רע"א 3811/08 עמותת משתכני הר שמואל נ. עו"ד זאב וייל - כונס נכסים משותף

1.

הבקשה שבכאן הועברה לטיפולי ביום 2.4.2009 ועניינה בשתי החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא ) הדוחות את עמדת העמותה המבקשת (להלן: העמותה ) בשני עניינים אשר נדונו במסגרת תיק פש"ר 211/01. החלטה אחת נוגעת לדרישת העמותה כי המשיבים 2-1, המשמשים ככונסי הנכסים שלה, יבררו את תביעת החוב של המשיבה 3 (להלן: לינוי ) לאלתר וקודם להמשך פעילות העמותה. ההחלטה השנייה עניינה בקבלת חברים חדשים לעמותה על פי בקשת המשיב 2, וזאת חרף עמדת

ועדת הקבלה של העמותה.

2.

השתלשלות העניינים העניפה הנוגעת לפרשה דנן נסקרה בהחלטות רבות שניתנו בעבר על ידי בית המשפט המחוזי וכן על ידי בית משפט זה, ואין צורך לחזור על כל פרטיה לצורך ההחלטה שבכאן. בתמצית אציין כי העמותה נוסדה לשם ייזום פרויקט של הקמת שכונת מגורים בהר שמואל (להלן: הפרויקט ). היא התקשרה בשנת 1994 עם המינהל האזרחי באיזור יהודה ושומרון בהסכם הרשאה לתכנון וביצוע תשתיות, ושכרה את שירותי לינוי לביצוע הפרויקט. העמותה נקלעה לחדלות פרעון בשל אי סדרים כספיים ובשנת 2001 הגישה לינוי בקשת פירוק נגד העמותה, בטענה כי העמותה חייבת לה עשרות מליוני שקלים בקשר עם ביצוע עבודות הפיתוח בפרויקט (פש"ר 211/01). מאותו מועד מתנהלים ענייניה של העמותה תחת פיקוחם וניהולם של שני כונסי נכסים, הם המשיבים 1 ו-2. לאחר מגעים אינטנסיביים עם הגורמים השונים הקשורים בפרויקט, גיבשו כונסי הנכסים הסדר מקיף שמטרתו גביית כספים מן המשתכנים שנותרו חייבים כספים לעמותה (תוך הפחתת סכומי החוב), ועריכת הסדר עם לינוי כקבלן פיתוח, שתוותר על חלק מן החוב הנטען על ידה (להלן: ההסדר ). לשיטת כונסי הנכסים – ההסדר נועד לאפשר את השלמת הפרויקט ולמנוע את הצורך בפירוק העמותה, של דעתם יסב נזק כבד למשתכנים וימנע את המשך פירעון החוב ללינוי. בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי המדובר ב"עמותה על פרשת דרכים", החליט לאשר את ההסדר המוצע חרף התנגדות בעלי דין שונים, בקובעו כי הסדר זה מייצג את הדרך המיטבית בנסיבות העניין לקידום העמותה והבראתה ולסיום הפרויקט (בש"א 7629/04, 7672/04, 7718/04, 7719/04, 7933/04, מתאריך 10.12.04). בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו, נדחתה על ידי בית משפט זה ( רע"א 492/05 דרעי נ' עמותת משתכני הר שמואל (לא פורסם, 28.3.05),

מפי השופט א' גרוניס ), אשר קבע כי אין מנוס מאימוץ ההסדר.

3.

ההחלטות נשוא בקשת רשות הערעור עניינן, כאמור, בשתי בקשות לפיהן נדחתה עמדת העמותה ואומצה עמדת המשיב 2 (שלעמדתו הצטרף בינתיים גם המשיב 1).

אשר לדרישת העמותה שכונסי הנכסים יכריעו בתביעת החוב של לינוי בטרם יימשך ביצוע פרויקט הבניה שלינוי נהנית מן התקבולים בגינו. בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי (בש"א 1299/08, מתאריך 9.4.08) כי אכן ייתכנו מצבים בהם יש להקדים את בירור תביעת החוב על מנת שהתאגיד שבכינוס יוכל לכלכל את צעדיו, אך לא כן בעניין דנן וכלשונו:

ישנם מקרים, ומקרה זה הינו אחד מהם, שדווקא בירור תביעת חוב מסוימת עלולה לטרפד את הליך השיקום של העמותה, שמטרתה לבנות את יתרת היחידות, לשכנן ברוכשים, ולמנוע ביטול העסקה עם מינהל מקרקעי ישראל, ולמנוע חו"ח נזק אדיר לבעלי היחידות שהשקיעו את כל ממונם ברכישת יחידה בפרויקט, ובחלקם מתגוררים כבר בפועל ביחידותיהם.

