רע"א 5987/12 ישראל לוי נ. יוסף פרידמן

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ב'-צ' גרינברג ) בהפ"ב 10224-10-11 מיום 9.7.2012, בה הורה כי הסכסוך בין הצדדים ימשיך להידון בבוררות וכי יש למנות בורר חליף.

רקע עובדתי בתמצית

1.

בין הצדדים התגלע סכסוך שנדון אצל הבורר הרב מרדכי הלפרין. כנגד פסק הבוררות שניתן על ידי הרב הלפרין הוגשה בקשת ביטול לבית המשפט המחוזי. בעקבות הצעת בית המשפט הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הדיון יועבר לבית דין צדק קהילות האשכנזים ביתר עלית (להלן: בית הדין ). כן הוסכם כי בית הדין יכריע האם פסק הבוררות תקף ואם יחליט כי הפסק בטל ידון בית הדין בסכסוך שבין הצדדים לגופו של עניין.

ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה. בית דין צדק קבע במסמך הנושא כותרת "החלטה והצעה" כי לא ניתן לבטל את פסק הבוררות אולם הבורר לא איפשר למשיב למצות את זכות הטיעון. לפיכך הציע בית הדין כי הסמכות לפסוק במחלוקת שבין הצדדים תהיה של הבורר ולדיון להשלמת הטענות יצטרף דיין נוסף אלא שהסמכות לפסוק תישאר בידי הבורר.

2.

על בסיס החלטה זו הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי לאשר את פסק הבוררות מאחר ולפי החלטת בית הדין לא ניתן לבטלו. בית המשפט המחוזי פירש את החלטת בית הדין וקבע כי עולה ממנה שהלכה למעשה בית הדין סבר כי פסק הבוררות אינו תקף. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי לפי ההסכם הדיוני שקיבל תוקף של החלטה, על הצדדים לשוב לבית הדין ולדון במחלוקת לגופו של עניין. בתגובה הודיע בית הדין כי הוא מושך ידיו מלדון במחלוקת. לאור זאת נטען לפני בית המשפט המחוזי כי עתה שב הדיון אליו ומשכך עליו להכריע בדבר אישורו או ביטולו של פסק הבוררות. בהחלטה מושא הבקשה שלפני קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר שלפי ההסכם הדיוני בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה נקבע כי על הצדדים לברר את המחלוקת ביניהם בבוררות, יש למנות בורר חליף לאחר שבית הדין משך ידיו מהתיק. בית המשפט קבע כי הצדדים יודיעו על בורר מוסכם תוך עשרה ימים.

כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שלפני;

תמצית נימוקי הבקשה

3.

המבקש טוען כי מעולם לא נתן הסכמתו למינוי בורר חליף. לטענתו, הסכמת הצדדים הייתה כי בית הדין, וליתר דיוק הדיין הרב ברוורמן, הוא בלבד ידון במחלוקת גופה אם יוחלט כי פסק הבוררות אינו תקף. משכך, טוען המבקש כי על בית המשפט המחוזי להכריע בבקשה המונחת לפניו לעניין אישורו או ביטולו של פסק הבוררות ואין מקום לכך שימונה בורר חליף.

דיון והכרעה

4.

כלל הוא כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין ( ראו למשל : רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.2010) , פסקה 18; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 6.1.2011), פסקה 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם, 18.1.2011), פסקה 17 ).

5.

הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה משפטית שכן קיימת הלכה ברורה באשר למינוי בורר חליף. כבר נקבע כי כשצדדים ממנים את פלוני כבורר מוסכם, תוך נקיבה בשמו, ההנחה היא שהם היו מעוניינים שבורר זה הוא שיפסוק בעניינם. אך עובדה זו כשלעצמה אין בה ללמד על כוונתם שלא ניתן יהיה למנות בורר חליף אם יתברר שהבורר שנבחר על-ידיהם אינו מעוניין או אינו מסוגל למלא את התפקיד שהצדדים ייעדו לו. עוד נקבע כי אפילו נבחר פלוני כבורר בשל אמון מיוחד שהצדדים רחשו לו, בכך בלבד אין לשכנע שהכוונה הייתה שאותו בורר, והוא בלבד, ישמש בורר. כשכוונת הצדדים לייחד לבורר מסוים, ולו בלבד, את הסמכות לשמש בורר, יש לצפות ולהניח שהם יציינו זאת בדרך כלל במפורש [ראו: רע"א 853/91 בקל נ' אגודה שיתופית נהלל , פ"ד מח(1) 775, 781 (1994); כן ראו: סמדר אוטולנגי בוררות- דין ונוהל א 395 (2005)]. אכן, יש לבחון האם מנסיבות העניין ניתן להסיק כי השם של הבורר אותו נקבו הצדדים הוא שם קונקלוסיבי

[שם; כן ראו: רע"א 3776/98 וינברגר נ' רובין

(לא פורסם, 15.10.1998)]. ברם, מעיון בכתבי בית דין שהוגשו לבית המשפט המחוזי עולה כי המבקש לא הניח תשתית ממנה ניתן ללמוד על כוונה כגון דא ואף בבקשה שלפני לא הונחו נימוקים משכנעים לכך.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.