רע"א 6067/13 קלאב אין אילת אחזקות בע"מ נ. יצחק דקל

1.

לפניי שתי בקשות רשות ערעור המופנות נגד שתי החלטות שונות המאשרות ניהול של שתי תובענות ייצוגיות נגד המבקשות.

2.

בהליך הייצוגי מושא רע״א 6067/13 נתבקש סעד הצהרתי הקובע כי לקוחות המבקשות רשאים להקפיא או לבטל את זכויות הנופש שרכשו מן המבקשות (להלן - תביעת הביטול ). בהליך הייצוגי מושא רע״א 3765/14 הועלו טענות הנוגעות לחישוב דמי האחזקה שלקוחות המבקשות נדרשים לשלם להן מדי שנה (להלן - תביעת דמי האחזקה ). הבקשה לאישור תביעת הביטול התקבלה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע׳ ברון ). גם הבקשה לאישור תביעת דמי האחזקה נתקבלה באותו בית משפט (כבוד סגנית הנשיאה ד׳ פלפל ). בבקשות רשות הערעור מלינות המבקשות על אישור התובענות הייצוגיות. אף ששני ההליכים מתבררים בנפרד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, סברתי כי מן הראוי ליתן את החלטתי בשתי בקשות רשות הערעור במאוחד. יוער, כי המשיבים ברע״א 3765/14 לא נדרשו להשיב לבקשה. לעומת זאת, בהליך ברע״א 6067/13 החלטתי כי על המשיבים להשיב לבקשת רשות הערעור, והתשובות אכן הוגשו. כמו כן, מאז הגשת בקשת רשות הערעור ברע"א 6067/13 נתקבל בכנסת תיקון חוק שייתכן שיש לו השלכה מסוימת על תביעת הביטול (חוק הגנת הצרכן (תיקון מס׳ 37), התשע״ד-2014 (להלן - החוק החדש )). בעלי הדין התייחסו אף לסוגיית השלכות החוק החדש בהשלמות טיעון מטעמם.

3.

דעתי היא, כי אין הצדקה לכך שערכאת הערעור תידרש בעיתוי הנוכחי לטענותיהן של המבקשות לגבי ההחלטות המאשרות את ניהול התובענות הייצוגיות נגדן. מסקנתי מתבססת על התבחינים שהותוו בפסיקה לעניין אופן הדיון בבקשות רשות ערעור על החלטות המאשרות תובענות ייצוגיות (רע״א 8761/09 סלקום ישראל נ׳ פתאל

(6.5.2010)). בכל הנוגע לתביעת הביטול , הרי המבקשות עצמן מסכימות כי קבלתו של החוק החדש הובילה לכך שהמשמעות הכספית של קבלת התובענה הייצוגית אינה חמורה כפי שהייתה אילו החוק לא היה מתקבל, ולמעשה, הצטמצמה באופן משמעותי. בהתחשב בכך שוכנעתי, כי לא קיים צורך לברר לעת הזו את ההשגות של המבקשות נגד החלטת האישור בתובענת הביטול. לעניין תביעת דמי האחזקה , הרי בהחלטות שונות שהתייחסו להליך זה, עמדתי על כך שמ דובר בהליך שתלוי ועומד תקופה ארוכה מאוד, למעלה מ-13 שנים (ראו, רע״א 772/14 קלאב אין אילת אחזקות בע״מ נ׳ בירנבוים , פיסקה 3 (30.3.2014)). לאור נתון חריג זה, ובלא שאני רואה לנכון להתייחס לסיבות שהובילו לעיכוב בבירור ההליך, הגעתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה לכך שהדיון בהליך יתעכב תקופה נוספת בערכאת הערעור. זאת, לשם בירור הטענות המועלות בבקשת רשות הערעור. נראה, כי חלוף הזמן מעת הגשת בקשת האישור ועד להכרעה בה עשוי, במקרים חריגים, להוות שיקול המצדיק, כשלעצמו, דחייה של בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטה המאשרת ניהול של תובענה ייצוגית. אין ספק, שהמקרה דנא נמנה עם אותם מקרים. מן הראוי שההליך יוחזר בהקדם לבית המשפט המחוזי על מנת שבירורו יקודם באופן יעיל.

4.

אשר על כן, בקשות רשות הערעור ברע״א 6067/13 וברע״א 3765/14 נדחות בזאת, בלא צו להוצאות. כל טענותיהם של בעלי הדין שמורות להם. למען הסר ספק יצוין, כי אין לראות בהחלטתי משום הבעת עמדה כלשהי בשאלת נפקות החוק החדש על אילו מן ההליכים הייצוגיים. הסוגיה טרם נדונה על ידי בית המשפט המחוזי.