רע"א 6064/18 ד"ר אילן הלוי נ. ועדה לפי סעיף 44 א' לפקודת הרופאים

1.

המבקש הוא רופא שהתמחה בתחום רפואת הנשים והמיילדות, וכן הפעיל בביתו – נכון למועד הגשת הבקשה שלפניי – מרכז ללידה טבעית (להלן: המרכז ). ביום 19.6.2018 טיפל המבקש

במרכז ביולדת אשר עברה שני ניתוחים קיסריים (להלן: היולדת ), אשר כעולה מן החומר שלפניי, נחשבת ללידה בסיכון גבוה ושמשרד הבריאות מורה כי יש לקיימה בבית חולים. עוד עולה כי בעת הלידה סבלה היולדת ממצוקה קשה; וכי הגיעה לבית החולים באופן עצמאי תוך שהיא סובלת מדימום בטני חמור עקב קרע ברחם שהיה בו כדי לסכן את חייה. בבית החולים קיבלה היולדת טיפול חירום, מצבה יוצב, ולא נגרם נזק נוסף לה או ליילוד. בעקבות הטיפול האמור מונתה ועדה מיוחדת לפי סעיף 44א לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976, היא המשיבה 1 (להלן: הוועדה ו הפקודה ).

להשלמת התמונה יצוין, כי טרם האירוע נושא הבקשה דנא, נוהל נגד המבקש הליך לפני ועדה מיוחדת לפי סעיף 44א לפקודה, אשר המליצה להגביל את תחומי פעילותו של המבקש למשך 4 חודשים. החלטת הוועדה באותו הליך בוטלה בפסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור ביום 31.12.2017.

2.

ביום 4.7.2018 המליצה הוועדה כי המבקש יוכל להמשיך ולעסוק כרופא וכמיילד אך ורק במסגרת מוסד רפואי מוכר ובפיקוח רופא בכיר. בהחלטתה, ציינה הוועדה, בין היתר, כי המשיב פעל ברשלנות חמורה כשחשף את היולדת לסיכון עת קיבל אותה ללידת בית; וכי העובדה שהיולדת סבלה, בין היתר מקרע ברחם ודימום חמור ונזקקה לניתוח עולה כדי פגיעה חמורה בה. עוד נקבע כי ישנו קשר סיבתי בין רשלנותו החמורה של המבקש לבין הפגיעה החמורה ביולדת, הנובעת מעצם קבלתה ללידה ומדרך פינויה לבית החולים. ביום 5.7.2018 אימץ המשנה למנכ"ל משרד הבריאות את המלצת הוועדה והורה על הגבלת עיסוקו של המבקש למשך חצי שנה כך שיוכל לעסוק כרופא וכמיילד אך ורק במסגרת מוסד רפואי מוכר ובפיקוח רופא בכיר.

3.

המבקש ערער על החלטה זו וביום 9.8.2018 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רומנוב ) את ערעורו באופן חלקי והורה על קיצור תקופת ההגבלה לשלושה חודשים בלבד. השאלה העיקרית שעמדה לפני בית המשפט היא אם בנסיבות העניין מתקיימים תנאי סעיף 44א לפקודה – הוא הסעיף שמכוחו הוגבל עיסוקו של המבקש – הדורשים כי הרופא נהג ברשלנות חמורה שהביאה ל"פגיעה חמורה" במטופל. בעניין זה, קבע בית המשפט כי דרישת "הפגיעה החמורה" מתקיימת בנסיבות העניין. תחילה צוין כי אין מחלוקת שבסופו של דבר לא נגרם נזק פיזי ליולדת או ליילוד; וכי מקורו של הסיבוך דנן בעברה המיילדותי של היולדת, שהיה יכול להתרחש גם בבית חולים. ברם, נקבע כי עצם היקלעותה של היולדת למצב מסכן חיים שבמהלכו לא יכול המבקש להושיט לה טיפול הולם; כמו גם הליך פינויה של המבקשת לבית החולים עולים כדי פגיעה חמורה בה. בהמשך לכך נקבע כי הגבלת עיסוקו של המבקש נעשתה בהתאם לסמכות המוקנית בסעיף 44א האמור. בה בעת, קבע בית המשפט כי לא התברר אם למבקש קיימת אפשרות מעשית למצוא עבודה בתנאים שנקבעו בהגבלה שהוטלה עליו. נוכח האמור, הורה בית המשפט על הפחתת תקופת ההגבלה שהוטלה על המבקש כך שתעמוד על שלושה חודשים, החל מיום 5.7.2018, חלף 6 החודשים שנקבעו בהחלטת המשנה למנכ"ל משרד הבריאות.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצדה הוגשה גם בקשה שהוכתרה "בקשת עיכוב ביצוע". לטענת המבקש, בנסיבות העניין מתעוררת שאלה רחבה בדבר פרשנות סעיף 44א לפקודה. נטען כי הסעיף קובע מבחן תוצאתי הדורש התממשותו של נזק פיזי במטופל, בעוד שבית המשפט המחוזי אימץ פרשנות לפי המבחן הקבוע בסעיף 44א לפקודה מסתפק במבחן התנהגותי. זאת, בניגוד לפסק דין קודם שניתן בעניינו של המבקש שבו נקבע בפירוש כי יש לפרש את הסעיף על פי מבחן התוצאה באופן שהביא לקבלת ערעורו ולביטול החלטת הוועדה שניתנה בעניינו בנסיבות דומות. עוד נטען, בין היתר, כי לא ניתן להצביע על התרשלות מצדו של המבקש, שכן הסיכון ליצירת קרע ברחם עומד על בין אחוז אחד לשני אחוזים; וכי בית המשפט לא בחן מה היה מצב הדברים לו היה מתגלה הקרע ברחם בבית החולים לעומת הטיפול שנעשה בפועל עת התגלה הקרע בלידת הבית, כך שלא התקיימה דרישת הקשר הסיבתי.

5.

התבקשה תשובת המשיבים. לעמדת המשיבים, הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" מאחר שפסיקת בית המשפט בענייננו של המבקש נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה. אף לגופם של דברים, סבורים המשיבים כי התקיימו בענייננו רכיבי סעיף 44א לפקודה, ובפרט רכיב הפגיעה החמורה. זאת, מאחר שטרם נכנסה היולדת לניתוח הייתה היא במצב של סכנת חיים נוכח הקרע שנגרם ברחמה. בעניין הקשר הסיבתי צוין כי לו הייתה המערערת הולכת לבית החולים ייתכן שהייתה עוברת ניתוח קיסרי וכלל לא היה נגרם לה הקרע ברחם; וכי לו הייתה נמצאת היולדת בבית החולים היה הטיפול בה מהיר יותר, כך שמעשיו של המבקש הביאו לכך שדם רב יותר זרם לחלל בטנה של היולדת טרם טופלה.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה רשלנותו החמורה של המבקש הביאה לפגיעה חמורה ביולדת נסבה על נסיבות המקרה. אף אם אניח כי נפלה טעות ביישום הדין – מבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים – אין בכך כדי להצדיק מתן רשות לערער. לכך יש להוסיף, כי גם התוצאה שאליה הגיע בית המשפט אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. פסק הדין של בית המשפט אינו מונע כליל את האפשרות העומדת לפני המבקש לעסוק ברפואה; כאשר ההגבלות שהוזכרו הוטלו עליו לתקופת זמן מצומצמת של שלושה חודשים (אשר חודש וחצי מהם חלפו במועד הגשת הבקשה דנן). בנתון לאמור ולמכלול נסיבות העניין, לא מצאתי עילה למתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה ל"עיכוב ביצוע". בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.