רע"א 5918/09 רחמים מרדכי נ. מינהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים א' שילה , ר' לורך ו ז' בוסתן ) בע"א 10498-12-08 מיום 21.5.2009 שניתן במסגרת ערעור על החלטת בית משפט השלום לקבל בקשה שהגיש המשיב לתיקון פסק דין.

1.

המשיב, מינהל מקרקעי ישראל, הגיש תביעה נגד המבקש לצו מניעה קבוע וצו עשה בקשר עם שימוש חורג שנעשה במקרקעין של המשיב שנמסרו למבקש כבר-רשות. מדובר בחלקה 6 בגוש 2663 שבמושב כפר הנגיד (להלן: המקרקעין ). כשנתיים לאחר הגשת התביעה, ביום 11.7.2006, הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, שלפיו ניתן צו מניעה קבוע המונע את השימוש החורג וכן ניתן צו עשה לפינוי וסילוק המבנה המהווה שימוש חורג (להלן: הסדר הפשרה או פסק הדין ).

2.

משהמבקש לא ביצע את הוראותיו של הסדר הפשרה פנה המשיב לביצוע פסק הדין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל טען המבקש כי זיהוי הגוש בהסדר הפשרה אינו נכון ולכן אין לבצע את פסק הדין. בהסדר הפשרה צויין כי המקרקעין מצויים בגוש 26 3 3 במקום מספר הגוש הנכון שהוא, כאמור, 26 6 3.

3.

בעקבות טענה זו של המבקש, פנה המשיב לבית משפט השלום בבקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין. המבקש התנגד לבקשה משני נימוקים: האחד, המועד הקבוע בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) חלף, שכן עברו כשנתיים ממועד מתן פסק הדין; השני, מדובר בעניין מהותי שאין לתקנו על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט.

4.

בית משפט השלום נעתר לבקשה לתיקון פסק דין וקבע כי בנסיבות העניין, כאשר אין ספק בזיהוי הנכס נשוא התביעה וברור כי נפלה טעות בהסדר הפשרה, יש משום טעם מיוחד כנדרש על פי דין להיעתר לבקשה שהוגשה באיחור. עוד ציין בית משפט השלום כי טוב היה לו נמנע בא כוח המבקש מהתנגדות לבקשה.

5.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו. בית המשפט המחוזי ציין כי לא היה יסוד להתנגדות לתיקון פסק הדין, שהרי זיהוי הנכס והמבנה ברורים מתוך עיון בתשריט המדידה ושאר הפרטים ואין בפי המבקש אפילו ראשית טענה שהספרה השגויה הייתה נכונה. בית המשפט המחוזי התרשם לרעה מניסיונו של המבקש ליהנות מהטעות וציין כי התנגדותו לבקשה מלמדת על חוסר תום לב מובהק. לשיטתו של בית המשפט המחוזי, גם אם בית המשפט לא היה נעתר לבקשת התיקון מפאת חלוף הזמן, היה על ראש ההוצאה לפועל לבצע את פסק הדין, משום שזיהוי הנכס ברור. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי, יש אף לראות משום טעם מיוחד להארכת המועד, ככל שיש להיזקק להוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט. בית המשפט המחוזי פסק כי על המבקש לשאת בשכר טרחת עורכי דין לטובת המשיב בסך של 36,000 ש"ח.

6.

המבקש לא אמר נואש והוא מבקש רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, הבקשה מעלה שתי שאלות עקרוניות בעלות השלכה משפטית רחבה המצדיקות מתן רשות ערעור: האם עצם העובדה שתיקון טעות בפסק דין בהתאם לסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט הוא מובן מאליו, מהווה טעם מיוחד לאיחור של שנתיים בהגשת הבקשה, וזאת ללא שניתן שום טעם לאיחור; והאם עמידה על מועדים הקבועים בחוק מהווה חוסר תום לב המצדיק הטלת הוצאות גבוהות.

המבקש טוען כי המשיב לא הציג טעם כלשהו, שלא לומר טעם מיוחד, כדרישת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להגשת הבקשה באיחור של שנתיים. מכיוון שלטענת המבקש אין תיקון טעות בפסק דין אלא בהתאם להוראות סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, הרי שעצם היותה של הטעות ברורה מאליה, אינו מהווה טעם מיוחד להגשת הבקשה באיחור. לשיטתו של המבקש, עמידת המבקש על מועדים הקבועים בחיקוק אינה מהווה חוסר תום לב המצדיק הטלת הוצאות חריגות. לבסוף, טוען המבקש כי המשיב הוא אשר ידיו אינן נקיות, שכן המשיב התעלם מסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט וזאת בעוד שהמשיב עצמו, בהזדמנויות אחרות במהלך ניהול ההליך, עמד בדווקניות על כך שהמבקש לא יחרוג ולו במעט מהמועדים הקבועים בחוק, אף כשהיה מדובר בנסיבות אישיות מצערות.

7.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. המדובר בבקשה קנטרנית מאין כמותה אשר אין כל הצדקה לדון בה בגלגול שלישי. כאשר מדובר בטעות סופר שנפלה בפסק הדין (פסק דין שאך נתן תוקף להסכמות הצדדים), וכאשר אין כל מחלוקת בדבר זיהויו הנכון של הנכס, לא היה מלכתחילה מקום שהמבקש יתנגד לתיקון המבוקש. אמנם, סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט קובע כי טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת ניתנת לתיקון בתוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם. יחד עם זאת, סעיף 81(ב) לאותו חוק קובע כי "בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן". לו רק היה המבקש מסכים לתיקון הטעות (שהוא עצמו מודה שנפלה בפסק הדין) לא היה כל צורך בהארכת מועד ובנימוק מיוחד לשם כך. עמידתו של המבקש על התנגדותו העקרונית עקב חלוף הזמן, מהווה - כפי שציינו שתי הערכאות קמא - עמידה על זכות בחוסר תום לב. בנסיבות אלה, אין כל מקום לדון בשאלות המשפטיות לכאורה שמעלה המבקש.

8.

בקשת רשות הערעור נדחית. על אף שלא התבקשה תגובת המשיב, המבקש ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.