רע"א 5936/20 עבד אלג'באר מרוח בויראת נ. אבו אלמוהנד ג'אודאת מוחמד

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ב' טאובר ) שניתן ביום 13.8.2020 בגדרי רע"א 20635-08-20 ובמסגרתו נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום חדרה (השופט א' אחטר ) מיום 10.8.2020 בת"א 65612-05-20, אשר הורתה כי צו המניעה הזמני שניתן ביום 31.5.2020 ואשר אוסר על המבקשים להמשיך בבניית בית על חלקה בבעלותם המשותפת של הצדדים, ייוותר על כנו.

2.

המבקשים (אב ובנו) והמשיב הם בעלים במשותף במקרקעין המצויים בחלקה 15 ובחלקה 18 בגוש 20424 באום אל פחם (להלן: המקרקעין ). ביום 31.5.2020 הגיש המשיב תובענה נגד המבקשים בה ביקש ליתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על המבקשים או מי מטעמם לבצע כל פעולת בנייה במקרקעין. בגדרו של הליך זה הגיש המשיב בקשה למתן צו מניעה זמני עד להכרעה בתובענה. בית משפט השלום חדרה (השופט א' אחטר ) נעתר לבקשת המשיב והוציא צו מניעה זמני האוסר על המבקשים או מי מטעמם לבצע במקרקעין כל דבר שיש בו כדי לשנות את מצבם הקיים. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט קמא.

3.

ביום 20.7.2020, בגדרו של רע"א 30640-06-20, קיים בית משפט קמא דיון במעמד הצדדים, במהלכו טענו המבקשים כי בידם הסכם חלוקה שעל פיו המקרקעין בהם ביקשו לבנות את ביתם, נמצאים בבעלותם הבלעדית. בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ב' טאובר ) פסק כי העניין יוחזר לפתחו של בית משפט השלום אשר יבחן, לאור הסכמי חלוקת המקרקעין שיומצאו על ידי הצדדים, האם יש מקום לשנות מהחלטתו בכל הנוגע לצו המניעה הזמני. ביום 10.8.2020, הותיר בית משפט השלום את צו המניעה הזמני על כנו, בקבעו כי כל שעלה בידי המבקשים להגיש הינו הסכם חלוקה ושימוש משנת 1998 שאליו נלווה תרשים חלוקה שאינו מיועד לצרכי רישום ושלכאורה אינו מקים את הזכות הנטענת. משכך, קבע בית משפט השלום, כי לא ניתן לשלול את דבר קיומה של עילת התביעה הלכאורית של המשיב למניעת בנייה במקרקעין נשוא הסכסוך. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור נוספת, אשר נדחתה ביום 13.8.2020. בפסק דינו המנומק, אשר ניתן בגדרו של רע"א 20635-08-20, קבע בית משפט קמא כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיב והותיר את צו המניעה הזמני על כנו.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. הבקשה מונה טענות רבות אשר מייחסות לערכאות קמא טעויות עובדתיות ומשפטיות. המבקשים טוענים, כי מן הדין לבטל את צו המניעה הזמני שהוצא נגדם – זאת, הן בשל מאזן הנוחות והן לנוכח סיכוייהם הטובים, לדבריהם, להביא לדחיית התובענה שבגדרה הוצא הצו.

5.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

6.

מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 407א), ובר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

7.

לא מצאתי כי פסק הדין קמא מעורר שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק הדין קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. פסק הדין קמא, כמו גם החלטתו של בית משפט השלום חדרה, מבוסס היטב בכללים שעניינם מתן צו מניעה זמני בהליך אזרחי.

8.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 407א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.