עוד ציין בית המשפט המחוזי כי בקשת העמותה בעניין זה לוקה בשיהוי, באשר חלפו מספר שנים שבמהלכן יושם ההסדר ולינוי המשיכה בבניית הפרויקט.

בבקשת רשות הערעור טוענת העמותה, בפירוט רב, כי למעשה לא קיים חוב ללינוי, וכי בכל מקרה על פי הדין אין מנוס מבדיקת החוב קודם שיימשך ביצוע הפרויקט.

החלק השני של בקשת רשות הערעור עניינו בהחלטה לאשר, לבקשת המשיב 2, קבלת חברים חדשים לעמותה וזאת בניגוד לעמדת ועדת הקבלה אשר מונתה בהסכמת בעלי הדין (ראו החלטה מיום 19.2.08 לפיה ניתן תוקף להסכמה זו). בהתאם לאותה הסכמה מקובל היה על בעלי הדין כי בכל מקרה שבו לא תגיע ועדת הקבלה להבנה בדבר מועמד מסוים, תוגש בעניין זה בקשה על ידי הכונסים להכרעת בית המשפט. לאחר שועדת הקבלה לא ניאותה לקבל 21 מתוך 23 משתכנים שהוצעו בידי המשיב 2, עתר המשיב 2 לבית המשפט בדרישה לאשר את קבלתם, ובית המשפט קבע כי אי-קבלת אותם המועמדים גורמת נזק כבד לעמותה וכי לא ניתן להשלים את הפרויקט אלא אם תמכרנה היחידות שנותרו בפרויקט והרוכשים ישלמו את תמורתן. עוד קבע בית המשפט כי כיוון שוועדת הקבלה לא מצאה פסול באיש מן המועמדים, יש לאשר את קבלתם כחברים בעמותה בניגוד לעמדתה של ועדת הקבלה (בש"א 1976/08, מתאריך 14.4.08).

בעניין זה טוענת העמותה, בתמצית, כי בית המשפט המחוזי עיקר שלא כראוי את כוחה של ועדת הקבלה, וכי קבלה גורפת של חברים לעמותה עלולה לפגוע בצביון הייחודי שלה.

4.

דין הבקשה להידחות.

ככל שהדברים נוגעים להחלטה בענין אי-הקדמת ההחלטה בתביעת החוב להשלמת הפרויקט (בש"א 1299/08), מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי הקדמת ההכרעה בתביעת החוב של לינוי להמשך ביצוע הפרויקט "כמוהו כביטול ההסדר עימה למעשה הפסקת הפרויקט". כן מקובלת עלי מסקנתו העקרונית של בית המשפט המחוזי, מטעמיו, לפיה קיימות נסיבות בהן אין חובה להשלים את הדיון בתביעת החוב קודם להמשך פעילותו של התאגיד המנוהל בידי כונסי הנכסים. בפרט נכון הדבר כאשר תפקידם של הכונסים כבענייננו אינו מימוש נכסים של עמותה בלתי פעילה, כצעד מקדים לקראת פירוק וחלוקת הכספים בין הנושים, כי אם המשך הפעלת העמותה – על יסוד הסדר עם הנושה העיקרי שלה – לצורך השלמת הפרויקט שלשמו הוקמה העמותה מלכתחילה.

אשר להחלטה בעניין צירוף חברים חדשים לעמותה (בש"א 1976/08). בית המשפט המחוזי אישר את ההסכמה בדבר הקמת ועדת הקבלה על מנת לאפשר, כדבריו, התחשבות בזרמים השונים הקיימים בעמותה, אך זאת בשים לב לתכלית העיקרית שיש לקדם כל העת והיא – יישום ההסדר. מאליו מובן כי סירוב גורף לקבלה של חברים חדשים לעמותה עלולה לסכל את האפשרות ליישום ההסדר ולהשלמת הפרויקט. משכך בדין התערב בית המשפט – לבקשת כונסי הנכסים או מי מהם – בסירובה הגורף של ועדת הקבלה לאשר את חלק הארי של המועמדים אותם הציע המשיב 2 לאחר שמצא כי לא הייתה הנמקה עניינית ולא טרם מבורר לפסילת מועמד כזה או אחר.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. העמותה תישא בשכר טרחת המשיבים 1 ו-2, בסך 5,000 ש"ח, לכל אחד, ובשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה 3 בסך 5,000 ש"ח.

במאמר מוסגר אוסיף ואציין בשולי הדברים כי ספק רב בעיני אם היה לכתחילה מקום להידרש לבקשות שהגישה העמותה באופן עצמאי, נוכח העובדה שהיא נתונה בהליכי חדלות פרעון וכונסי הנכסים הם שהופקדו על ניהול ענייניה.