רע"א 602/12 בלדינג מרקט בע"מ נ. יהודה יבוא ויצוא בינלאומי 1971 בע"מ

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 3814-06-10 (כב' סגניות הנשיאה א' קובו , מ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק ), בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת.א. 20540/06 (כב' השופט צ' כספי ).

2.

ככל שניתן להבין מהאמור בבקשה ובצרופותיה, מצטיירת התשתית העובדתית הבאה. המשיבה, חברת יהודה יצוא יבוא בינלאומי (1971) בע"מ (להלן: " המשיבה ") סיפקה סחורה לעסקיה של חברת בילדינג מרקט בע"מ (להלן: " המבקשת "). במסגרת אחת העסקאות, שילמה המבקשת למשיבה באמצעות שיקים אשר היו חתומים בחתימה אחת בלבד, על אף שלצורך חיוב המבקשת נדרשות שתי חתימות על המחאותיה. הבנק לא כיבד את השיקים האמורים. על כן הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר התבססה בעיקרה על כתב התחייבות אישית (להלן: " כתב הערבות ") החתום על ידי מבקשים 2-3, שמואל נוביק ולוי עזרא (להלן: " הערבים "), לפיו יערבו הם לחובות המבקשת ביחס לעסקה עם המשיבה.

3.

הדיון בבית משפט השלום התנהל ברובו סביב שאלת "מהימנותו" של כתב הערבות, ואמינות החתימות שעליו. כתב הערבות המקורי לא אותר במשרדי המשיבה, והוגש עותק הימנו. הערבים טענו כי חתימותיהם זויפו וכי מעולם לא חתמו על כתב הערבות הנדון. לעומתם, העד גודפריד (להלן: "גודפריד"), עובד של המשיבה, העיד בתצהירו כי הערבים חתמו על כתב הערבות בפניו.

במחלוקת הגרסאות שהובאה לפתחו של בית משפט השלום, ביכר האחרון את עמדתה של המשיבה. נקבע כי על אף שעדותו של גודפריד עדות יחידה היא, קיים סיוע בהתנהגותם של הערבים, ובכך שחלק מעדותם הוכח ככוזב. נקבע כי הונהג בחברה "נוהל" לפיו תחתמנה המחאות בחתימה אחת בלבד, ורק לאחר פניית הבנק לחברה, היו הערבים או מי מהם משלימים את החתימה הנוספת. בכך ראה בית משפט השלום עדות שעל דרך הכלל – נקודת המוצא של החברה היא התחמקות מתשלום. עוד ציין בית משפט קמא את נוהג החתימות הפסול שנקטו הערבים, לפיו היו חותמים על מסמכים משפטיים במספר חתימות שונות בלתי זהות, שהיוו קרקע לטענות פוטנציאליות בדבר זיופי חתימה.

ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה ביום 21.12.2011. נקבע כי המדובר בערעור על ממצאים עובדתיים, שאין זה מדרכו של בית המשפט להתערב בהם. מכאן הבקשה שלפני.

4.

לטענת המבקשים מעלה התיק דנא סוגיות משפטיות חשובות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים. למשל, יש לבחון מהי מידת הפירוט הנדרשת מבית המשפט בהתאם להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, בדבר חובת ההנמקה וכן בשאלה האם יכולים שקרי בעל דין לשמש כסיוע לעדות יחידה; הכיצד יש להוכיח חתימה על גבי מסמך שעותק מקורי ממנו לא הוצג. נטען כי ככל שהדיון בתיק עובדתי הוא – הרי שמדובר בעובדות הנלמדות ממסמכים, ובשל כך אין לערכאה הדיונית כל יתרון על ערכאת הערעור. עוד נטען כי המשיבה לא עמדה בנטל השכנוע להוכחת חתימתם של המבקשים 2-3 על כתב הערבות.

5.

הדגש במונח "בקשת רשות ערעור" מצוי בפתיח – יש לבקש רשות. אין לראות בבקשה שכזו ערעור בזכות. יש להצביע על קיומה של עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר שעה שמדובר בערעור שני, המהווה גלגול שלישי של ההליך. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

עיון בבקשה מגלה כי אין היא מוצאת מקומה בגדרי הכלל האמור. ראשית, על אף טענות המבקשים, מדובר בערעור שעיקרו עובדתי. אמנם, קיימים מסמכים אשר תכנם מצוי במחלוקת. ואולם, במקרה הקונקרטי אין מחלוקת בדבר הרשום במסמך, אלא על האופן שבו יש לפרש את החתימות – מזויפות הן או אמיתיות. לצורך כך קיבל בית המשפט ראיות והתרשם מהעדים. כידוע, לא בנקל ייטה בית המשפט להתערב בממצאי המהימנות של הערכאה המבררת, קל וחומר בגלגול שלישי כאשר ערכאת הערעור הראשונה גיבתה את החלטת הערכאה הדיונית. שנית, מקרה זה מצוי ב-ד' אמותיהם של הצדדים. לא מצאתי בבקשה טיעון מבוסס על פיו ניתן לומר כי הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות החורגת מהמקרה הקונקרטי. שלישית, אף אם צודקים המבקשים בטענתם כי שגו ערכאות קמא ביחס ליישום הלכות בית משפט זה בדיני ראיות, ולמקרא ההחלטות הקודמות אין בידי להסכים לטענה זו, הרי נקבע כבר ברע"א 7633/06 גולדקס מתכות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (24.12.2006) כי "שאלת יישומה של הלכה במקרה קונקרטי אינה מעמידה עילה לעריכת דיון בערכאה שלישית". אף אם ישנם חריגים לכלל האמור, ודאי מקרה שעל פניו מהווה יישום נכון של הכלל, אינו נמנה ביניהם.

6.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.