור לעיל, בקשת הרשות לערער נדחית.

המבקש ישלם למשיבים 1 ו2- סך של 20,000 ש"ח הוצאות משפט.