רע"א 6028/10 אלי זילכה נ. תמר דושקין עו"ד

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר,

ד"ר ורדי ולבהר -שרון) בע"א 1567/07 מיום 1.7.10, בגדרו התקבל בחלקו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ניב) בא' 33922/06 מיום 24.3.08.

ב.

ביום 20.5.96 נחתם בין המבקשים למשיבים 8-7 הסכם לקניית דירת מגורים על-ידי המבקשים. המשיבה 1 ערכה את ההסכם, ופעלה לרישום זכויותיהם של המבקשים בלשכת רישום המקרקעין.

ג.

ביום 30.9.05 חתמו המבקשים על הסכם למכירת הדירה. בהמשך לכך ביקשו רוכשי הדירה ליטול הלוואה ופנו לשמאי מקרקעין. השמאי פנה למשיבה 2 כדי לעמוד על טיבו של הנכס, והתברר כי רשום הוא כמחסן. הבנק סירב לאשר מתן הלוואה למבקשים לרכישת הנכס, והסכם המכירה בוטל. בנוסף, הסכם לרכישת דירה חלופית שערכו המבקשים הופר והבנק סרב להכיר בנכס כביטחון להלוואה. המבקשים הגישו תביעה כספית בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות גילוי העובדה שהנכס הנחזה להיות דירה הוא למעשה מחסן.

ד.

בית משפט השלום דחה את התביעה על הסף בשל התיישנות, וקבע כי מ דובר בתביעה כספית וממועד רכישת הדירה חלפו למעלה מ- 7 שנים. עוד קבע בית המשפט,

כי סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח- 1958, הקובע כי אם "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה", אינו חל. צוין, כי מכוון שמ דובר בנכס מקרקעין, היה על המבקשים היה לבדוק תחילה את תיק הבניין ולחקור אודות מצבו התכנוני של הנכס; משלא עשו כן, אין מקום להחלתו של סעיף 8 לחוק. באשר לתחולת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הקובע כי "היום שנולדה עילת התובענה" הוא "היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק", צוין כי הנזק אירע בשנת 1996 לכל המאוחר, וממועד זה יש למנות את תקופת ההתיישנות.

ה.

בית המשפט המחוזי (מפי השופט שנלר) דחה את ערעור המבקשים ביחס לכל המשיבים, למעט ביחס למשיבה 1, שלגביה השיב את הדיון לבית משפט השלום. צוין, כי כקביעת בית משפט השלום אין מ דובר

בתובענה במקרקעין אלא בתביעה כספית, וזו התיישנה. מנגד, דחה בית המשפט המחוזי את קביעת בית משפט השלום לעניין סעיף 8 לחוק, בציינו כי אין זה סביר להטיל על רוכש דירה נורמטיבי לבדוק אחר איש המקצוע, שאת שירותיו שכר,ורשאי הוא להניח כי זה עשה מלאכתו נאמנה, כל עוד אין הנסיבות גורמות לסבור אחרת. נקבע איפוא, כי לא היה מקום להטיל על המבקשים לבדוק את מצבו של הנכס בנוסף לחובתה של המשיבה 1 לעשות כן. השופטת לבהר- שרון הוסיפה כי אחריותו של עורך הדין בעסקי מקרקעין היא תלוית נסיבות, ולעתיד נשכרים מומחים אחרים לנושאי העסקה; אך בכל מקרה, גם אם מתבקש עורך הדין לערוך אך ורק את הסכם המכר, מצופה ממנו שיבחן את כל ההיבטים המשפטיים של העסקה, ובכלל זאת את זכויות הבעלות או החכירה שבנכס. לבסוף צוין, כי גם הטענות המיוחסות למשיבים 5-3 בדין נדחו מחמת ההתיישנות. הודגש, כי הפעולות הרשלניות בגינן הגישו המבקשים את תביעתם נעשו למעלה מעשר שנים טרם הגשת התביעה, ואם כך, לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין התיישנה התובענה; הוא הדין בנוגע למשיבים 8-7 .

ה.

מכאן הבקשה הנוכחית. נטען בה, כי המשיבים הציגו במרמה בכוונה תחילה מצגים שאינם נכונים לרשם המקרקעין, ושגה בית המשפט משקבע כי טענה זו לא נטענה במפורש, ועל כן לא נדרש אליה. עו"ד נטען, כי קיים אינטרס ציבורי שמי שגרם לעוולה לרישום שגוי בפנקסי המקרקעין ישלם על כך. עוד נטען לעניין פסיקת ההוצאות בבית המשפט המחוזי.

ו.

אין בידי להיעתר לבקשה. לא מצאתי מקום להתערבות בהכרעתו של בית המשפט המחוזי. לדעתי נהיר מן התביעה שמדובר בתובענה כספית ולא בתובענה שעניינה מקרקעין, וכי זו התיישנה משחלפו שבע שנים מחתימת הסכם המכר. אשר לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, אכן ככלל אין מקום להטיל על אדם לבדוק אחר בעל מקצוע כי זה עשה מלאכתו כראוי, שהרי לשם כך שכר את שירותיו של בעל מקצוע מיומן; משכך גם לדידי חל סעיף 8 ביחס למשיבה 1 (לדיון כללי בסעיף 8 ראו ז' יהודאי דיני התיישנות בישראל (כרך א') (1991) 220-204; ע"א 7805/02 הלפרט יצחק ואח' נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ פ"ד נח(6), 847 , פסקה 10; בע"מ 8098/04

פלונית נ' פלונים

פ"ד נט(3), 111, 119). אציין לבסוף, כי טענות המבקשים בדבר מרמה אין להן מקום בבקשה זו, משתביעתם נדחתה מטעם דיוני של התיישנות.

ז.

לא אוכל איפוא להיעתר למבוקש.