רע"א 5933/12 אליעזר דוידזון נ. מנחם כרמל

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ב' ארנון ) בהפ"ב 18098-10-11 מיום 4.7.2012, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש לביטול פסק בוררות על הסף בהתאם להוראת תקנה 143(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

1.

הצדדים ניהלו הליכי בוררות לפני בית דין צדק של "העדה החרדית ירושלים". המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, מטעמים שונים, ובהם כי פסק הבוררות אינו חתום וכן נוכח "איומים וסנקציות" שהופנו נגדו ואשר בגינם חתם על הסכם הבוררות, לטענתו שלא מרצונו. בדיון מקדמי שנערך ביום 2.4.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי הצדדים רשאים להגיש בקשות מקדמיות. בהתאם לכך הגיש המבקש בקשה לדחות על הסף את בקשת המשיב לאישור החלטת הבורר, ובד בבד להורות על בטלותו של הפסק, בין היתר נוכח העובדה כי אין לפני בית המשפט פסק בוררות חתום כנדרש.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בתחילה ציין בית המשפט כי כלל אין זה ברור מהי העילה מכוחה סבור המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות מבלי לקיים דיון לגופו של עניין. בתשובה לתגובת המשיב ביסס המבקש את בקשתו בתקנה 143(9) לתקנות, לפיה:

"בקדם משפט או לצורכי קדם משפט מוסמך שופט -

(9)

ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני התביעה".

בית המשפט הטעים כי במסגרת תגובתו פירט המשיב את טעמיו לכך שיש לדידו לאשר את פסק הבוררות, ובוודאי שלא להורות על ביטולו. בין היתר טען המשיב, כי המבקש הוא שבחר את הרכב בית הדין, חתם על שטר בוררות ואף לקח חלק פעיל בהליכי הבוררות. בית המשפט הוסיף כי הצדדים ממילא חלוקים בנושאים עובדתיים ומשפטיים שעשויים להשפיע על בחינת תקינות הליכי הבוררות. על כן קבע בית המשפט כי לשם חקר האמת יש לברר את הפלוגתאות שבמחלוקת לגופן, ודחה את הבקשה.

3.

בבקשה שלפני טוען המבקש כי שגה בית המשפט עת דחה את בקשתו. המערער מטעים כי אמנם בצו גילוי מסמכים נודע לו על קיומו של כתב אישור מיום 23.11.2011 הנושא את חתימותיהם של הדיינים (להלן: כתב האישור ), אלא שממילא דומה כי אין מדובר בחתימה מאוחרת על הפסק, כי אם ב"נוסח אישור" על מסמך ההחלטה המקורי שאינו חתום. עוד מוסיף המערער וטוען לגופו של עניין כנגד פסק הבוררות, למשל, כי הפסק מנוגד לתקנת הציבור. כמו כן טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התיר למשיב להגיש את תגובתו לבקשת דחיית התגובה על הסף.

4.

דין הבקשה להידחות אף מבלי שאזדקק לתגובת המשיב. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, אינה ניתנת כעניין שבשגרה, אלא במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית החורגת מדלת אמותיהם של הצדדים לסכסוך, או כאשר שיקולי צדק או מניעת עיוות דין מחייבים את התערבות בית משפט זה [ראו, למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 9041/05 " אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (טרם פורסם, 6.9.2007)]. הלכה זו מקבלת משנה תוקף שעה שמתבקשת רשות ערעור על פסקי דין שעניינם ביטול או אישור פסקי בוררות [ראו, למשל: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ

נ' אחים שורק בע"מ (טרם פורסם, 11.7.2000)]. לא זו בלבד שהבקשה הנוכחית נועדה להביא לביטולו של פסק בוררות, היא אף מכוונת כנגד החלטה דיונית שניתנה במסגרת הליך מקדמי, ולפיה יש לדון בטענות הצדדים לסכסוך לגופן. המבקש טוען כי הותרת ההחלטה של בית המשפט המחוזי על כנה תגרום לעיוות דין בעניינו. ברי כי אין לקבל טענה זו שעה שעסקינן בהחלטה הדוחה בקשה לדחייה על הסף, המורה למעשה על בירור הפלוגתאות והטענות בהליך שיפוטי, כמקובל [ראו והשוו, למשל: רע"א 1680/12 א.י. מול הכיכר שותפות מוגבלת נ' אומן משכנתאות השקעות בע"מ

(טרם פורסם, 11.3.2012), פסקה 5 להחלטתי]. כפי שציין בית המשפט המחוזי בטעם רב, בין הצדדים קיימות מחלוקות עובדתיות ומשפטיות הדורשות ליבון. דוגמה אחת לכך היא המחלוקת בנושא כתב האישור, על השלכותיה המשפטיות. המבקש כלל איננו כופר בכך. בזאת די על מנת להביא לדחיית הבקשה.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, משלא נתבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.