רע"א 5904/09 עמותת משתכני הר שמואל נ. עו"ד זאב וייל כונס הנכסים הרשמי

1.

המשיבה 3 הגישה נגד עמותת משתכני הר שמואל (להלן: העמותה ) בשנת 2001 בקשה לפירוק, עקב חובות כבדים של העמותה. בעקבות הדברים מונה המשיב 1 לכונס הנכסים של העמותה, ולאחר מכן עתרה המשיבה 3 למינוי המשיב 2 ככונס נכסים נוסף, כאשר סמכויות השניים "יהיו כשל מפרקים" (פש"ר 211/03, בש"א 485/03, בקשה מתאריך 23.1.2003, והחלטה מתאריך 27.1.2003). מן הנתונים שלפניי נראה כי המשיבים 1 ו-2 אכן מנהלים את ענייניה וכספיה של העמותה.

2.

חרף האמור, מתיימרת ה"עמותה", ושמא זה פלוני המשתמש בשם העמותה ושזהותו איננה ידועה, להגיש בקשות והתנגדויות שונות בהליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינה של העמותה בבית המשפט המחוזי. מעת לעת אף מגישים לבית משפט זה העמותה, או פלוני – תחת שם העמותה, בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים שונות באותם הליכים, ובגדרן בקשות לסעדים זמניים – בקשות שנדחו עד כה (ראו: רע"א 3811/08, החלטתי מתאריך 20.5.2008 והחלטת חברתי, השופטת א' חיות מתאריך 5.4.2009; החלטת חברי, השופט א' גרוניס בתיק זה מתאריך 31.8.2009) .

מעמד מגישי הבקשות לא הוברר כל צרכו עד עתה, והשופטת א' חיות אף העירה בהחלטתה הנ"ל כדלקמן:

"במאמר מוסגר אוסיף ואציין בשולי הדברים כי ספק רב בעיני אם היה לכתחילה מקום להידרש לבקשות שהגישה העמותה באופן עצמאי, נוכח העובדה שהיא נתונה בהליכי חדלות פרעון וכונסי הנכסים הם שהופקדו על ניהול ענייניה".

3.

מצב הדברים הנ"ל ודאי איננו מניח את הדעת, ומחייב הבהרה ברורה ומפורשת באשר למעמד "העמותה" להגשת כתבי בי-דין כאמור. בנסיבות אלה קיים אף קושי להשית על ה"עמותה" הוצאות כלשהן, כאשר לא ברור מי הוא שיישא בהן. אחת הדוגמאות להערה זו מצויה כאן: כאשר המבקשת נדרשה להפקיד כספים כתנאי לעיכוב ביצועה של ההחלטה, נשוא הבקשה שלפניי (החלטה שאימצה את עמדת המשיבים 1 ו-2), פנתה המבקשת למשיבים 1 ו-2 על מנת שיפקידו את הכספים האמורים. ה"עמותה" אף נמנעה בעבר מלהפקיד ערבויות בסכומים סבירים כתנאי לעיכוב ביצוען של החלטות בית המשפט המחוזי, שעליהן ביקשה לערער, החלטות שה"עמותה" טוענת כי נזקן עצום ורב (ראו החלטתי הנ"ל מתאריך 20.5.2008, והחלטתו הנ"ל של השופט גרוניס מתאריך 31.8.2009). כל האמור מדגיש את הבעייתיות הרבה הטמונה בהדרשות לבקשות ה"עמותה", כאשר אין כל עיצום אפשרי כנגד מגישי הבקשות לעת שיתברר כי הבקשות אינן מבוססות.

4.

הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי איננה כוללת הסבר באשר לזהות הגורמים העומדים מאחוריי הבקשה ומעמדם ואין בה תשובה מניחה את הדעת לתמיהה שהעלתה השופטת א' חיות בהחלטתה האמורה. ניסיונה של ה"עמותה" להציג תמונה כאילו מעמדה הוא כשל תאגיד סולבנטי הממשיך בעסקיו, בניהול מנהליו הקודמים, וכי קיומו של כונס נכסים על נכס פלוני מנכסי התאגיד איננו גורע כביכול מסמכויות מנהליו –איננו נחזה כתואם את מצב הדברים המדויק, בהתאם לנתונים שבפניי. בהקשר זה אוסיף כי טענת ה"עמותה" כי בהחלטות שונות של בתי המשפט הוקנה לה מעמד של "משקיף" על פעילות המשיבים 1 ו-2 איננה יכולה להישמע, שעה שאותן החלטות לא צורפו לבקשה.

5.

הבקשה נדחית איפוא. בנסיבות הענין – אין צו להוצאות.