רע"א 5891/98 יצחק פרולינגר - "עמירון" נ. כמאל כבישי

המבקש (להלן: הזוכה) זכה בפסק-דין כספי כנגד המשיב מס' 1 (להלן: החייב), ופתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו לשם גביית המגיע לו על-פי פסק-הדין. בשלב מסוים ביקש המשיב מס' 2, אחיו של החייב, לסייע לאחיו ומסר לזוכה שיקים בסכומים שונים לכיסוי חובו של החייב. שיקים אלו לא כובדו ובשל כך נפתח על-ידי הזוכה תיק נוסף בלשכת ההוצאה לפועל, הפעם כנגד האח.

החייב הגיש לראש ההוצאה לפועל בקשה לאיחוד שני התיקים בשל היותם נובעים מחוב אחד. לבקשה זו צורף תחשיב מטעמו של החייב, לפיו נותר לתשלום בתיק המאוחד סכום קטן ביותר. הזוכה התבקש על-ידי ראש ההוצאה לפועל (הרשמת אביגיל כהן) להגיב לבקשתו של החייב ואף להגיש תחשיב מטעמו לגבי יתרת החוב לתשלום. ברם, תחשיב זה לא הוגש על-ידי הזוכה ולפיכך בדקה ראש ההוצאה לפועל בעזרת אנשי גזברות הלשכה את מצב החוב על-פי תחשיבו של החייב בלבד. לאחר ביצוע בדיקה זו שולמה יתרת החוב על-ידי החייב וניתנה החלטה בדבר סגירת שני התיקים.

הזוכה הגיש מספר בקשות לביטול החלטת ראש ההוצאה לפועל ולפתיחת התיקים מחדש. לבסוף אפשרה ראש ההוצאה לפועל לזוכה - על-פי דבריה לפנים משורת הדין - להגיש לה תחשיב מפורט מטעמו ואף הזמינה את הצדדים לטעון בפניה. ברם, על אף התחשיב שהוגש מטעם הזוכה ולמרות טענותיו, לא מצאה ראש ההוצאה לפועל מקום לבטל את החלטותיה הקודמות ואף ציינה כי הללו ניתנו על בסיס בדיקות יסודיות שערכה בעצמה ביחס לתיקים הרלוונטיים.

על החלטה זו ערער הזוכה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הזוכה טען כי החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה בלא שהתחשיב שהוגש מטעמו היה מונח לפניה, וכי יש להחזיר אליה את התיק לשם עריכת חשבון חדש הואיל והליכי גביית החוב נמשכו שנים ארוכות. הערעור נדחה. בית-המשפט המחוזי (השופטת הניה שטיין) קבע כי החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה לאחר בדיקה של תחשיב הזוכה וכי הזוכה עצמו תרם להתמשכות הליכי הגבייה של החוב בכך שלא טרח להגיש תחשיב מטעמו במועד.

מכאן הבקשה לרשות ערעור, שבה חזר הזוכה על עיקר טענותיו בערעור בפני בית-המשפט המחוזי. עוד טען הזוכה כי איש הגזברות, שהיה ממונה על התיק מטעם ראש ההוצאה לפועל, סיים את עבודתו בלשכת ההוצאה לפועל לפני שהוגש התחשיב מטעמו של הזוכה, ואף-על-פי-כן עולה מהחלטת ראש ההוצאה לפועל כי איש גזברות זה בחן בעצמו את תחשיב הזוכה.

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. עיינתי בטענות הזוכה ולא מצאתי בהן כל סיבה משפטית למתן רשות ערעור במקרה זה. טענותיו של הזוכה הן בעיקרן טענות עובדתיות, אשר נבחנו כבר על-ידי שתי ערכאות שקדמו לערכאה זו, וכאמור אין כל מקום לתת רשות ערעור בגינן. באשר לטענה בדבר איש הגזברות, הרי שטענה זו כלל לא נטענה באופן זה בפני בית-המשפט המחוזי, וכבר מן הטעם הזה יש מקום לדחותה. אלא שאף לגוף העניין עולה מהחלטת ראש ההוצאה לפועל כי בחנה היטב בעצמה את התיקים נשוא בקשה זו ואין כל נפקות לשאלה מי מבין העובדים הכפופים לה סייע בידה במלאכתה זו, ובאיזה שלב. אדרבא, מהחלטת ראש ההוצאה לפועל עולה כי השקיעה מאמץ רב בתיקים אלה וכי אפשרה לזוכה, לפנים משורת הדין, להגיש תחשיב מפורט בשלב מאוחר ואף לטעון בפניה, וכל זאת למען הסר כל ספק ביחס לאופן הטיפול הנכון בתיקים.

הבקשה נדחית.