רע"א 772/14 קלאב אין אילת אחזקות בע"מ נ. דני בירנבוים ואח'

1.

בין המבקשות והמשיבים 7-1 מתנהל הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בו מעורבים גם היועץ המשפטי לממשלה (המשיב 8) והמועצה הישראלית לצרכנות (המשיבה 9). במהלך התקופה בה ההליך תלוי ועומד, ומ דובר בשנים רבות מאוד, נעשו מספר מהלכים לגבש הסדר פשרה. ניסיונות אלה לא צלחו. בחודש יולי 2012 החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה ד ' פלפל ) לדחות על הסף הסדר פשרה שלישי שגיבשו המבקשות (המשיבות בבקשת האישור) והמשיבים 5-1 (המבקשים בבקשת האישור). הטעם לדחיית הבקשה על הסף היה קביעתו של בית המשפט כי לא ניתן להסכים על שינוי בהתקשרות חוזית שנעשתה בין הנתבע לבין כל אחד מחברי הקבוצה המיוצגת, בגדר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית.

2.

המבקשות הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה שדחתה על הסף את הסדר הפשרה השלישי (רע"א 7055/12). ביום 20.5.2013 ניתן על ידי פסק הדין ברע"א 7055/12, בו החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. בפסק הדין הוריתי על החזרת ההליך לבית המשפט המחוזי, על מנת שיבחן את הסכם הפשרה לגופו. הוספתי והבהרתי שם, בין היתר, כי "...אין לראות בהחלטתי הבעת עמדה מכל סוג, לגבי שתי האפשרויות שיעמדו עתה לפני בית המשפט המחוזי לאחר שיבחן את ההסדר לגופו: דחייתו של ההסדר על הסף או פרסום הודעה לפי סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות. בחינת הוראות ההסדר לגופן, מסורה כמובן לשיקול דעתה המלא של הערכאה הדיונית" ( שם , פיסקה 5). בחודש דצמבר 2013, כלומר כשבעה חודשים לאחר שניתן פסק הדין ברע"א 7055/12, הגישו המבקשות והמשיבים 5-1 בקשה לבית המשפט המחוזי בה עתרו לאישור הסדר הפשרה שצורף לבקשה (להלן – הסדר הפשרה הרביעי ). אין מחלוקת, כי מדובר בהסדר פשרה שונה מזה שעמד על הפרק עת ניתן פסק הדין ברע"א 7055/12 (המחלוקת הינה האם מדובר בהסדר חדש או שמא בהסדר מתוקן). ביום 12.1.2014 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה ד' פלפל ) את הבקשה לאישור הסדר הפשרה הרביעי. מכאן בקשת רשות הערעור.

3.

דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. אין בכוונתי להידרש למחלוקת בין בעלי הדין – המבקשות מחד, והמשיבים 9-8 מאידך – בנוגע למהותו של הסדר הפשרה שהוגש לבית המשפט המחוזי, היינו האם מ דובר

אך בתיקון של הסדר הפשרה הקודם או בהסדר פשרה חדש. הטעם המצדיק את דחייתה של בקשת רשות הערעור, בלא קשר למחלוקת האמורה, עניינו במשך הזמן הארוך שהבקשה לאישור תובענה ייצוגית תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי. עסקינן בהליך ייצוגי אשר הוגש בגלגולו המקורי בשנת 2001, היינו לפני כ-13 שנים. הדעת אינה נוחה מכך שהליך ייצוגי, יהא מורכב אשר יהא, תלוי ועומד תקופה כה ארוכה בלא שנפלה הכרעה באשר לעצם אישור התובענה הייצוגית. פסק דיני ברע"א 7055/12 ניתן בחודש מאי 2013. זאת, כאשר כבר בחודש ינואר 2013 הביעו בעלי הדין הסכמה בפני בית המשפט המחוזי כי הדיון בבקשת האישור יקודם לגופו, וכי יוגשו סיכומים בכתב לצורך ההכרעה בבקשת האישור. רק בחודש דצמבר 2013 הוגש הסדר הפשרה הרביעי לאישורו של בית המשפט. חלפו, אם כן, כשבעה חודשים מעת שניתן פסק הדין ברע"א 7055/12 עד להגשת הסדר הפשרה הרביעי. הכל, כאשר בעלי הדין ממתינים להכרעתו של בית המשפט המחוזי בבקשת האישור. כאמור, בהליך הוגשו סיכומים והתיק בשל להכרעה בבקשת האישור. אילו המבקשות היו מעוניינות כי הסדר הפשרה החדש ייבחן לפני ההכרעה בבקשת האישור, היה עליהן להזדרז ולהגישו בהקדם האפשרי ולא כשבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין ברע"א 7055/12. ער אני לכך שבחודש ספטמבר 2013 הודיעו המבקשות לבית המשפט המחוזי כי הוסכם בין בעלי הדין להשהות את הגשת הנוסח המעודכן של הסדר הפשרה, על מנת למצות את ההידברות אל מול נציגי היועץ המשפטי לממשלה, בכל הנוגע לאפשרות לסיים את הדיון בהליך בהסדר מוסכם. עם זאת, אין להתעלם מכך שבסופו של דבר חלפו שבעה חודשים מעת מתן פסק הדין ברע"א 7055/12 ועד אשר הוגש הסדר הפשרה הרביעי. זאת, כאמור, כאשר ברקע הדברים יש לזכור כי מ דובר בהליך אשר ממתין להכרעה תקופה ארוכה.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא, בלא שהוגשו תשובות לבקשה. אין לראות בדבריי משום הבעת עמדה כלשהי לגבי הסדר הפשרה הרביעי לגופו, וטענות בעלי הדין שמורות להם. נוכח התוצאה אליה הגעתי ממילא נדחית הבקשה לסעד זמני. בהליך דנא התבקשו המשיבים 8 ו-9 להגיב רק לבקשה לסעד זמני. צודקות המבקשות בטענתן, כי המשיבים 8 ו-9 הרחיבו בתגובותיהן את היריעה יתר על המידה. אשר על כן לא ייעשה צו להוצאות.