רע"א 7902/16רע"א 7902/16

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ד' קרת-מאיר ) מיום 13.9.2016 ומיום 14.9.2016 בהן נדחו בקשותיה של המבקשת למתן הוראות ולהעברת מומחה בית המשפט מתפקידו; וכן על החלטתו מיום 28.9.2016 בה אושר שכר טרחת שמאי.

1.פרטי ההליך העיקרי נושא בקשה זו פורטו בהרחבה בהחלטה מיום 24.3.2015 בע"א 1282/15 ועל כן יצוין בתמצית כי המבקשת - בעלת מניות המיעוט (20%) בחברת מגדל השעון בע"מ ביפו - הגישה תביעה בעילת קיפוח המיעוט ובפסק דינו מיום 18.1.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה בחלקה ומינה את רו"ח חן ברדיצ'ב לערוך פסיקתה בהתאם לסוגיות שהוכרעו בפסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי בשל המבוי הסתום אליו הגיעו שתי בעלות המניות בחברה, המבקשת מזה והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) מזה, תמכור המבקשת את מניותיה למשיבה על פי ערכן הריאלי ולצורך כך מינה בית המשפט את רו"ח יובל זילברשטיין כמעריך שווי (להלן: מעריך השווי ). הן המבקשת והן המשיבים ערערו על פסק הדין (ע"א 1282/15) ושני הערעורים נדחו כאחד עד למתן פסק דין המסיים את המחלוקות בין הצדדים. בתוך כך העיר בית המשפט כי:

"עד למתן פסק דין המסיים את המחלוקות בין הצדדים (קרי: פסק דין הקובע מה הסכום שישולם למערערת עבור מניותיה), חזקה על הצדדים כי יעשו ככל שביכולתם "להתגבר על יצרם" ולא להגיש בקשות רשות ערעור חדשות לבקרים על כל החלטה והחלטה של בית משפט קמא".

הערה זו נכתבה בהינתן דחייתן של ארבע בקשות רשות ערעור שהגישו הצדדים לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי (רע"א 2643/15, רע"א 8872/15, רע"א 4359/15 ו-רע"א 4651/15), אך כפי שיבואר להלן היא לא נפלה על אוזניים קשובות.

2.ביום 4.5.2016 עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה להעביר את מעריך השווי מתפקידו, בין היתר, מכיוון שהסתייע לצורך הכנת חוות דעתו בשמאי מקרקעין ללא שקיבל לכך אישור מוקדם (להלן: הבקשה הראשונה ). ביום 23.5.2016 הוסיפה המבקשת ועתרה להתיר לה להפנות שאלות הבהרה למעריך השווי ולשמאי ולקבוע מועד לחקירתם (להלן: הבקשה השנייה ). בבקשה נוספת, שלישית במספר, שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי ביום 14.8.2016, היא עתרה להורות למשיבה להשיב על מספר שאלות שעניינן פגישות שקיימו לכאורה נציגיה עם מעריך השווי (להלן: הבקשה השלישית ).

3.בהחלטתו מיום 13.9.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה הראשונה וקיבל את הבקשה השנייה. אשר לבקשה הראשונה , נקבע כי מעריך השווי פעל בשקיפות מלאה כלפי הצדדים, הפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי ויידע אותם מבעוד מועד בכך שהוא מבקש להסתייע בשמאי לצורך הכנת חוות דעתו. בהקשר זה הוסיף בית המשפט וציין כי המבקשת עצמה אף ביקשה ממעריך השווי לשקול למנות שמאי אובייקטיבי מטעמו על חשבון הצדדים, ומעריך השווי השיב לה שיעשה כן ככל שהצדדים אינם מתנגדים. בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי אמנם טוב היה עושה מעריך השווי אילו פנה לבית המשפט בבקשה למנות שמאי, אך היעדר פנייה כזו, כך נקבע, אין בה כדי לפסול את חוות דעתו ועל השמאי לערוך את ממצאיו בחוות דעת כדין. בית המשפט דחה את טענות המבקשת בנוגע לשגיאות שנפלו לכאורה בחוות הדעת של מעריך השווי, וציין כי לצדדים שמורה הזכות לחקור את מעריך השווי ולבית המשפט הזכות לקבל את חוות הדעת או לדחות את ממצאיה. בית המשפט הוסיף ודחה את טענותיה של המבקשת כי מעריך השווי מנע ממנה לקיים ביקור עצמאי בנכס, וקבע כי אין ממש בטענות בדבר פגישות שנערכו בין מעריך השווי לנציגי המשיבה. בית המשפט נענה לבקשה השנייה

