פרטי ההליך
החלטה בתיק רע"א 5912/23
בבית המשפט העליון
רע"א 5912/23
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקש:
עזרא יוסף
נ ג ד
המשיב:
עו"ד איתן קוהלי
בקשה לעיון חוזר
בשם המבקש:
עו"ד עמוס אלגלי
החלטה
1.בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי שכר הטרחה אשר גבה המשיב מהמבקש הינו ראוי – זאת, בהתבסס על חוות דעתה של עו"ד ויסמן שיסודותיה הוכחו כדבעי:
"בענייננו, צירף המשיב לתצהיר עדותו הראשית את חוות דעתה של עו"ד ויסמן, בו הצהירה המומחית בסעיף 1, כי חוות דעתה התבקשה 'בהתייחס להיקף עבודתו, טיבה, בחינת הסכמי שכר הטרחה ו/או שכר ראוי בנסיבות העניין' [ההדגשה במקור – א.ש.].
[...]
יחד עם זאת, רשאי בעל הדין שכנגד, לנסות ולהפריך את אמינות המידע עליו ביסס המומחה את חוות דעתו, כך נהג גם המערער בענייננו [המבקש דכאן – א.ש.], והמשיב אשר ערך את טבלת השעות נחקר ארוכות בשאלה מה הבסיס לרשימת שעות עבודתו, והשיב כי בהכנתה הסתמך על יומנו (עמ' 216 לפרוטוקול מיום 4.8.2022). משכך, לא נפל פגם בקבלת חוות הדעת שיסודותיה הוכחו כדבעי [ההדגשה הוספה – א.ש.]".
2.בהחלטתי מיום 6.8.2023 קבעתי כי קביעתו של בית המשפט המחוזי – לפיה השכר עליו הסכימו הצדדים הינו ראוי ביחס לעמל שהשקיע המשיב בטיפול בענייננו של המבקש – מעוגנת בחומר הראיות וכי לא מצאתי שום הצדקה להתערב בה "בגלגול שלישי" (ראו: רע"א 5912/23 יוסף נ' קוהלי, פסקה 5 (6.8.2023)).
3.המבקש מבקש כעת כי אקיים עיון מחדש בהחלטה האמורה, בטענה כי קביעתי אינה נכונה עובדתית, אולם דבר זה איננו אפשרי; וגם אילו היה אפשרי, הייתי דוחה את בקשתו על הסף מאחר שזו ממילא אינה מגלה עילה לעיון מחדש.
4.הבקשה שלפניי היא בקשת סרק, אשר מתעלמת לחלוטין מהוראותיה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר מורה לנו כי בכפוף למקרים חריגים שבחריגים, אשר מעוררים שאלות משפטיות עקרוניות שטרם באו על פתרונן או מראים עיוות דין חמור וברור, היורד לשורש העניין, שערינו יהיו נעולים בפני בקשות כאמור (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); וראו גם: רע"א 4814/20 מגדל טופ נדל"ן בע"מ נ' סלומון, פסקאות 7-4 (12.8.2020); רע"א 1826/18 פלוני נ' פרופורציה פי. אם. סי בע"מ, פסקה 3 (21.11.2018); וכן רע"א 1633/13 פלונית נ' קצין התגמולים, פסקה 20 והאסמכתאות שם (25.6.2013)).
5.לאור האמור, הבקשה נדחית בזאת. לבקשה זו לא היתה שום הצדקה והיא גרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר. בנסיבות אלה, הנני מחייב את המבקש לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 3,000 ש"ח.
ניתנה
היום, כ"ד באלול התשפ"ג (10.9.2023).
ש ו פ ט