רע"א 5899/03 דרור נאור נ. פקיד השומה כפר סבא

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט מ' אלטוביה) לפיה נדחתה בקשה למחיקת טענה.

בין המבקש למשיב נטושה מחלוקת בדבר היקפה של הכנסה אשר נתקבלה אצל המבקש ובדבר סיווגה. בהודעת נימוקי השומה פירט המשיב טענות חלופיות באשר למקור ההכנסה. טענתו העיקרית של המשיב הייתה ועודה כי המדובר בהכנסה מדיבידנד כאמור בסעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. לחלופין הוא טען כי יש לסווגה כהכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה, ולחלופי חלופין כתב כי מקורה במחילת חוב לפי סעיף 3(ב). במהלך דיון קדם משפט, ובטרם הגיש המבקש נימוקי ערעור מתוקנים, ביקש המשיב להוסיף לנימוקי השומה נימוק נוסף. נימוק זה הוא, בפועל, טענה חלופית נוספת לפיה יש לראות את ההכנסה השנוייה במחלוקת כהכנסה מדמי ניהול, שהיא הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה. בית המשפט התיר את הוספת הטענה, ובקשת המבקש למחיקתה נדחתה.

2.בית המשפט קמא קבע כי אין בתיקון נימוקי השומה משום הוספת עובדה חדשה או שינוי השומה. בית המשפט קמא מצא כי כל פועלה של טענתו החדשה הוא בהעלאת טיעון משפטי נוסף המתיישב עם העובדות שבידיעת הצדדים ושבבסיס השומה ונימוקיה הראשוניים. בית המשפט קמא דחה גם את בקשת המבקש לחייב את המשיב למסור לו פרטים לגבי טענתו החדשה. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

המבקש סבור כי שגה בית המשפט קמא כאשר נמנע מלמחוק את טענתו החדשה של המשיב. הוא סבור כי הוספת הטענה מהווה תיקון של סכום המס שהמערער אמור לחוב בו, שכן מיסוי הכנסה לפי סעיף 2(1) שונה ממיסוייה של הכנסה מדיבידנד. עוד סבור המבקש כי הטענה החדשה היא במהותה טענה עובדתית ולא טענה משפטית טהורה. משכך, לשיטת המבקש, אין להתיר את העלאתה בשלב הערעור.

המשיב תומך בהחלטת בית המשפט קמא. הוא מצביע על כך כי גם בנימוקי השומה המקוריים, הובאו סעיפים 2(10) ו-3(ב) כמקורות חלופיים של ההכנסה, ושיעור המס המוחל על הכנסה על פי סעיפים אלו זהה לזה החל על הכנסה לפי סעיף 2(1). לפיכך, הוא טוען, כי השומה לא שונתה. בכל מקרה, הוא מדגיש כי המשיב לא ביקש להגדיל את סכום המס בו יחוייב המבקש. המשיב מסביר כי טענתו החדשה היא טענה משפטית – שכן היא מתייחסת ליישום כללי סיווג ההכנסה על העובדות אשר הובאו כבר בנימוקי השומה.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב להכריע בשאלות הנוגעות לאופן ניהול המשפט, כשאלת תיקון כתבי הטענות. רק במקרים חריגים, יתערב בית משפט זה, בדונו בבקשת רשות ערעור, בהחלטות שהתקבלו בסוגיות כגון דא. המקרה שבפניי אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. בהחלטה אין פגיעה של ממש בזכויות המבקש, באשר זה טרם הגיש את נימוקי הערעור המתוקנים. זאת ועוד זאת, משגם כך כללו נימוקי השומה נימוקים חלופיים, שיש בכוחם להביא להטלת מס בשיעור שונה מזה המוטל בגין דיבידנד, הרי שאין לראות בנימוק החדש משום שומה חדשה. כל עוד מבוסס הסיווג החדש על תשתית עובדתית שהוצגה כבר, אין בו גם משום העלאת טענה עובדתית חדשה. לפיכך, רשאי היה בית המשפט להתיר את הוספת הטענה. אין גם להרהר אחר החלטתו שלא לחייב את המשיב להגיש מידע נוסף למבקש, בשל שהחלטה זו מבוססת על הכרותה של הערכאה הדיונית עם חומר הראיות.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.