רע"א 6049/09חברת דואר ישראל בע"מ נ. מופיד חמוד

1.

עניינה של הבקשה שלפניי בתשלום שכר טרחת מומחה, אשר מונה על ידי במסגרת דיון בבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ג' גינת).

2.

בתמצית יצוין, כי המשיב הפעיל במשך שנים סוכנות דואר ביישוב ג'דיידה-מאכר. ביום 16.7.2009 הודיעה המבקשת למשיב על סיום מיידי של ההתקשרות עימו. זאת, לאחר שלטענתה נתגלה גירעון של 420,000 ש"ח בסוכנות הדואר שהופעלה על ידי המשיב. עקב כך, פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה למתן סעד זמני שיאפשר לו להמשיך ולהפעיל את הסוכנות. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור אשר נדונה בפניי והוכרעה בפסק דין מיום 6.1.2010. במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור הסכימו הצדדים כי ימונה רואה חשבון. על יסוד המוסכם מיניתי את רו"ח אריה שרוני כמומחה מטעם בית המשפט (להלן - המומחה ). זאת, על מנת שיבדוק האם אכן קיים גירעון בסוכנות הדואר והאם הכספים הועברו על ידי המשיב למבקשת. בחוות דעתו, קבע המומחה כי קיים גירעון בסכום של 420,000 ש"ח וכי המשיב לא הצליח להראות שהעביר את הכספים למבקשת. בהסתמך על האמור בחוות הדעת, נמצא כי אין מקום להותיר את הסעד הזמני על כנו. לפיכך, התקבלה בקשת רשות הערעור ובוטלה החלטתו של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין נקבע עוד, כי הצדדים יגישו טיעונים בכתב לעניין השאלה מי יישא בתשלום שכר טרחת המומחה. יובהר, כי עובר למתן פסק הדין נשאה המבקשת בשכר טרחה חלקי בסך 45,482 ש"ח (כולל מע"מ). יתרת שכר הטרחה, כפי שהתבקשה על ידי המומחה, עומדת על סך 85,152 ש"ח (כולל מע"מ). היינו, שכר הטרחה הכולל עומד על סך 125,634 ש"ח (כולל מע"מ).

3.

המבקשת עותרת להטיל את תשלום מלוא שכר טרחת המומחה על המשיב. המשיב, מצידו, טוען כי במסגרת ההסכמה על מינוי המומחה הוסכם על כך שהמבקשת היא שתישא בתשלום שכר הטרחה. בנוסף, עותרים שני הצדדים להורות על הפחתת שכר הטרחה. לטענת המבקשת, שכר הטרחה שהתבקש על ידי המומחה חורג באופן משמעותי מהמקובל. המומחה הגיש את התייחסותו לבקשת הצדדים להפחתת שכר הטרחה. לטענתו, אין כל מקום להתערב בשכר הטרחה שהתבקש על ידו, אשר מבוסס על תעריף החיוב המקובל על ידו במקרים דומים. כן מציין המומחה, כי טענות הצדדים ביחס לגובה שכר הטרחה הועלו רק לאחר שהשלים את עבודתו. יצוין, כי בהחלטה על מינוי מומחה (מיום 12.8.2009) קבעתי כי באותו שלב תישא המבקשת בהוצאות, אך הוספתי כי בסיומו של ההליך תתקבל החלטה סופית בעניין.

4.

סוגיית שכרו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט מוסדרת בתקנה 131(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התקנה קובעת, כי בית המשפט רשאי "לקבוע למומחה את שכרו והוצאותיו ואת אופן תשלומם". בית המשפט אף מוסמך להורות לבעלי הדין, או חלק מהם, לשאת בשכרו של המומחה שמונה. כלומר, לבית המשפט אשר מינה את המומחה נתון שיקול דעת לקבוע מהו השכר הראוי בנסיבות העניין ומי יישא בו. במסגרת זו, רשאי בית המשפט לבחון למשל, האם היקף העבודה שהושקע על ידי המומחה היה סביר ביחס לסוגיה שהונחה לפתחו (ראו, 453/81 קלוזנר נ' עמל הנגב בע"מ , פ"ד לו(4) 225 (1982)). בענייננו, סבור אני כי יש טעם בטענת המבקשת והמשיב לפיה שכר הטרחה שהתבקש על ידי המומחה הינו גבוה בנסיבות העניין. זאת, בהתחשב בשני נתונים עיקריים. האחד, כי גובה הגירעון, אשר את קיומו התבקש המומחה לבדוק, עומד על 420,000 ש"ח. שכר המומחה, כפי שהתבקש על ידו, עומד על כ-30% מגובה הגירעון האמור. אומנם, לא ניתן לומר כי היקף הסכסוך בין הצדדים משפיע בהכרח על היקף העבודה הנדרשת לבירורו. ייתכנו בהחלט מצבים בהם יבצע מומחה מטעם בית המשפט עבודה בהיקף נרחב אף במקרים בהם הסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים הינו נמוך יחסית. נראה, כי כאשר מסתבר למומחה ששכרו עשוי להגיע לשיעור גבוה יחסית לסכום שבמחלוקת ראוי שיַפנה את תשומת ליבם של הצדדים ובית המשפט שמינה אותו לנקודה האמורה. בענייננו יש ליתן אף משקל לנתון נוסף והוא כי המומחה מונה אך ורק לצורך הכרעה בהליך ביניים, להבדיל מההליך העיקרי. בשני נתונים אלה יש לטעמי כדי להצדיק הפחתה מסוימת בשכרו של המומחה. על פי החשבונות שצורפו, שכר הטרחה של המומחה התבסס על תעריף של 800 ש"ח לשעת עבודה, כאשר לפי המפורט בחשבונות הוקדשו 129.5 שעות לגיבוש חוות הדעת. יצוין, כי המומחה קיים מספר ישיבות עם הצדדים. לפיכך, כולל שכר הטרחה אף חיוב בגין הקלטת ישיבות אלה ותמלול האמור בהן. נוכח האמור לעיל, מצאתי כי יש להפחית את שכר טרחת המומחה כך שיעמוד על 100,000 ש"ח (כולל מע"מ).

