רע"א 4668/09 דוד חזוט נ. משרד הביטחון

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט צ' זילברטל ) בע"א 3031/09 במסגרת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן:

חוק הנכים ).

1.

המבקש נחבל בידו במהלך שירותו הצבאי והוכר כנכה על פי חוק הנכים. ביום 26.2.2008 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למבקש נכות צמיתה בשיעור 40% בגין "קשיון לא נוח" בשורש כף יד ימין. המבקש לא השלים עם קביעה זו וערער לוועדה הרפואית העליונה (להלן: הוועדה ).

2.

הוועדה בחנה את תוצאות הבדיקות השונות שנערכו למבקש וכן ערכה למבקש בדיקה קלינית אך התרשמה כי קיים פער בין תלונותיו לבין הממצאים האובייקטיביים. בשל כך הפנתה הוועדה את המבקש לבדיקת מיפוי עצמות. בד בבד, בעקבות פניית הוועדה, שכר המשיב חברת חקירות אשר ערכה מעקב אחרי המבקש ותנועותיו תועדו בצילומי וידאו. בצילומי הוידאו נמצא כי המבקש מפעיל את ידו הפגועה באופן נרחב, בניגוד לטענותיו לפני הוועדה. לאחר שנמסרו למבקש צילומי הוידאו, הוא זומן להמשך הדיון בוועדה. ביום הדיון התייצב תחילה אדם שהציג עצמו כמבקש, וכשהוצגו בפניו צילומי הוידאו טען כי הוא אכן זה שתועד בצילומים אלא שהוא אינו דוד חזוט (המבקש) אלא אחיו, שלמה, ולכן בעובדה שבצילומים הוא תועד מפעיל את ידו אין כדי להועיל, שכן הוא אינו נכה. לאחר מכן נכנס לחדר המבקש עצמו, והתברר לחברי הוועדה כי מדובר באחים שהדמיון ביניהם רב. הוועדה ביקשה לערוך בירור נוסף, אך חברת החקירות דיווחה כי אין כל ספק שהמצולם הוא המבקש, ולא אחיו. בדיון המשך שאליו זומן המבקש המשיך להכחיש כי הוא זה המתועד בצילומי הוידאו.

לאחר עיון בתוצאות הבדיקה שאליה נשלח המבקש ולאחר בדיקה נוספת של המבקש על ידי הוועדה (שממצאיה תוארו בפרוטרוט בפרוטוקול), החליטה הוועדה לדחות את הערעור ולהעמיד את נכותו של המבקש על 10% בלבד:

"לאור הממצאים האובייקטיביים כפי שנמצאו בבדיקה הגופנית היום ובהתייחס גם לבדיקות העזר (בדיקת הולכה עיצבית ומיפוי עצמות) הוועדה קובעת שנכותו נמוכה אם בכלל ממה שנקבע בעבר. הוועדה נעזרה בצפייה בחומר החקירה בה נצפה המערער ללא הפרעה תפקודית ניכרת לעין. מאחר ולא ניתן לשלול לחלוטין כי אין הפרעה תפקודית ביד, לאור סך הממצאים מעניקה הוועדה בכל זאת נכות על הפרעה קלה ביד ימין לפי סעיף כללי. נכותו תינתן בהתאם ולצמיתות."

3.

המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי וטענתו המרכזית הייתה שהוועדה התעלמה מתוצאות בדיקות אובייקטיביות אשר על יסודן מתחייבת קביעת שיעור נכות גבוה יותר. עוד הוסיף המערער כי היה על הוועדה לנמק כיצד נקבעו על ידה אחוזי נכות נמוכים בעוד שוועדות קודמות קבעו אחוזים גבוהים בהרבה.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וחייב את המבקש בהוצאות המשיב. נקבע כי לרשות הוועדה עמד דו"ח המעקב שתועד בסרט וידאו, שמצביע על האופן שבו מסוגל המבקש להפעיל את ידו ולתפקד בחיי היום-יום. בנוסף, הוועדה ציינה כי לא נמצא דלדול שרירים שיכול להצביע על הגבלה בפעולת היד. בית המשפט המחוזי קבע כי על רקע ממצאים מובהקים אלה, העדפת המסקנה העולה מהם על פני מסקנה אפשרית בהתבסס על תוצאות הבדיקות, היא עניין רפואי המצוי בשיקול דעתה של הוועדה, ואין מקום להתערב בו. בית המשפט המחוזי ציין כי נקודת המוצא היא שקיימת עדיפות לבדיקה הקלינית ולהתרשמות הבלתי אמצעית של הוועדה ממצבו של הנכה, ומקום שהתרשמות זו אינה עולה בקנה אחד עם תוצאות הבדיקות, רשאית הוועדה להעדיף את התרשמותה, שכן משמעות הדבר שהממצאים האורגניים, ככל שהם קיימים, אינם באים לידי ביטוי קליני. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לפני הוועדה עמדו נתונים בעלי משמעות רבה שלא עמדו לנגד עיני חברי הוועדות הקודמות, בצד תוצאותיהן של הבדיקות השונות, והוועדה הייתה מוסמכת ואף חייבת ליתן משקל לנתונים אלו ולהתחשב בהם לצורך מסקנתה.

5.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי טעה כשקבע כי קיימת עדיפות לבדיקה הקלינית ולהתרשמות הבלתי אמצעית של הוועדה ממצבו של הנכה, ובפרט כאשר התרשמות זו אינה עולה בקנה אחד עם תוצאות הבדיקות. המבקש טוען כי ישנן פגיעות שבהן אין מקום להעדיף בדיקה קלינית על ממצאים אורגניים, הקיימים בעניינו, כגון פגיעות בעצבים. עוד טוען המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא היה על הוועדה העליונה לנמק בצורה ברורה מדוע היא העמידה את נכותו על 10% בלבד, כאשר מספר ועדות קודמות קבעו את נכותו של המבקש בשיעור של 40% לצמיתות. לטענת המבקש, הוועדה ביקשה להענישו על התנהגותו, שכן לא ברור כיצד פתאום נעלמו ממצאים שהיו קיימים לפני כן.

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. עניינו של המבקש נדון בוועדה הרפואית העליונה ובבית המשפט המחוזי. כידוע, בית משפט זה עשוי להידרש לערעור בגלגול שלישי שעה שמדובר בנושא בעל השלכות משפטיות או ציבוריות שמעבר למחלוקת שבין הצדדים [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. בנושאי חוק הנכים, הגביל המחוקק את אפשרות הערעור אף לבית המשפט המחוזי ל"נקודה משפטית בלבד" (סעיף 12א(א) לחוק). בענייננו מדובר בקביעה רפואית, שאינה חורגת מעניינם של הצדדים, ולפיכך אין מקום לגלגול ערעורי נוסף [השוו: רע"א 6086/05 דרורי נ' משרד הבטחון קצין התגמולים (לא פורסם, 21.12.2005)].

7.

השאלה העיקרית שמעלה המבקש היא האם רשאית הייתה הוועדה להעדיף את ממצאי הבדיקה הקלינית שהיא ערכה למבקש על פני תוצאות הבדיקות שנערכו לו (בדיקת מיפוי עצמות והולכה עצבית). ברע"א 9737/03 זיגלמן נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים (לא פורסם, 4.7.2005) נפסק כי השאלה כיצד תקבע הוועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך על ממצאי הבדיקה הקלינית או על בדיקות אחרות, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית. בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה [ראו גם: רע"א 8449/01 ברק נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 4.12.2005); רע"א 3625/05

סלמאן נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 2.4.2006)]. גם מטעם זה אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה דנן.

8.

מקובלת עליי גם קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה הוועדה הייתה מוסמכת ואף חייבת ליתן משקל לנתונים שעמדו בפניה ואשר לא עמדו לפני הוועדות הרפואיות הקודמות שדנו בעניינו של המבקש, ונוכח נסיבות המקרה, לא הייתה נדרשת הנמקה מפורטת יותר מצד הוועדה.

9.

סופו של דבר, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.