רע"א 6080/05 פלאח נבואני נ. נצר- חברה למסחר בעמ

א.בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ברלינר, עמית וסוקול, פסק הדין נכתב בידי השופט סוקול) מיום 24.5.05 בע"א 2782/04, בגדרו נתקבל ערעור המשיבה על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (השופטת בר-זיו) מיום 13.6.04 בת"א 12032/95, אשר דחה את תביעת המשיבה נגד המבקש.

ב.(1) המבקש הוא מנהלה של המשיבה הפורמלית - חברה העוסקת בשיווק כלי עבודה ומכונות. המשיבה היא חברה העוסקת במסחר בציוד חשמל ומתח גבוה, והמייצגת גם יצרנים מחו"ל. בחודש 12/94 הסכימו המשיבה והמשיבה הפורמלית כי הראשונה תמכור לאחרונה מכונה להנחת כבלי מתח גבוה. התמורה שולמה במקדמה בגובה 29,000 ₪ עם ביצוע ההזמנה, וכן בשבעה שיקים בסך כולל של 58,500 ₪, שמועדי פירעונם היו בין 30.3.95 ל- 30.5.95 (להלן: השיקים). השיקים נמשכו מחשבונה של המשיבה הפורמלית בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק). המכונה שוחררה מהנמל ונמסרה למשיבה הפורמלית עם קבלת השיקים. ברם, בהגיע מועד פרעונם של השיקים סירב הבנק לכבדם, והם הוחזרו: הראשון בשל מתן הוראת ביטול, וששת הנותרים בגין הגבלת החשבון.

(2) המשיבה הגישה לבית-משפט השלום תביעה על סך 60,064 ₪ נגד המשיבה הפורמלית ונגד המבקש בחיוב אישי. בית-משפט השלום דחה את התביעה, בקבעו כי לא הוכח שהמבקש חתם על השיקים או כי מצבה הכספי של המשיבה במועד מסירת השיקים היה מעורער, או כי המבקש ידע שהשיקים יסורבו על ידי הבנק. כן נקבע כי אין לייחס למבקש אחריות אישית לחובותיה של המשיבה הפורמלית, וזאת מכוח הלכת האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד ובהיעדר הוכחה לקיום רשלנות, תרמית או חוסר תום-לב מצד המבקש.

(3) ערעור שהוגש על פסק-הדין נתקבל. בית-המשפט המחוזי פסק כי יש להטיל על המבקש אחריות אישית לפרעון השיקים מחמת יצירתו של מצג רשלני ופעולה בחוסר תום-לב. נקבע כי המבקש הסתיר מעיני המשיבה את הסכנה המוחשית לחדלות פירעון שבה נמצאה המשיבה הפורמלית, ויצר במסירת השיקים למשיבה מצג, כי ביכולתה של המשיבה הפורמלית לפרוע אותם. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק-הדין.

(4) בבקשת רשות הערעור נטען, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהטיל אחריות אישית על המבקש. נטען כי בעת ביצוע ההזמנה נפרעו שיקים אחרים מחשבונה של המשיבה הפורמלית, ולא הוכח כי באותה עת היה חשבונה מוגבל. לפיכך נטען כי לא הוכח שבלב המבקש קינן או היה צריך לקנן חשש שהמשיבה הפורמלית לא תפרע את השיקים שמסר למשיבה. עוד נטען, כי לא הוכחו היסודות להרמת מסך ההתאגדות בין המבקש לבין המשיבה הפורמלית. צוין גם מצבו האישי הקשה של המבקש, בשל מחלות בנותיו, שהאחת מהן הלכה לעולמה, למרבה הצער.

ב.(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה.

(2) ראשית, אין הבקשה מעוררת לאמיתה שאלות משפטיות החורגות ממחלוקת הצדדים, אשר בשכמותן תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד ל"ו(3) 123). אוסיף, כי סוג השאלות העולות כאן נדון בפסיקה, לאחרונה בע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה (טרם פורסם).

(3) אף לעיצומם של דברים, המדובר בענייננו בחברה משפחתית (המשיבה הפורמלית) שהנתבע הוא שניהל אותה בפועל ואין לומר – כנטען בבקשה – כי היה שכיר גרידא; אין חולק כי הוא שניהל את המו"מ מטעמה בעיסקה נשוא התביעה, וזאת גם אם רעייתו היא מי שחתמה על השיקים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, היה מצבה של המשיבה הפורמלית רעוע בעת ההזמנה נשוא התביעה, והמבקש לא יכול היה שלא לדעת על כך נוכח מעורבותו בה, כפי שתואר בפסק הדין. גם מעיון בחומר שצורף לבקשה לא שוכנעתי באשר לטענה, כי לא קינן בלב המבקש, או שצריך היה לקנן, חשש שהמשיבה הפורמלית לא תוכל לעמוד בהתחייבות.

(4) בית המשפט המחוזי השתית את הכרעתו על יצירת מצג רשלני וחוסר תום לב. על חוסר תום לב הושתתה הנמקת הרוב בע"א 10582/02 הנזכר, על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ז-1973 (ראו חוות דעת הנשיא ברק והאסמכתאות דשם). אף בענייננו היה על המבקש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במגעים עם המשיבה, בכך שלא העמיד אותה על הסיכונים שהיו במצב המשיבה הפורמלית, ועל-ידי כך הביא אותה לחסרון כיס שלא היה מקום לגרימתו. לא אאריך, ואסתפק בהפניה לפסק הדין הנזכר.

(5) צר אנושית, והלב נכמר, על הנסיבות הקשות במשפחת המבקש כפי שתוארו בבקשה, והדעת נותנת כי גם המשיבה ערה לכך; אך במישור המשפטי ובמישור חובת ההגינות – תום הלב – כלפי המשיבה לא ראיתי מקום להתערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי, ואין בידי איפוא להיעתר לבקשה.