רע"א 610/11שלמה רז[מרזן] נ. צבי שקורי

1.

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' ש' שילה ), שלא להיעתר לשתי בקשות לתיקון טעות סופר בפסק דין.

2.

בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת א' סורוקר ) חייב את המבקש ואת המשיבים 6-3 לפצות ביחד ולחוד את המשיבים 2-1 בגין נזקים שונים שנגרמו למשיבים, בסכום כולל של 300 אלף ש"ח, הוא סכום התביעה. המבקש (ובנפרד ממנו – המשיבים 6-3) ערערו לבית המשפט המחוזי מרכז על פסק הדין. אף שבית המשפט המחוזי מצא בפסק דינו, מתאריך 9.6.2009, כי המבקש איננו אחראי למקצת נזקיהם הנטענים של המשיבים, הרי שנוכח המסקנה לפיה הנזקים שהוכחו עולים עדיין על סכום התביעה, שהוא סכום שנקבע לצרכי אגרה בלבד, נקבע כי יש לדחות את ערעור המבקש. המבקש לא ביקש לערער על פסק דין זה, אך הגיש שתי בקשות לתקן "טעויות סופר" בו, בטענה כי יישום הערות שונות של בית המשפט בפסק הדין ראוי היה שיוביל דווקא לקבלה חלקית של ערעור המבקש. בקשות אלו, שהטיפול בהן התעכב מטעמים שונים – נדחו, בתאריך 12.12.2010, בנימוק כי אין הן מגלות עילה לתיקון פסק הדין (להלן: החלטת התיקון ).

מכאן הבקשה שבפניי, למתן רשות ערעור על החלטת התיקון.

3.

דין הבקשה – להידחות . מבחינה דיונית, ובשים לב להשתלשלות ההליכים – הבקשה אמורה להיבחן על פי הקריטריונים שנקבעו ב-ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). אמות מידה אלה חלות אף בבקשה מן הסוג שבפני. ראו: רע"א 4024/06 קינן נ' הירשבנד (לא פורסם, 28.1.2007).

4.

ליבון הבקשה באספקלריה זו מגלה כי אין בה כל חשיבות עקרונית, אשר תצדיק שערכאה נוספת (שלישית במנין) תבחן את הסכסוך, המצוי בד' אמותיהם של הצדדים. אף לגוף הדברים, ה"טעויות" בפסק הדין שהמבקש טוען להן – אינן נכנסות כלל ועיקר לגדרי "טעות סופר", כמשמעות הביטוי בסעיף 81(א) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ), אלא הן מהוות טעויות (נטענות) מהותיות , שתיקונן אפשרי רק בדרך של בקשת רשות ערעור על פסק הדין – הליך אותו החמיץ

המבקש מזמן . זה המקום לציין כי הסמכות הנתונה לשופט בסעיף 81 לחוק: "לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה" (ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ , פ"ד מז(4) 17, 21 (1993)) .

5.

זאת ועוד – אחרת. בית המשפט המחוזי, בעליל, לא התכוון להפחית מן הפיצויים, שהמבקש חויב בהם (והמבקש אף איננו מתיימר לטעון מהו סכום הפיצויים שבית המשפט המחוזי הנכבד התכוון, כביכול, לפוסקו), אלא ההיפך הוא הנכון, כעולה מן הדחייה המפורשת של ערעור המבקש. טענתו של המבקש, כי דחיית הערעור איננה עולה בקנה אחד עם קביעות ואמירות אחרות שבפסק הדין – איננה מעמידה בסיס אפשרי לשינוי פסק הדין בדרך של תיקון "טעות סופר", אלא שהיא טענה (מוקשית כשלעצמה) לגוף הדברים, וזו היתה צריכה להיות מוגשת כאמור בגדרי בקשת רשות ערעור על פסק הדין – בקשה שלא הוגשה בשעתו.

6.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.