רע"א 6086/05 גדעון דרורי נ. משרד הבטחון-קצין התגמולים

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופטת דותן) מיום 1.6.05 בע"א 3718/04, בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של ועדה רפואית עליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959.

ב.(1) המבקש, יליד 1970, נפגע בשנת 1990 במהלך שירותו הצבאי. פגיעתו הוכרה על-ידי קצין התגמולים ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של עשרה אחוזים לפי סעיף 35(4)ג' לתקנות הנכים (מבחנים לדרגת נכות), תש"ל 1969 (להלן התקנות).

(2) להלן השתלשלות התיק: ביום 15.8.02 הגיש המבקש בקשה לבדיקה חוזרת על ידי ועדה רפואית. ביום 19.1.03 דחתה הועדה הרפואית את בקשת המבקש והותירה על כנה את הנכות הרפואית שנקבעה לו מכבר. ביום 31.3.03 הגיש המבקש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לועדה הרפואית העליונה. ביום 13.6.03 אישרה הועדה הרפואית העליונה את ממצאיה וקביעתה של הועדה הרפואית, והותירה את נכות המבקש בשיעור שנקבע. ביום 4.8.03 הגיש המבקש הודעת ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי. ביום 4.4.04 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה יוחזר הדיון לועדה הרפואית העליונה. ועדה זו החליטה ביום 21.9.04 להותיר את דרגת הנכות של המבקש בעינה. ביום 11.11.04 הגיש המבקש הודעת ערעור על החלטתה השניה של הועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו, כי החלטותיה של הועדה הרפואית העליונה לא חרגו מגדרי שיקול דעתה הרפואי המקצועי, שהופעל על בסיס בחינת החומר הרפואי שבפניה והממצאים שמצאה.

ג.(1) מכאן הבקשה הנוכחית. בבקשה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משסמך ידיו על השגגה שיצאה, לפי הטענה, תחת ידיה של הועדה הרפואית העליונה, עת קבעה למבקש שיעור נכות צמיתה לפי סעיף פגימה בלתי מתאים. נקבע למבקש שיעור פגימה לפי תקנה 35(4)(ג) לתקנות, שעניינה: "מחלה או חבלה בפרק גדול בגף – הפרעה בצורה קלה, קיים ממצא אובייקטיבי", בעוד שלטענתו צריך היה להיקבע לו שיעור פגימה לפי תקנה 48(ז) שעניינה: "נזק במניסקוס"; נטען כי סעיף פגימה ספציפי גובר על סעיף פגימה כללי מותאם. בנוסף נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הורה לועדה הרפואית העליונה לדון ולהכריע בטענות המבקש בעניין פגימת עמוד שדרה מתני וזאת מכוח ההסכמה הדיונית מיום 4.4.04; וכן כי שגה בית המשפט בקבעו שהמבקש לא הציג מסמכים וטענות בדבר פגימה של תסמונת RSD בפני הועדה הרפואית, ולפיכך לא היה רשאי להעלות נושא זה בפני הועדה הרפואית העליונה. נטען גם באשר לאופן ביצועה של הבדיקה שנערכה למבקש.

(2) נתבקשה תגובת המשיב רק בשאלה אם אין התקנה המתאימה זו העוסקת בנזק במניסקוס.

(3) בתגובה נטען, כי אין עילה למתן רשות ערעור שכן השאלות שמעלה המבקש בבקשה הן שאלות רפואיות גרידא, אשר אין בהן משום עניין משפטי הנדרש לערעור בכגון דא בהתאם לסעיף 12א לחוק הנכים, ואף לא עניין בעל חשיבות משפטית החורגת ממחלוקת הצדדים, אשר בשכמותה נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי בבית משפט זה. בנוסף נטען כי טענתו הרפואית של המבקש כבר נתבררה חזור והתברר בפני הועדה הרפואית העליונה, ואף אין בקבלת טענת המבקש בדבר שינוי סעיף הפגימה כדי להשפיע על שיעור התגמולים להם יהא זכאי המבקש, קרי 10% בכל מקרה. לגוף העניין נטען כי סעיף הפגימה שנקבע על-ידי הועדה מתאר במדויק את מצב הנכות בברכו של המבקש, והוא מתאים יותר לתיאור מצבו מאשר סעיף הפגימה שעליו הצביע.

ד.(1) לאחר העיון בכל המסמכים שצורפו לערעור ולתגובה ובפסיקה שהוגשה באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשה. המדובר בנושא שנדון שלוש פעמים בועדות רפואיות (פעם בועדה רפואית ופעמיים בועדה הרפואית העליונה) ופעמיים בבית המשפט המחוזי. כידוע בית משפט זה עשוי ככלל להידרש לערעור בגלגול שלישי שעה שהמדובר בנושא בעל השלכות משפטיות או ציבוריות שמעבר למחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר; רע"א 2863/04 רמון נ' קצין התגמולים (טרם פורסמה) (השופטת פרוקצ'יה) והאסמכתאות דשם; רע"א 5857/05 לבקוביץ נ' קצין התגמולים (טרם פורסמה) (השופטת ארבל)). בנושאי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 הגביל המחוקק את אפשרות הערעור אף לבית המשפט המחוזי, ותחם אותה "בנקודה משפטית בלבד" (סעיף 12א(א) לחוק). בענייננו המדובר בקביעה רפואית, התחומה במחלוקת הצדדים, ולפיכך אין מקום דיוני לגלגול ערעורי נוסף.

