רע"א 5917/98 ניסים טרוגמן נ. שבתאי בזזינסקי

השופטת שטרנברג-אליעז דחתה בקשה לביטול פסק בורר של הבוררת, השופטת בדימוס ה' בן-עתו. על כך בקשת רשות הערעור שלפנינו.

1.הצדדים היו שותפים בחברה שעסקה בייצור בגדי ילדים והחזיקו במניותיה: המבקש 50% והמשיבים 25% כל אחד. המבקש היה מנכ"ל החברה וניהל את העסק ללא התערבות כלשהי מצד המשיבים. החברה ששגשגה בתחילת דרכה, נכנסה לקשיים כספיים והסכסוכים בין הצדדים הועברו לבוררות. הבוררות נמשכה מספר שנים, נערכו בה מספר רב של ישיבות וניתן פסק בורר בו נקבע כי המבקש הפר את הסכם השותפות ומעל באמון שותפיו על ידי כך שרוקן את החברה מנכסיה והעביר את עסקיה למסגרת חלופית שהכין מבעוד מועד. כמו כן, העביר המבקש כספים לרעייתו ועשה בעסק לרווחתו האישית. בפסק הדין חויב המבקש בפיצוי המשיבים בשיעור הפסד שווי מניותיהם בחברה, שנקבע על פי אומדן. כן חויב המבקש בשיפוי המשיבים בגין סכומים ששילמו אישית בפועל לפירעון חובות שצברה החברה, וזאת כנגד הצגת מסמך המעיד על ביצוע התשלום על ידם.

2.לטענת המבקש, חרגה הבוררת מסמכותה, שכן, מלכתחילה נתבקשה לקבוע רק את שווי המניות ולא נתבקשה לפסוק בעניין פירעון חובות החברה. לטענת המבקש, לא הופיעה בכתב הטענות תביעה כזו (לשיפוי בעלי המניות בגין פירעון חובות החברה) ובורר אינו רשאי להרחיב סמכותו וליתן סעד שלא התבקש. בעניין זה נפגעו - לטענתו - כללי הצדק הטבעי, באשר לא ניתנה לו ההזדמנות להתייחס לנושא זה. כן נטען, כי לא היה מקום לקבוע את שווי המניות על פי אומדן, כאשר בפני הבוררת היו חוות דעת שונות של מומחים והיה על הבוררת למנות מומחה מטעמה בטרם תקבע את שוויין, אם לא נחה דעתה מחוות דעת המומחים.

3.בית המשפט המחוזי, קבע כי הבוררת הייתה מוסמכת לדון בעניין השיפוי בגין פירעון חובות החברה, שכן תניית הבוררות בהסכם השותפות רחבה ביותר וחלה גם על סכסוך ממין זה והבוררות התנהלה בפועל גם בנושא זה. זאת ועוד, סמכות הבוררת נידונה כבר בהחלטות שונות של בית המשפט בהליכים שניהל המבקש על מנת לטרפד את מהלך הבוררות, וטענות המבקש להעדר סמכות, נדחו כולן. אכן, תחת כותרת "הסעדים המבוקשים" בכתב התביעה לא נתבקש סעד לעניין פירעון החובות, אך לקביעת בית המשפט המחוזי, הורחבה היריעה במהלך ההתדיינות והוגשו ראיות אף לעניין זה. קביעת בית המשפט בנושא זה מקובלת עלי ומעוגנת בחומר שהיה בפניו.

אשר להערכת שווי המניות על פי אומדן, מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה רשאית הייתה הבוררות לעשות כן. על פי הסכם הבוררות פטורה הבוררת מן הדין המהותי, מסדרי הדין ומדיני הראיות, ואין היא חייבת לקבל חוות דעת של מומחה זה או אחר, אלא רשאית היא להעריך שווי על פי אומדן, כפי שעשתה.

4.הבוררת העידה על עצמה כי בדקה בצורה מדוקדקת את החומר הרב שהצטבר בתיק, קראה בעיון רב את סיכומי הצדדים ושקלה את כל טענותיהם. ואכן, הפסק המנומק - על אף שהבוררת היתה פטורה מחובת הנמקה - מעיד על עצמו שאכן כך נעשה. לבד מכך שאין המבקש מרוצה מפסק הבוררות, לא השכיל המבקש להעלות בפני בית המשפט המחוזי עילות המצדיקות ביטול הפסק ולא עלה בידו לשכנעני כי יש לתת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח.