פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2320/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
נתן טייטר
נ ג ד
המשיב:
אהרון חיות
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.2.2016 בהפ"ב 7883-01-16
שניתנה על ידי כבוד השופטת י' שבח
בשם המבקש: עו"ד
רן בסה
החלטה
לפ נַ י בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת
י' שבח ) בהפ"ב 7883-01-16 מיום 21.2.2016, במסגרתה התקבלה בקשת המשיב למינוי בורר.
רקע והליכים קודמים
1.
בין הצדדים נכרת הסכם בוררות, שאינו נושא תאריך, לפיו כל מחלוקת ביניהם בכל עניין בקשר לפרויקט מקרקעין (להלן: הפרויקט ) תוכרע על ידי מר דורון לוי (להלן: הבורר לוי ). משנתגלעה מחלוקת בקשר לפרויקט, פנה המשיב לבורר לוי לצורך הכרעה בה. אולם המבקש לא התייצב לישיבה הבוררות הראשונה שנקבעה, בטענה כי הוא סבור שהבורר לוי מנוע מלשמש כבורר בין הצדדים נוכח קשרים נטענים עם המשיב. הבורר לוי, אשר חלק על טענות המבקש, התפטר מתפקידו בנימוק שאין בדעתו לכפות עצמו על צד שאינו חפץ בו כבורר. משלא עלה בידי הצדדים להסכים על זהות בורר אחר, פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי בורר חליף. המבקש התנגד לבקשה וטען כי הסכם הבוררות נקב אך בדורון לוי כבורר. זאת, כך טען המבקש, על רקע ההיכרות רבת השנים עמו, כישוריו, ניסיונו בניהול בוררויות והיכרותו את הפרויקט.
2.
בית המשפט המחוזי קבע כי עצם נקיבת שמו של הבורר לוי בהסכם הבוררות אינו מלמד כי הסכם הבוררות מותנה במינויו הבלעדי של הבורר לוי. בתוך כך, נקבע כי הסכם הבוררות אינו כולל הוראה שלילית בדבר היעדר תוקף לתנית הבוררות במקרה בו הבורר לוי לא יוכל או לא יהא נכון להכריע בסכסוך. בנוסף, עמד בית המשפט על סעיף 3 להסכם הבוררות, הקובע כי "למען הסר ספק, הצדדים מסכימים כי כל חילוקי הדעות הקיימים ביניהם בהווה ו/או אשר יתקיימו ביניהם בעתיד, ייפתרו בהתאם לפסיקתו של דורון [הבורר לוי – י.ד. ] בלבד, ללא כל פניה לערכאות שיפוטיות או גוף מוסמך אחר [ההדגשה שלי – י.ד. ]". נקבע כי המטרה בציון שמו של הבורר לוי בהקשרו של סעיף זה, אינה אלא להבטיח בירור מחלוקת אפשרית במסגרת הליך בוררות, תחת בירור בערכאות שיפוטיות. בנוסף, נקבע כי נוכח העובדה שהמבקש הוא אשר הביא להתפטרותו של הבורר לוי, הרי שהוא מנוע מלהתנגד למינוי בורר חליף בטענה כי הוסכם על מינויו של הבורר לוי בלבד. בהתאם לאמור, קיבל בית המשפט את בקשת המשיב ומינה עבור הצדדים בורר חליף.
מכאן הבקשה שלפנַי.
טענות המבקש בבקשה
3.
המבקש טוען כי לא רק שלשון הסכם הבוררות מלמדת על רצונם של הצדדים במינויו של הבורר לוי בלבד, אלא שגם נסיבות כריתת הסכם הבוררות מובילות למסקנה דומה. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי משלא קיים דיון טרם ההחלטה מושא הבקשה. לדבריו, עובדה זו מנעה ממנו אפשרות ראויה להפנות את בית המשפט לאותן נסיבות הכרוכות בכריתת הסכם הבוררות, בעטיין מתחייבת המסקנה כי הצדדים התכוונו למנות את הבורר לוי בלבד כאמור. המבקש טוען כי הדבר עולה לכדי עיוות דין, אשר מצדיק מתן רשות לערער. בנוסף, המבקש טוען כי הוא אינו מנוע מלטעון נגד מינויו של בורר חליף, שעה שפעל על פי זכותו מכוח חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), מבלי שפעל בחוסר תום לב או במטרה לסכל את הליך הבוררות. לטענת המבקש, קביעה זו של בית המשפט הינה שגויה וחורגת מעניינו הפרטני. לשיטתו, גם מטעם זה ראוי ליתן לו רשות ערעור.
דיון והכרעה
4.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות גם מבלי להיזקק לתשובת המשיב.
5.
יש להידרש תחילה לנקודת המוצא, לפיה רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם עלה בידי המבקש להצביע על קיומה של שאלה בעלת היבט עקרוני החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או לשכנע כי נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט , פסקה 26 (3.1.2011); רע"א 1162/12 שכטר נ' מגן , פסקה 6 והאסמכתאות שם (26.3.2012)]. סבורני כי הבקשה
דנא אינה נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור כאמור. ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו נופך עקרוני לא יצלח. ברי כי בקשת המבקש אינה חורגת מעניינו הפרטני והיא מוגבלת לבחינה נקודתית של כוונת הצדדים בהסכם הבוררות בנוגע לאפשרות למינוי בורר חליף. זאת ותוּ לאו.
6.
למעלה מן הצורך, אעיר בקצרה בלבד, כי נקבע זה מכבר שהעברת בורר מתפקידו, גם מקום ששמו הוזכר בהסכם הבוררות וחרף אמון מיוחד שרחשו לו הצדדים , אינה מובילה לפקיעת ההסכם, אלא בהינתן הסכמה מפורשת של הצדדים [ראו: רע"א 5987/12 לוי נ' פרידמן , פסקה 5 (13.9.2012); רע"א 6736/13 פלוני נ' עיזבון פלונית ז"ל , פסקה 18 (5.11.2013)].
כן נקבע כי יש להניח שצדדים שבכוונתם לייחד סמכות בוררות לבורר מסוים – ולא אחר זולתו – יציינו זאת בדרך כלל במפורש [ראו: רע"א 853/91 בקל נ' אגודה שיתופית נהלל , פ"ד מח(1) 775, 781 (1994); כן ראו: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל
כרך א' 395 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)]. לא כך עשו הצדדים במקרה דנן. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לא ניתנה הסכמה מפורשת של הצדדים בהסכם הבוררות למינויו האקסלוסיבי של דורן לוי לתפקיד בורר. הגם ששמו של דורון לוי מצוין בסעיף 3 להסכם הבוררות, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט כי מהסיפא של סעיף 3 להסכם עולה כי אזכור זה מבטא את רצון הצדדים לברר כל סכסוך ביניהם בנוגע לפרויקט במסגרת בוררות ולא בערכאה שיפוטית או בגוף שיפוטי אחר. יודגש כי בקביעתו זו התייחס בית המשפט מפורשות גם לנסיבות הכרוכות בכריתת הסכם הבוררות, לרבות לאמון אותו רכשו הצדדים לדורון לוי. מעבר לכך, לא התרשמתי כי גם יתר הטענות שאותן העלה המבקש מצדיקות היעתרות לבקשה למתן רשות ערעור בנסיבות העניין.
7.
סוף דבר – הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י' בניסן
התשע"ו (18.4.2016).
ש
ו פ ט