(2) אוסיף לעיצומם של דברים: כזכור, הוחזר הדיון לועדה הרפואית העליונה על-ידי בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 4.4.04, בנקודה אחת: "על מנת שתתייחס לטענותיו של המערער לענין המניסקוס". אכן בסיפא של ההחלטה נזכרת "התיחסות לכל התלונות", אך בית המשפט המחוזי עצמו פירש את החלטתו זו בפסק דינו מיום 1.6.05 בקבעו כי "הנושא היחיד אשר עמד על הפרק היה תלונותיו של המבקש לענין המניסקוס והפגיעה בברך שמאל". ממילא אין מקום להידרש בהליך זה לתלונות באשר לתסמונת RSD ולהגבלת תנועות ע"ש מתני. גם התגובה בבית משפט זה נתבקשה כאמור אך לענין הסעיף העוסק במניסקוס, וזאת נוכח תולדות הטיפול בנושא טענות המבקש.

(3) והנה אשר לטענות בנושא המניסקוס, המבקש נבדק בשנית ביום 21.9.04, בעקבות החלטת בית המשפט מ-4.4.04, על-ידי הועדה הרפואית העליונה, ובה שני נוירולוגים ושני אורטופדים, שעה שכל המסמכים הרפואיים הרלבנטיים ובהם חוות הדעת הרפואיות השונות מטעם המבקש היו בפניה, כמפורט בפרוטוקול החלטתה (העמוד השלישי) בו צוין ספציפית כל מסמך. הועדה לא קיבלה את טענותיו של המבקש ונותרה בדעתה באשר לסעיף הנוגע לפגיעה; זאת, לאחר בדיקה ועיון. הגם שהשאלה שבפני הועדה היתה ברורה לה, אין בממצאיה קביעה של נזק למניסקוס; ראו ספציפית עמ' 1 סיפא - 2 רישא להחלטת הועדה, שם נמנים מבחנים שליליים למניסקוס פנימי וחיצוני. בנסיבות אלה, אין לכאורה דופי בכך שנקבע למבקש המבחן שקבעה הועדה, שאינו המבחן הספציפי למניסקוס. בנסיבות אלה לא שוכנעתי, כי באי בחירתה של הועדה במבחן הספציפי למניסקוס מתגבשת עילה משפטית להתערבות בממצאי הועדה הרפואית העליונה, לאחר שזו דנה בנושא והכריעה רפואית כאשר הכריעה; התשתית שקבעה הועדה, ושהונחה בפני בית המשפט קמא, היא תשתית רפואית שאין בה עוגן לקביעת מבחן שונה מאשר נקבע. בכך אכן שונות הנסיבות מפרשת ע"א (ת"א) 3241/00 פונדק נ' קצין התגמולים (השופטת שטופמן) שבו, בניגוד לענייננו, היתה קביעה של הועדה הרפואית העליונה באשר לקרע במניסקוס כאמור, אך נטען, כי בבדיקה קלינית לא היתה אינדיקציה לכך ותפקודי הברך תקינים, ובעקבות זאת הוחזר הדיון, בפסק הדין, לועדה. אוסיף, עם זאת, אף מעבר לתיק זה, כי ראוי שההנחיות הכלליות לועדה הרפואית העליונה, שהיא גוף מעין-שיפוטי (ראו יעבץ, חוק הנכים, 193-191), יכללו משאלה כי במסגרת הדיון שבסיפא תבוא התיחסות

ישירה לשאלה שבמחלוקת, כדי להקל על ערכאה שיפוטית שאינה בעלת רקע רפואי להתמצא ביתר קלות; כך, אם כי כאמור מעיון בהחלטה הובהרה כאמור התוצאה במקרה דנן (ראו בהקשר זה רע"א 9737/03 זיגלמן נ' משרד הבטחון (טרם פורסמה) (השופט עדיאל), שם אף הופנו שאלות הבהרה על-ידי בית משפט זה לועדה; רע"א 8449/01 ברק נ' קצין התגמולים (טרם פורסמה) (השופט גרוניס)).

(4) סוף דבר: אין בידי בית המשפט לשים עצמו במקום הגורם הרפואי המוסמך בנושאים רפואיים; משלא צלחו מאמציו של המבקש לשכנע את הועדה הרפואית בבדיקה החוזרת, לא קמה עילה משפטית להתערבות. לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה. בנסיבות איני עושה צו להוצאות.