בכך שהתיר למבקשת להפנות שאלות הבהרה למעריך השווי, וקבע כי לאחר הגשת חוות דעתו של השמאי תינתנה הוראות בדבר זימונם של השניים – מעריך השווי והשמאי – לחקירה נגדית. בהחלטתו מיום 14.9.2016 דחה בית המשפט את הבקשה השלישית בציינו כי אין פסול בכך שמעריך השווי נפגש ביחידות עם נציגי המשיבה, שכן המידע בנוגע לפגישה זו הובא לידיעת המבקשת ומהות הפגישה הובהרה בחוות הדעת של מעריך השווי. בהחלטתו מיום 28.9.2016 אישר בית המשפט את שכר טרחת השמאי בגין חוות הדעת שהתבקש לערוך בסך 50,000 ש"ח.

4.מכאן הבקשה דנן המופנית כלפי שלוש ההחלטות שנסקרו לעיל. המבקשת שבה וטוענת לפסול בהתנהלות מעריך השווי, אשר לגישתה קיים מגעים "בהסתר ובהיחבא" עם המשיבה והיא מלינה על קביעת בית המשפט המחוזי אשר אישר בדיעבד את מכתבו של השמאי וקביעתו כי עליו לעורכו כחוות דעת מומחה. המבקשת שבה על טענותיה בדבר פגמים שנפלו לכאורה בחוות דעתו של מעריך השווי ומלינה על אישור שכר טרחת השמאי בסך 50,000 ש"ח.

5.דין בקשת רשות הערעור להידחות.

מומחה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה והנחת המוצא היא כי הוא פועל באופן הגון וללא משוא פנים (ראו והשוו: רע"א 9027/07

אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בשאראת , פסקה 4 (30.12.2007); רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית בא"י

(21.10.2007); רע"א 408/14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 6 (9.2.2014) (להלן: עניין מגדל )) . על כן, רק במקרים חריגים בהם יוכח כי המומחה פעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי או בחוסר תום לב, יורה בית המשפט על פסילתו ( ע"א 1168/07 יפה נוף - תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' הפלר (1.2.2009); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 494-493 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).

בענייננו, הגיע בית המשפט אל המסקנה כי אין בפגישה בין נציגי המשיבה למעריך השווי משום פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את פסילתו, שכן מהות הפגישה הובהרה בחוות הדעת ופרטיה הובאו לידיעת המבקשת. במסקנה זו לא מצאתי מקום להתערב. אשר להסתייעות מעריך השווי בשמאי, אכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי היה מקום כי מעריך השווי יפנה בעניין זה אל בית המשפט ויבקש את אישורו המוקדם. עם זאת, בהינתן בקשתה של המבקשת ממעריך השווי לשקול " מינוי שמאי אובייקטיבי מטעמו על חשבון הצדדים"

וכן בהינתן העובדה כי היא אישרה את זהות השמאי והסוגיה הובאה לידיעת בית המשפט (ראו בקשת מעריך השווי מיום 12.11.2015 לקבלת הנחיות לסיור בנכס בנוכחות השמאי והחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.11.2015) , לא נפל פגם בהחלטתו המאוזנת של בית המשפט המחוזי להתיר בדיעבד את ההסתייעות בשמאי ובלבד שיערוך את ממצאיו בחוות דעת עליה יחקרו אותו הצדדים (השוו: עניין מגדל , בפסקה 6). אשר לשכר הטרחה שנפסק לשמאי, תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי לבית המשפט אשר מינה את המומחה מסור שיקול דעת לקבוע מהו השכר הראוי בנסיבות העניין ומי יישא בו. על מנת לעשות כן, רשאי בית המשפט לבחון, למשל, האם היקף העבודה שהשקיע המומחה מטעמו סביר ביחס לסוגיה שהונחה לפתחו (רע"א 6049/09 חברת דואר ישראל בע"מ נ' חמוד

(28.9.2016)). בהינתן העובדה כי טענותיה של המבקשת בהקשר זה לא הועלו בפני בית המשפט המחוזי בטרם עתרה לבית משפט זה וממילא לא נדונו על ידו, מן הראוי כי תעשה כן וכל טענותיה בהקשר זה שמורות לה.

מטעמים אלו, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.