רע"א 6118/21 שלמה גרינברג נ. שניאור נדב

1.

המבקש 1 (להלן: המבקש ) והמשיב 1 (להלן: המשיב ) הקימו יחד את המבקשת 2 (להלן: החברה ) לצורך ריכוז פעילותם במיזמי נדל"ן. בחלוף השנים החליטו הצדדים לחדול מעסקיהם המשותפים, וביום 29.12.2019 חתמו על הסכם שקובע כי המשיב ימכור לחברה את חלקו בה, שעומד על 20% ממניות החברה, תמורת סכום של 2.4 מיליון ש"ח. המבקש חתם על ערבות אישית להבטחת קיום מלוא התחייבויות החברה בהסכם "לרבות תשלום התמורה בהתאם להסכם" (סעיף 7 להסכם). מניות המשיב הושבו כמוסכם, ולפקודתו הועברו תשלומים בסך של 1,272,000 ש"ח. ביום 30.5.2021 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשים על סך 1,323,370 ש"ח, שכולל את יתרת התשלומים מההסכם בתוספת עלות הריבית על הלוואה שלטענתו נאלץ לקחת בעטיים של המבקשים.

בצד התביעה הוגשה בקשה לעיקול זמני ע ל חשבון בנק של החברה, על מניות המבקש בחברה ועל זכויות המבקש שברשות מחזיקים אחרים. צווי עיקול זמניים ברישום בלבד ניתנו כמבוקש במעמד צד אחד. המבקשים הגישו ביום 16.6.2021 בקשה לביטול צווי העיקול הזמניים.

2.

ביום 24.6.2021 קיבל בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה א' הדר ) בחלקה את בקשת המבקשים . נקבע כי קיימת לכאורה עילת תביעה נגד המבקשים, אולם מטעמים אחרים הוחלט לבטל את העיקולים על זכ ויות החברה ולהותיר את העיקול על זכויות המבקש עד לגובה סכום התביעה בלבד . אשר לחברה, בית המשפט ציין מחד גיסא כי עולה מהמסמכים שמדובר "בחברה פעילה ובעלת דירוג סיכון ממוצע לענף" (סעיף 21 להחלטה), ומאידך גיסא כי החברה לא החלה בפרויקטים נוספים בשנים האחרונות. בגדרי מאזן הנוחות נמצא כי הותרת העיקול על חשבון החברה עלולה לגרום לה נזק לא מבוטל, ולכן הוחלט להסירו. אשר למבקש, בית המשפט קבע כי בהיעדר נכסים רשומים על שמו ובהינתן חובותיו כלפי צדדים שלישיים, קיים חשש שביטול צווי העיקול על זכויות המבקש יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק דין לטובת המשיב (אם יינתן). מנגד, נקבע כי המבקש לא הוכיח שהותרת צווי העיקול הללו על כנם תגרום לו נזק. לצד זאת, עמד בית המשפט על כך שהעיקולים שנותרו הם בסכום גבוה מסכום התביעה, ולכן הורה למשיב לבקש לצמצם אותם כך שסכומם יגיע לסכום התביעה.

3.

ביום 9.8.2021 נדחתה בעיקרה בקשת רשות ערעור

שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט העמית י' גריל ), למעט טענותיהם בנוגע לרכיב של ריבית ההלוואה בסכום התביעה. נקבע כי החלטת בית המשפט מפורטת ומנומקת כראוי וכי התמלאו התנאים הנדרשים לצורך מתן צו עיקול זמני. בין היתר, דחה בית המשפט את הטענה שלפיה יש לבטל את העיקולים על זכויות המבקש מאחר שכלפי החברה נקבע שלא מתקיים יסוד ההכבדה (שמעוגן בתקנה 103(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). בהקשר זה סבר בית המשפט כי יש לבחון בנפרד לגבי כל אחד מהמבקשים – החברה בתור החייבת העיקרית והמבקש בתור הערב להתחייבויותיה – האם מתקיימים לגביהם התנאים להטלת עיקול זמני, ובכלל זה יסוד ההכבדה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. בעיקרו של דבר טענת המבקשים היא שבנסיבות העניין מתעוררת שאלה עקרונית בדבר סמכותו של בית המשפט להורות על עיקול זמני על נכסי ערב (המבקש בענייננו) מקום שבו לא מתקיים אחד התנאים להטלת עיקול זמני על נכסי החייבת (החברה בענייננו). לשיטתם, בית משפט השלום קבע כי החברה סולבנטית וכי יסוד ההכבדה אינו מתקיים בעניינה, ודי בכך כדי להביא לביטול צווי העיקול שהוטלו על המבקש.

5.

התבקשה תשובה. לטענת המשיב, הגם שהשאלה המשפטית שמעלים המבקשים עשויה להיות שאלה שחורגת מעניינם של הצדדים, הרי שבמקרה דנן היא לא מתעוררת, וזאת מאחר שבית המשפט לא מצא כי החברה סולבנטית. המשיב טוען כי בנסיבות אלו אין מקום להתערבות ב"גלגול שלישי" בהחלטת הערכאה הדיונית שנוגעת לסעדים זמניים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובנספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה

להידחות.

כידוע, ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטה בדבר סעדים זמניים, והדברים אמורים ביתר שאת שעה שמדובר ב"גלגול שלישי", כבענייננו ( רע"א 7235/20 יפתח נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 6 (25.10.2020); רע"א 5075/20 בן שאול נ' ניו סטייל מזרחי בע"מ , פסקה 7 (21.7.2020)). לא מצאתי כי יש ליתן רשות לערער במקרה דנן. כאמור, המבקשים טוענים כי המקרה דנן מקים שאלה משפטית עקרונית והיא – האם ניתן להטיל עיקול זמני על ערב לחוב מקום שבו יסוד ההכבדה לא מתקיים ביחס לחייב. אף אם אניח – מבלי לטען מסמרות בדבר – כי מדובר בשאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, איני סבור כי השאלה מתעוררת בנסיבות המקרה דנן. על מנת ששאלה זו תתעורר בענייננו, היה על בית משפט השלום לקבוע כי הגם שהחברה סולבנטית, והגם שאין באי מתן הצו כדי להכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין (תקנה 103 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), יש להטיל עיקול על זכויות הערב (המבקש). עיון בפסק דינו של בית משפט השלום מגלה כי לא אלה הם פני הדברים. בית המשפט עמד על הנתונים העובדתיים שהובאו בעניינה של החברה, ובפרט התייחס לכך שהיא לא נטלה על עצמה פרויקטים מזה מספר שנים, לכך שהיא נמצאת בשליטתו של המבקש, ולכך שפרויקטי בניה חדשים מנוהלים דרך חברות אחרות. עוד מצא בית המשפט כי לחברה עלול להיגרם נזק ככל שהעיקול יוותר על כנו. בנסיבות אלו נקבע שאין מקום להותיר את העיקול על החברה. בשונה מכך, קבע בית המשפט כי בחינת יסוד ההכבדה ומאזן הנוחות בכל הנוגע למבקש מוליכים למסקנה כי יש להותיר את העיקולים שהוטלו על זכויותיו על כנם. הכרעה זו נשענת אפוא על ממכלול נסיבותיו של המקרה דנן, ובפרט אין היא נשענת על הכרעה פוזיטיבית כי החברה סולבנטית או כי יסוד ההכבדה לא מתקיים בעניינה. משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי כי מתעוררת עילה למתן רשות לערער לפי אמות המידה המקובלות (רע"א 2262/20 הר שמש מושב שיתופי בע"מ נ' רשות המיסים , פסקה 5 (30.6.2020)).

הבקשה נדחית אפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.