רע"א 5917/17 רפאל אפרגאן נ. דני טורצ'ין

לפניי בקשה למתן רשות ערעור ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן נשיא א' אליקים ) מיום 19.7.2017 במסגרת ת"א 4753-04-15, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לשינוי מועד לביצוע תשלום שנקבע בפסק דין מיום 11.6.2017.

1.

ברקע לבקשה, תביעה שהגישו המשיבים לפסק דין הצהרתי לביטול הסכם מכר דירה שנחתם ביום 19.12.2011. עיקר טענת המשיבים הייתה כי לאחר חתימת הסכם המכר ולאחר קבלת החזקה בדירה התברר כי הם הוטעו במכירה, שכן חלקים בדירה נבנו ללא היתר. לאחר שהתגלו חריגות הבנייה וכשנה לאחר החתימה על הסכם המכר, ביקשו הצדדים ליצור מנגנון להכשרת הבנייה הבלתי חוקית וחתמו על נספח להסכם המכר במסגרתו התחייבו המבקשים, בין היתר, לפעול בכל דרך להכשרת החריגות. בחלוף כשנתיים נוספות ולאחר שלא הוכשרה הבנייה חרף התחייבות המבקשים במסגרת הנספח האמור, הודיעו המשיבים על ביטול הסכם המכר. במסגרת ההליך שהוגש בבית המשפט המחוזי, עתרו המשיבים לפסק דין הצהרתי שייקבע כי ההסכם בוטל כדין, ולחיוב המבקשים בתמורה ששולמה עבור הדירה ובתשלום פיצויים.

2.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דין מנומק מיום 11.6.2017 כי המשיבים אכן הוטעו במועד החתימה על ההסכם, כי המבקשים לא קיימו את חלקם לפי הנספח באופן המהווה הפרה יסודית של ההסכם ומכאן כי המשיבים היו זכאים להודיע על ביטול הסכם המכר. לפיכך נקבע כי על המשיבים להחזיר למבקשים את החזקה בדירה עד ליום 12.7.2017 כאשר ההשבה אינה מותנית בתנאי כלשהוא. כן חויבו המבקשים לשלם את הסכומים הבאים: (א) התמורה ששולמה עבור הדירה בסך של 1,420,000 ש"ח, כאשר מתוך סכום זה, סכום של 1,104,001.08 ש"ח תוך 30 יום לבנק לאומי למשכנתאות (להלן: הבנק ), לטובתו נרשמה משכנתא על הדירה (להלן: המשכנתא הקודמת ), והיתרה למשיבים תוך 37 ימים מיום מתן פסק הדין; (ב) פיצוי למשיבים בגין שינוי ערך הדירה בסך של 235,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; (ג) הוצאות נוספות למשיבים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

3.

ביום 11.7.2017 סולקה המשכנתא הקודמת וכן הועברו לידי המשיבים סך של 48,944 ש"ח. ביום 18.7.2017 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת המועד לתשלום החלק שנותר להם לשלם העומד על סך של 546,476 ₪, וזאת עד ליום 27.8.2017. עיקר טענת המבקשים הייתה כי לצורך עמידה בתשלום שהושת עליהם בפסק הדין, בסך כולל של 1,697,944 ש"ח, הם נדרשו לפנות לבנק לצורך קבלת משכנתא. על אף שניתן אישור עקרוני על ידי הבנק להעמדת משכנתא כאמור, המשיבים סירבו לשתף פעולה והקשו על הליכי אישור המשכנתא, כמו גם על הליכי סילוק המשכנתא הקודמת שרבצה על הדירה. בנוסף לתשלום שיועד לסילוק המשכנתא והביא לסילוקהּ ביום 11.7.2017, אושר באופן עקרוני על ידי הבנק תשלום היתרה בסך של 547,476 ש"ח כאמור בכפוף לקיום מספר תנאים, ביניהם העברת הרישום בדירה על שם המבקשים. אלא שהעברת הרישום בדירה צפויה להתעכב, נוכח עיכובים שמקורם בהתנהלות המשיבים, אשר חתמו על טופס ההצרה למס שבח רק ביום 10.7.2017, וכן נוכח עיכובים נוספים שמקורם בהתנהלות לשכת מיסוי מקרקעין.

ביום 19.7.2017 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, הדוחה את הבקשה מהנימוק שלא נמצא כי קיימת סמכות או הצדקה לשנות את אשר נקבע בפסק הדין.

4.

מכאן לבקשה זו, במסגרתה שבו המבקשים על הטענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי, אחת לאחת. המבקשים חזרו על כך שהמשיבים בהתנהלותם הביאו לעיכובים בהליך החתימה על המסמכים הנדרשים הן לקידום הליך סילוק המשכנתא הקודמת, והן לקידום הליך העברת הזכויות. כמו כן נטען כי אין הצדקה שלא להאריך את המועד שנקבע בפסק הדין שעה שמדובר בסכום חלקי בסך של 547,476 ש"ח בלבד, אשר קיימת לגביו התחייבות מפורשת של הבנק.

5.

עיון בטענות המבקשים ובהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. הסמכות להארכת מועד שנקבע בפסק דין נועדה למקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר ההארכה דרושה למניעת אי-צדק משווע ( בג"ץ 9949/08 חמאד נ' שר הבטחון (14.11.2016); בג"ץ 7487/15 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' מנכ"ל משרד ראש הממשלה (8.3.2017); רע"א 7950/04 מלון עדי אילת בע"מ נ' בנק לפיתוח התעשייה לישראל בע"מ (5.9.2004)). אין מקרה זה בא בגדרי אותם מקרים חריגים.

6.

בטענות המבקשים לא נמצא טעם המצדיק את הארכת המועד שנקבע. מאישור הבנק שניתן ביום 11.7.2017 (נספח ח' לבקשה), עולה כי רכיב התשלום שהיה כרוך בסילוק המשכנתא הקודמת שנרשמה על הדירה, בוצע במלואו. הסכום הועבר לבנק והמשכנתא הקודמת סולקה. אף אם נתגלו עיכובים שמקורם בהתנהלות המשיבים, מדובר בנחלת העבר. באשר לסכום שנותר למבקשים לשלם, הרי שבמסגרת פסק הדין חיובם בתשלום לא הותנה בדבר, לרבות באישור הבנק על רישום משכנתא חדשה על הדירה, ופרק הזמן שנקבע להשלמת התשלום, שהועמד על 37 ימים, היה ברור ומפורש. מכאן, כי לא קמה הצדקה להארכת המועד גם בהיבט זה.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.