5.

כפי שצוין, רשאי בית המשפט להורות לבעלי הדין או לחלקם לשאת בשכר טרחת המומחה. כאמור, בהחלטה מיום 12.8.2009 נקבע, כי המבקשת היא שתישא בהוצאות המומחה בשלב הראשון וכי בסופו של ההליך תידון שאלת ההוצאות. מהחלטה זו הסיקו המשיב והמומחה כי המבקשת היא זו אשר צריכה לשאת בתשלום שכרו של המומחה. ואולם, משנאמר בהחלטה כי סוגיית הנשיאה בהוצאות תוכרע בסיומו של ההליך ברור שלא הייתה קביעה מראש, ולא היה מקום לקביעה מראש, מי יישא בהוצאות. יש לזכור, כי תשלום שכר המומחה מהווה חלק מ"הוצאות המשפט", לגביהן פוסק בית המשפט בסופו של הליך. בהליך שלפניי זכתה המבקשת. כלל נקוט הוא, כי ראוי שבעל דין אשר זכה בהליך לא ייצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא (ראו, ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" , פ"ד ס(1) 391 (2005)). על כן, מן הראוי כי המשיב יהא זה אשר יישא בתשלום שכר טרחת המומחה. יוזכר, כי בענייננו נשאה המבקשת בתשלום שכר טרחה חלקי בסך 45,482 ש"ח. לפיכך, על המשיב לשלם למומחה את יתרת שכר הטרחה בסך 54,518 ש"ח וכן להשיב למבקשת סך של 45,482 ש"ח. הסכומים הנזכרים הם נכונים להיום.

6.

כאמור, המבקשת שילמה למומחה שכר חלקי, כפי שקבעתי עוד בהחלטה מיום 12.8.2009. לאור החלטתי הנוכחית, על המשיב להשיב למבקשת את מה ששילמה למומחה וכן עליו לשלם את יתרת שכרו של המומחה. נראה לי כי יש להתייחס מראש לאפשרות שהמשיב לא ישלם את שכרו של המומחה. לטעמי, המומחה זכאי לקבל את שכרו בלא שיהא עליו לנקוט הליכי גבייה. לפיכך, אטיל על המבקשת לשאת ביתרת שכרו של המומחה, היה והמשיב לא ישלם למומחה את המגיע לו. יחד עם זאת, יש להבהיר למשיב כי עדיף מבחינתו לשאת בשכר של המומחה מאשר להיות צפוי להליכי גבייה מטעם המבקשת. הדבר ייעשה על ידי קביעת שכר טרחה נוסף לזכות המבקשת היה והיא תידרש לנקוט הליכי גבייה נגד המשיב לגבי אותו חלק של שכר המומחה שהיא תאלץ לשלם תחת המשיב.

7.

לפיכך נקבע כדלקמן:

א.

על המשיב לשלם למומחה שכר טרחה בסך 54,518 ש"ח בתוך 45 ימים מהיום.

ב.

על המשיב לשלם למבקשת סך של 45,482 ש"ח בתוך 45 ימים מהיום. כמו כן יישא המשיב בשכר טרחת עורך דין לטובת המבקשת בסך 15,000 ש"ח (בתוספת מע"מ).

ג.

היה והמשיב לא ישלם למומחה את שכרו כאמור בסעיף א לעיל, ישולם שכרו של המומחה על ידי המבקשת. במקרה כזה, תוכל המבקשת לנקוט בהליכי גבייה נגד המשיב לא רק לגבי הסכום שבסעיף ב לעיל, אלא גם לגבי הסכום אותו תשלם למומחה במקום המשיב. במקרה כזה, היינו אם תיאלץ המבקשת לשלם למומחה את יתרת השכר כאמור בסעיף א לעיל, יישא המשיב בשכר טרחה נוסף לזכות המבקשת בסכום של 30,000 ש"ח (בתוספת מע"מ).