פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5936/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
חנוך מילר
נ ג ד
המשיבים:
1.
דוד גולדבלט-לוי, עו"ד – בתפקידו כמנהל מיוחד
2. כונס הנכסים הרשמי
3. נורית מילר
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום
20.6.2016 בתיק פש"ר 30749-10-14 שניתנה על ידי השופטת מ' עמית-אניסמן
בשם המבקש: עו"ד
גיל ברגר; עו"ד אחיקם גריידי
החלטה
בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בפש"ר 30749-10-14 שניתנה על ידי השופטת מ' עמית-אניסמן
ביום 20.6.2016.
1.
המבקש הגיש לבית המשפט בקשה להכרזתו כפושט רגל וההחלטה נשוא בקשה זו ניתנה במסגרת הליכים אלה. ביום 23.11.2014 ניתן צו לכינוס נכסיו. בשלוש עשרה השנים שקדמו לבקשת פשיטת הרגל התנהלו אינספור הליכים משפטיים בין המבקש ובין אשתו לשעבר, על רקע גירושיהם בשנת 2001 ובעניין חלוקת הרכוש. אחד מהנכסים לגביהם התנהלו ההליכים הוא דירת מגורים ביהוד, בה התגורר המבקש (עד לפינויו לפני כחודשיים) (להלן: הדירה ). ביום 31.1.2013 נתן בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב פסק דין הקובע כי גרושתו של המבקש זכאית להירשם כבעלת מחצית מהזכויות בדירה. באוגוסט 2014 הוגשה תביעה לפינויו של המבקש מהדירה על מנת למכור את הנכס כפנוי. בית המשפט של פשיטת רגל הסמיך את המנהל המיוחד לפעול למכירת הדירה על פי פסק דין לפינוי של בית המשפט לענייני משפחה, וכן הורה (בהחלטה נפרדת) כי הדירה תמומש על ידי המנהל המיוחד וכונס הנכסים שמונה מטעם הנושה המובטח, בנק משכן, במשותף. ביום 23.3.2016 הורה בית המשפט על פינויו של המבקש מהדירה תוך 60 יום. משלא פונתה הדירה, הסמיך בית המשפט את המנהל המיוחד ואת כונס הנכסים לנקוט כל פעולה לביצוע הפינוי.
2.
ביום 6.6.2016 הגיש המבקש בקשה לעכב את ביצוע הפינוי עד להכרעה בתביעות החוב שהוגשו נגדו, וכן להורות למנהל המיוחד להפעיל את סמכותו "להציץ מאחורי הפרגוד" ביחס לפסק הדין שנתן בית המשפט לענייני משפחה שבמסגרתו נקבע חיוב כספי לטובת גרושתו של המבקש, במסגרת איזון המשאבים. לטענת המבקש, מן הראוי שהמנהל המיוחד יפחית את גובה החיוב שנקבע בפסק דין זה, שכן פסק הדין ניתן ללא שהמבקש הגיש סיכומים מטעמו. זאת, לפי הנטען, משום שנוכח מצבו הכלכלי נאלץ להפסיק את ייצוגו המשפטי. בית המשפט דחה את הבקשה, וזוהי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור.
3.
בהחלטה נקבע כי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ניתן לאחר ניהול הליכים משך שנים, ולא נמצא כל טעם או הצדקה לסטות מהאמור בו. אי הגשת סיכומים בחלוף שנים של ניהול הליכים אינה מהווה - לטעמו של בית המשפט - עילה לשינוי פסק הדין. כמו כן, כך נקבע, המבקש הוא שבחר את העיתוי להגשת הבקשה להכרזתו כפושט רגל. זאת ועוד, הבקשה לעיכוב הפינוי הוגשה בשיהוי, בחלוף יותר משנה וחצי ממועד פתיחת ההליך ובסמוך למועד הפינוי.
4.
בבקשת רשות הערעור שלפנַי פורש המערער באריכות את נימוקיו מדוע לשיטתו שגה בית המשפט בהחלטה זו, לרבות הנימוקים המצדיקים, לשיטתו "הצצה מאחורי הפרגוד" על ידי המנהל המיוחד בגובה החוב שנקבע בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
5.
בקשת רשות הערעור הוגשה לבית המשפט ביום 2.8.2016 ועקב קיום הליכים בעניין גובה העירבון נמסרה לטיפולי ביום 25.9.2016. ביום 28.8.2016 בשעות אחר-הצהרים הגיש המבקש "בקשה בהולה למתן סעד זמני לעיכוב הליכים". במסגרת בקשה זו מבוקש לעכב את הליכי מכירת הדירה, כאשר למיטב הבנתי המבקש כבר פונה ממנה לפני למעלה מחודש אולם ההתמחרות בעניין הדירה צפויה להתקיים היום
בשעות אחר הצהרים.
6.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי היא אינה מגלה נימוק המצדיק התערבות של בית משפט זה בהחלטה. המבקש לא הגיש סיכומים לבית המשפט לענייני משפחה, ביודעין. על פניו, גם אם טעם כלכלי עמד מאחורי צעד זה, אין הדבר מהווה הצדקה להתערבות "בדלת האחורית" בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, ההחלטה על מימוש הדירה ניתנה לפני למעלה משנה. כפי שעולה מהליכים קודמים בתיק דנן, הרי שבבית המשפט לענייני משפחה הצהיר המבקש שבכוונתו לשתף פעולה עם פינוי ומימוש הדירה. בנסיבות אלה, לא נפלה שגיאה בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי הבקשה הוגשה בשיהוי (וניתן היה אף לומר כי המבקש מושתק מלהעלות את הטענות המועלות בה).
7.
בנסיבות אלה, כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה הבקשה לסעד זמני. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו
באלול התשע"ו (29.9.2016).
ש
ו פ ט