רע"א 5857/05 יעקב לבקוביץ נ. קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.המבקש הוכר על ידי המשיב כנכה בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959 (להלן: החוק ) בגין נוירוזה פוסט-טראומטית ופסוריאזיס. מחצית דרגת הנכות מיוחסת לשירות הצבאי.

2.המערער טען בפני הוועדה הרפואית העליונה (להלן: הוועדה ) כי הטיפול התרופתי שהוא מקבל הביא לכך שהוא סובל מאוסטיאופורוזיס שגרמה גם לארטריטיס וכי יש להכיר במחלה אחרונה זו כ"נכות מוסבת". טענתו לפיה הוא סובל מארטריטיס נדחתה. בית המשפט המחוזי, אליו הגיש המבקש ערעור על החלטת הוועדה, דחה את הערעור ככל שהוא נוגע לטענות בדבר ארטריטיס מאחר שלא מצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה שערכה לטעמו בדיקות ובירורים יסודיים ומקיפים. הבקשה שבפניי מופנית אך נגד קביעת בית המשפט המחוזי שלא להחזיר לוועדה את הדיון בעניינו של המבקש בנוגע לקיומה של ארטריטיס כנכות מוסבת אצל המבקש.

3.המערער טוען כי ערעורו בפני בית המשפט המחוזי הינו ערעור "בנקודה משפטית" כנדרש בסעיפים 12א ו- 34 לחוק, שכן לטעמו, טענתו כי בדיקה פיזית של חברי הוועדה אותו אינה יכולה להוות תחליף לבדיקות שהציג בפני הוועדה ואשר לא זכו לטענתו למשקל בהחלטתה, הינה עניין משפטי. לדבריו, התעלמות הוועדה מממצאים אובייקטיביים או מתוצאות מעקב רפואי אצל מומחים שטיפלו בו, מהווה נימוק מספיק להתערבות בית המשפט שלערעור. המבקש טוען כי העובדה שבית המשפט המחוזי לא התייחס להתעלמות הנטענת של הוועדה מהבדיקות ומהממצאים שהציג משמעה כי לא התקיים דיון הוגן וממצה בעניינו וכי לא היה לו יומו.

4.החלטת הוועדה הרפואית בעניינו של המבקש מבוססת רובה ככולה על ממצאיה הרפואיים של הוועדה. מדובר אפוא בקביעות מקצועיות עליהן מלין המבקש. הערעור ב"גלגול שלישי" מוגבל כידוע על ידי אמות המידה הברורות שהותוו בפסיקת בית משפט זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לג(3) 123). בעניין שבפנינו מוגבל הערעור אף יותר, באשר החוק מחייב כי הערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הוועדה יוגבל לנקודה משפטית בלבד. לא מצאתי כי הטענות שמעלה המערער יש בהן חשיבות החורגת מעניינו הפרטני ומכאן שאין הן מצדיקות מתן רשות לערער.

אציין, כי גם לגופו של עניין עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובפרוטוקולי הוועדה מעלה, כי החלטת הוועדה התקבלה לאחר שהמבקש נבדק על ידיה והעלה בפניה את טענותיו הרפואיות. הוועדה קיימה מספר ישיבות בעניינו של המבקש, הורתה על הגשת מסמכים נוספים בפניה על מנת לקיים דיון מעמיק ובחנה אותם. המבקש חולק אמנם על מסקנותיה של הוועדה, שאינן עולות בהתאמה, לדבריו, עם בדיקות וממצאים רפואיים שהציג, אולם מחלוקת זו מחלוקת רפואית היא, הנוגעת לקביעות מקצועיות רפואיות גרידא. הניסיון לעטות כסות של מחלוקת בנקודה משפטית על מחלוקת רפואית זו אין בו ממש. לפיכך, לא מצאתי גם כי יש בסיס לטענה כי לא ניתן למבקש יומו.

הבקשה נדחית.