רע"א 9729/05 יוסף רומנו נ. מדינת ישראל-קצין התגמולים-ועדה רפואית עליונה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ש' דותן) מיום 9.8.05 בע"א 3881/04, אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה בעניינו מיום 8.9.04.

2.

המבקש, יליד 1958, נפגע בשנת 1977 בתאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי. פגיעתו הוכרה על-ידי קצין התגמולים ונקבעה לו נכות בגין מספר פגימות, ביניהן נכות צמיתה בשיעור 20% בגין "תגובה נפשית לאחר זעזוע מוח" (שתוקנה לאחר מכן ל"תגובה נפשית לאחר חבלה בראש"), לפי סעיף 33(ג) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל-1969 (להלן: התקנות).

ביום 3.9.01 הגיש המבקש לוועדה הרפואית בקשה לבדיקה חוזרת על-ידי ועדה רפואית. ביום 10.2.02 קיבלה הועדה הרפואית את בקשת המבקש וקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 40% בגין "שינוי באישיות והפרעות בהתנהגות בעקבות פגיעה מוחית", לפי סעיף 29(11)ב לתוספת לתקנות, וזאת במקום הנכות שנקבעה לפי סעיף 33 לתוספת לתקנות. בתום תקופת הנכות הזמנית, נבדק המבקש ביום 23.3.03 על-ידי ועדה רפואית, אשר קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור 30% בגין "תגובה נפשית אישיותית ניכרת", לפי סעיף 33 לתוספת לתקנות. על קביעה זו הגיש המבקש ערר לועדה הרפואית העליונה.

בישיבתה מיום 17.9.03, מצאה הועדה הרפואית העליונה קושי לגבי האבחון ואבחנה מבדלת בין תסמונת לאחר זעזוע מוח לבין הפרעות אישיותיות שלא קשורות לתאונה, ולכן הפנתה את המבקש לבדיקה במרכז להערכה תפקודית בבית-החולים איכילוב. בישיבתה המסכמת, מיום 8.9.04, בחנה הועדה הרפואית העליונה את סיכום המחלה בבית-החולים הדסה, שנערך בסמוך לאחר קרות התאונה ומצאה, כי לא נגרם למבקש זעזוע מוח. הועדה התרשמה, לאחר עיון בכל המסמכים בתיק ועל סמך בדיקתה, כי מדובר בהפרעה אישיותית. בבדיקות שעבר המבקש במרכז ההערכה בבית-החולים איכילוב נמצא, שהמבקש סובל מדרגת נכות בינונית, וזו היתה גם התרשמות הועדה, ובהתאם לכך העמידה הועדה את דרגת נכותו הצמיתה של המבקש על 20%, לפי סעיף 33(ג) לתוספת לתקנות.

3.

על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

4.

ביום 9.8.05 דחה בית-המשפט המחוזי (השופטת ש' דותן) את הערעור בקובעו, כי החלטתה לא חרגה מגדרי שיקול דעתה הרפואי מקצועי, שהופעל לאחר דיון מעמיק בהיסטוריה הרפואית של המבקש על כל היבטיה ובחינה מקיפה של כל הנתונים הרלוואנטיים על-פי השקפתה המקצועית.

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בה טוען המבקש, כי יש לבטל את ההנחיה הקבועה בסיפא של סעיף 29(11) לתוספת לתקנות, המגבילה לטענתו את שיקול-דעת הועדות הרפואיות לקבוע את דרגת הנכות לנכה שנפגע הן בפגיעה מוחית והן בפגיעה נפשית ושוללת את האפשרות לקבוע שתי נכויות אלה במצטבר. כן טוען המבקש, כי הועדה הרפואית העליונה שקלה את נכותו בגין פגיעת ראש או פגיעה נפשית, ואף שלא ציינה את דבר הגבלת שיקול דעתה במפורש, סיכוי של ממש שהחלטתה הוגבלה לפי ההנחיה שאינה מאפשרת קביעת נכות בגין כל אחת מהפגיעות במצטבר. עוד טוען המבקש, כי כמעט כל הראיות שבתיק, לרבות קביעות כל הועדות הרפואיות הקודמות ומרכז ההערכה הפסיכיאטרי אליו הפנתה אותו הועדה קבעו, כי מדובר בנכות שהיא על רקע פגיעת ראש. לחילופין, נתבקשה רשות הערעור על שינוי סעיף הליקוי של המבקש מנכות נפשית לנכות בשל פגיעת ראש, שכן שינוי סעיף הליקוי הוא בנסיבות דנן סוגיה משפטית טהורה.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה, כי אין בידי להיעתר לבקשה.

7.

בית-משפט זה עשוי להידרש לערעור בגלגול שלישי במקרה שחשיבותו המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים לו (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). בנושא חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, אף הוגבלה בסעיף 12א(א) לחוק אפשרות הערעור לבית-המשפט המחוזי, ל"נקודה משפטית בלבד" (רע"א 553/01 מאיר לוי נ' קצין התגמולים (לא פורסם). במקרה שלפנינו, המחלוקת מתמקדת למעשה בשאלה רפואית קונקרטית – האם המדובר בפגיעה מוחית-אורגנית עם תופעות נפשיות או בתגובה נפשית לאירוע הטראומטי – ואין מקום, אפוא, לגלגול ערעורי נוסף.

8.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. הועדה הרפואית העליונה התלבטה אמנם בין פגיעה מוחית-אורגנית לבין תגובה נפשית לאירוע הטראומטי – אך לאחר ששקלה את מכלול הראיות, החליטה שהמדובר בתגובה נפשית בלבד. המדובר בוועדה מקצועית, אשר לה הכלים לבחון ולהכריע בשאלות רפואיות מסוג זה. אין ספק, כי הועדה התלבטה והפעילה שיקול-דעת, שלחה את המבקש לאבחון נוסף ולאחריו, שקלה את הממצאים ואת הראיות הנוספות, ולבסוף החליטה, על בסיס מכלול הראיות והחומר הרפואי שהיה בפניה, כמו גם על בסיס בדיקתה שלה, באופן חד-משמעי, כי המדובר בתגובה נפשית בלבד. שעה שהחליטה כך ושללה את קיומה של פגיעה מוחית-אורגנית עקב התאונה, הכריעה הועדה, כי המדובר בנכות לפי סעיף 33 לתוספת לתקנות.

במצב דברים זה, אין המדובר כלל בתחולתו של סעיף 29(11) לתוספת לתקנות ואין רלוואנטיות להגבלת שיקול-הדעת הנטענת על-ידי המבקש, שכן כזו קמה – אם בכלל – מקום שיש קביעה פוזיטיבית בדבר נכות בשל פגיעה מוחית-אורגנית, שהנכות הנפשית נכללת בגדרה ואינה יכולה להיקבע במצטבר אליה. משכך, השאלה המשפטית אותה מציג המבקש בבקשתו, בעניין ביטול הסיפא של סעיף 29(11) לתוספת לתקנות אינה מתעוררת כלל ועיקר בענייננו, משבסיס החלטת הועדה בקביעה, כי המדובר בנכות נפשית גרידא.

9.

סוף דבר, המדובר בשאלה רפואית במהותה, הנתונה להחלטת הועדה הרפואית, ואין בית-המשפט שם עצמו במקום הגורם הרפואי המוסמך בנושאים רפואיים (ראו רע"א 1403/05 פלוני נ' קצין התגמולים (טרם פורסם); רע"א 6086/05 גדעון דרורי נ' קצין התגמולים (טרם פורסם)).

אשר-על-כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות