רע"א 5982/16 ק.ב גורמה ויזמות בע"מ נ. הראל חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 15.6.2016 בת"א 342-06-14 (כב' השופטת ד' בלטמן קדראי ), בגדרה נקבע כי דו"ח חקירה שנערך עבור המשיבה בקשר לחקירת האירועים העומדים בבסיס התביעה הוא חסוי.

רקע והליכים קודמים

1.בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעה לתגמולי ביטוח בגין נזקי שריפה שאירעה בבית העסק של המבקשים בינואר 2014. לקראת הגשת תצהירי העדות הראשית וחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, ביקשה המשיבה להגיש את ראיותיה רק לאחר חקירת המבקש 2 (להלן: המבקש ). בית המשפט המחוזי נענה לבקשה זו ביום 13.1.2016, וקבע כי נוכח טיב טענותיה של המשיבה, לפיהן ההצתה נעשתה בזדון, ונוכח קרבתו של המבקש לנכס ולאירוע, יש הצדקה לאפשר את הגשת ראיות המשיבה לאחר חקירת המבקש.

2.המבקש נחקר בישיבת ההוכחות הראשונה, שהתקיימה ביום 8.5.2016. במהלך חקירתו של המבקש, אימתה המשיבה את המבקש עם שתי הודעות שמסר לחוקר פרטי מטעמה, ובתוך כך הגישה את תמלילי ההודעות, רשומים בכתב יד - מיום 16.2.2014 ומיום 30.1.2014 (שסומנו נ/4 ו-נ/5 בהתאמה), וכן תדפיס של שני התמלילים, הנושא סמליל (לוגו) של משרד חקירות פרטי (שסומן נ/5א) (להלן: התדפיס ). במעמד הגשת המסמכים האמורים, התנגד בא-כוח המבקשים להגשה, אלא אם כן יקבל את כל ההודעות שנגבו על-ידי החוקר הפרטי ויוכל לחקור את מי שגבה אותן. בנוסף, ביקש בא-כוח המבקשים לקבל הקלטה של החקירות ככל שיש כזו. בהחלטה שניתנה במהלך הדיון נקבע כי "חילופי הדברים בשלב זה קשורים לשלב חקירת החוקר", וכי ממילא אין לעת הזו הקלטה בפני בית המשפט, אלא תרשומות ותדפיסים שהוגשו וסומנו.

3.לאחר ישיבת ההוכחות הנ"ל, הגישה המשיבה את ראיותיה. בגדר הראיות לא כללה המשיבה דו"ח חקירה שנערך על-ידי החוקר הפרטי (להלן: הדו"ח ), וזאת בהתאמה לנאמר בתצהיר גילוי המסמכים שהוגש על-ידה בפברואר 2015, בו נטען כי תוכנו של דו"ח זה חסוי משום שהוכן לקראת קיומו של המשפט. בשלב גילוי המסמכים לא חלקו המבקשים על טענת החיסיון. ואולם, לאחר ישיבת ההוכחות הנ"ל הגישו המבקשים בקשה להורות למשיבה לחשוף את הדו"ח, בין היתר בטענה כי התדפיס שהוגש במהלך חקירת המבקש מהווה חלק ממנו, ועל-כן מחייב את הגשתו המלאה. המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה, בין היתר, כי לא הגישה את הדו"ח עצמו, אלא אך את הודעותיו של המבקש שנגבו במסגרת פעולות החוקר הפרטי, על-מנת לאמת אותו עם סתירות בין הודעות אלו לעדותו בתצהיר העדות הראשית. כן ציינה המשיבה כי התדפיס הוצג לצורך הנוחות בלבד כיוון שהתמלילים רשומים בכתב יד.

4.ביום 5.6.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את טענותיה של המשיבה, וקבע כי אף אם מן הבחינה הפיזית התדפיס הוא חלק מהדו"ח, הוא הוגש לצורך נוחות בלבד בגדר כלי עזר לצורך המוצג העיקרי – התמלילים, וכי אין הגשתו של התדפיס מקימה זכות לקבל את הדו"ח כולו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי על אף השלב המתקדם של הדיון והעובדה שהמבקשים לא ביקשו לעיין בדו"ח בשלב קדם המשפט, הרי שנוכח מידע חדש שעלה עתה, ניתן להידרש בשלב זה לשאלה בדבר חיסיון הדו"ח. משכך, הורה בית המשפט המחוזי למשיבה להגיש לעיונו את הדו"ח במעטפה סגורה על-מנת שיוכל להכריע בכך. לשלמות התמונה יצוין, כי בהחלטה זו גם קבע בית המשפט המחוזי כי הגשת התמלילים אינה מחייבת את העדת החוקר הפרטי. ביום 15.6.2016, לאחר העיון בדו"ח, קבע בית המשפט המחוזי כי הדו"ח חסוי, כיוון שמטרתו העיקרית היא היערכות לקראת ניהול משפט.

בקשת רשות הערעור

5.כלפי החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור דנא. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע שהדו"ח הוכן לקראת משפט וכי הוא חסוי מטעם זה. כן טוענים המבקשים כי התדפיס מהווה חלק בלתי נפרד מהדו"ח, וכי אף מטעם זה יש לחייב את המשיבה להגישו. עוד נטען, כי קיים צורך מיידי להכריע בטענותיהם בשלב זה של ההליך, על-מנת שיוכלו להפריך את טענות ההגנה המבוססות, לטענתם, רובן ככולן, על הדו"ח שנותר חסוי.

6.על-מנת שמלוא החומר יעמוד בפני, הוריתי למשיבה להגיש לעיוני את הדו"ח שהוגש לבית המשפט המחוזי, במעטפת סגורה, וכך נעשה.

דיון והכרעה

7.לאחר העיון בבקשה ובדו"ח שהוגש לעיוני, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי שתידרש תשובת המשיבה.

המבקשים לא הצביעו על טעם המצדיק סטייה מן הכלל שלפיו, באופן רגיל, השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו במסגרת הערעור על פסק הדין. כידוע, דיון בהשגה יתאפשר רק כאשר דחייתו עלולה להשפיע באופן מהותי על זכויות הצדדים, לגרום לנזק של ממש, או להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). המשותף למקרים הנ"ל הוא שייגרם נזק בלתי הפיך או שקשה יהיה לתקנו אם לא תתברר ההשגה בטרם הסתיים בירור התובענה. המקרה דנא אינו בא בגדרי מקרים חריגים אלו. על פני הדברים, לא ניתן לקבוע כי בית משפט קמא טעה טעות ברורה באופן בו הפעיל את שיקול דעתו, שיקול דעת רחב הנתון לערכאה המבררת בכל הנוגע לעניינים ראייתיים, שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בו, בוודאי לא במסגרת ערעור על החלטת ביניים. אף לא השתכנעתי, גם לאחר שעיינתי בדו"ח שבמחלוקת, כי עלול להיגרם עיוות דין המצדיק התערבות בשלב זה של הדיון.

8.בשולי הדברים ומעבר לדרוש, אעיר כמה הערות לגופם של דברים.

ראשית, יש לציין כי המבקשים לא העלו טענות כנגד חיסיון הדו"ח בשלב גילוי המסמכים, דהיינו – בשלב קדם המשפט. כידוע, תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי לא יידרש בית המשפט לטענה שיכול היה צד להעלות בשלב קדם המשפט, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים – אם ראה לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. הטעם לכך ברור, ונעוץ בצורך לייעל את הדיון ולאפשר לבית המשפט לדון במכלול הסוגיות המקדמיות בטרם יידרש להוכחות (רע"א 8934/12 צחביראשוילי נ' קונסטנטין , פסקה 4 (12.12.2012)). בענייננו, לא רק שהטענות כנגד החיסיון עלו לאחר שהסתיים שלב קדם המשפט ובמועד מאוחר – לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה – אלא שאף במהלכה של ישיבה זו לא טען בא-כוח המבקשים כי המשיבה אינה יכולה להגיש חלקים מהדו"ח, נוכח הגדרתו על-ידה כחסוי בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה. כידוע, בעל דין המכתיר מסמך מסוים בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו כ"חסוי" לא יוכל לעשות בו שימוש במהלך המשפט. אלא, שכאמור, המבקשים לא העלו טענה זו בעת שהמשיבה ביקשה להגיש את התמלילים או התדפיס. למעשה, בא-כוח המבקשים הסכים להגשת הראיות הנדונות, אך טען כי הדבר מקנה לו זכות לקבל גם הודעות אחרות שנגבו ואפשרות לחקור את מי שגבה אותן. כלומר, "בזמן אמת" המבקשים כלל לא העלו את הטענה כי הדו"ח היה חסוי מלכתחילה ועל כן לא ניתן להגיש את תמלילי ההודעות שנרשמו מפי המבקש, ובדיעבד הם מבקשים להשליך את יהבם על כך שעצם ההגשה צריכה להביא להסרת החיסיון.

שנית, איני סבור כי יש ממש בטענה לפיה הגשת הודעות המבקש מחייבת את הגשת הדו"ח כולו. אף אם מן הבחינה הפיזית התדפיס הוא חלק מהדו"ח, הודעות המבקש עומדות בפני עצמן, והגשתן אינה כרוכה בהכרח בהגשת הודעות אחרות או בהגשת סיכום הממצאים הכלול בדו"ח. בהקשר זה ניתן להעיר, כי טענותיהם של המבקשים מכוונות רובן ככולן (משום מה) לתדפיס, בשל צורתו הטכנית והעובדה כי הוא כולל סמליל של משרד חקירות. זאת, להבדיל מטענות לעניין תוכן המסמך, שהוא זהה לזה של התמלילים בכתב יד שהוגשו, ושאינם, לכאורה, שנויים במחלוקת.

הבקשה נדחית, אפוא. אין צו להוצאות.