רע"א 6048/14 אליק טל נ. קאמאו שיווק נעלים בע"מ

לפניי בקשה "לעיון חוזר", ולמעשה – לביטול החלטתי מיום 29.10.2014, שבה הוריתי על דחיית ההליך שבכותרת מחמת אי-הפקדת עירבון. בבקשה נטען כי כבר ביום 22.10.2014 נשלחה למזכירות בית המשפט המחאה על סך של 20,000 ₪ בגין העירבון שנקבע בהליך.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

הרקע למתן החלטתי מיום 29.10.2014 מפורט בהחלטותיי הקודמות, ואין צורך להאריך. אזכיר, כי ביום 14.10.2014 דחיתי את בקשתם של המבקשים לפטור מהפקדת עירבון – בקשה שהוגשה רק לאחר רישומו של ההליך לדחייה – אך לפנים משורת הדין אפשרתי למבקשים להפקיד את העירבון תוך 3 ימים. הדגשתי, כי אם לא תבוצע הפקדה במועד יובא ההליך לפניי לשם דחייתו ללא משלוח התראה נוספת . על-פי הרישום במערכת "ניהול תיקים", החלטתי מיום 14.10.2014 הומצאה למבקשים ביום 19.10.2014. מכאן שהיה על המבקשים להפקיד

את העירבון בקופת בית המשפט עד ליום 22.10.2014. משלא עשו כן, ולאחר שהמשיבה ביקשה למחוק את ההליך, ניתנה החלטתי מיום 29.10.2014.

בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי ביום 22.10.2014 שיגרו בדואר רשום את ההמחאה עבור העירבון, ובאותו מועד אף "נשלח פקס לבית המשפט הנכבד עם העתק השיק...".

עוד צוין כי "השיק עצמו נמצא במזכירות בית המשפט כבר מיום 28.10.14 וטרם נפרע".

אומר מיד: משנקבע בהחלטתי מיום 14.10.2014 מועד לביצוע הפקדת העירבון (וזאת, כזכור, לפנים משורת הדין ולאחר שההליך כבר נרשם לדחייה), ברור כי משמעות הדבר הייתה ביצוע הפקדה בפועל , ולא משלוח ההמחאה בדואר. על כן, גם בהנחה שהמבקשים שיגרו את ההמחאה בדואר רשום ביום 22.10.2014, הרי שאין בכך משום ביצוע החלטתי. בדומה, אף בהנחה שביום 22.10.2014 הועבר לבית המשפט "צילום השיק ומכתב נלווה", הרי שאין הדבר שקול להפקדת העירבון במועד שנקצב לכך.

העובדה שהמבקשים לא ביצעו הפקדה במועד שנקבע מעוררת קושי מיוחד נוכח האמור בהחלטתי מיום 14.10.2014, שם צוין כי לא נמצא הסבר לעובדה שהמבקשים לא הפקידו את העירבון במועד המקורי ואף לא הגישו כל בקשה בעניין אלא לאחר שההליך נרשם לדחייה. לא בכדי צוין בהחלטה האמורה כי הארכה של 3 ימים היא "לפנים משורת הדין".

עם זאת, כלל הוא כי את הסמכות לדחות הליך על-הסף בשל אי-הפקדת עירבון יש ליישם בזהירות ובמידתיות, ואם הנסיבות אינן מצביעות על זניחת ההליך או על זלזול מתמשך בבית המשפט, יש לשקול בחיוב "החייאה" של הליך שנדחה כאמור וחיוב בהוצאות. בענייננו, בשים לב לכך שהמבקשים בכל זאת פעלו, כפי הנראה, לשם משלוח ההמחאה ויידוע בית המשפט ביום 22.10.2014, וההמחאה אכן הגיעה לבית המשפט (אם כי לאחר המועד שנקבע לכך), דומני כי אכן ראוי שלא לחסום את דרכם של המבקשים, אלא להחיות את ההליך תוך חיובם בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪. וכך אני מורה.

סוף דבר: החלטתי מיום 29.10.2014 מבוטלת. העירבון – המצוי להבנתי בכספת בית המשפט – יופקד בפועל, וההליך יטופל כרגיל. יובהר כי איני רואה להורות על הגדלת סכום העירבון, כפי שביקשה המשיבה בתגובתה. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בגין הבקשה שלפניי בסך של 2,500 ₪.